צבועה באהבה-פרק 15

בס"ד
נקודת מבט של אלירן:
התנתקנו אחד משניה,זה היה כל כך מושלם ,השפתיים שלה כל כך רכות ,אף צפעם לא הרגשתי ככה בנשיקה,זה היה שונה,זה היה מיוחד,הסתכלתי לה בפנים,הן כל כך יפות,הן כל כך מיוחדות,אין עוד אחת כזאת.
היא חייכה אליי חיוך מבויש, 'בוא ניקח את זה לאט לאט טוב?' היא שאלה בקול שקט וחמוד,'אוקיי' אמרתי 'אבל שתדעי שאני לא הולך לוותר עלייך' הודעתי לה ,אין מצב אני מרגיש אליה משהו,אני עדיין לא יודע מה זה אבל זה משהו חזק,ואני לא מוותר על זה .
היא צחקה צחוק מבויש ,'אתה בטוח שאתה רוצה להתחיל משהו איתי?אני קצת מתוסבכת' אמרה ,'זה הכי מעניין' ,אמרתי לה ונישקתי אותה נשיקה קצרה.
'טוב אני חייבת ללכת' אמרה וקמה מהספסל,הבטתי בה במבט מבואס,'אם באלך אפשר להיפגש', 'בטח שבא לי' אמרתי לה ונעמדתי מולה,'טוב אז תדבר איתי' אמרה ובדיוק הגיע האוטובוס,היא עלתה לאוטובוס ,ואני הסתכלתי עליה,אני הרגשתי את הניצוץ שבעיניים שלי.
כן אני מתחיל להתאהב.

נקודת מבט של נור:
יצאתי מהבית ספר לא היה לי כוח להישאר,ידעתי שאבא ואמא עדיין לא חזרו מהיומיים כיף שלהם,אני פשוט הרגשי שאני חייבת לשכב במיטה,אני לא יודעת איך זה התפרץ אצלי פתאום,אבל אני מרגישה שכל רגע ורגע אני יכולה למות.
יצאתי מהשער וראיתי את אלירן עומד מול תחנת האוטובוס,'מה קורה נור?' הוא שאל אותי וחייך,'הכול טוב' ,אמרתי ביובש והתחלתי ללכת לכיון החניה של הבית ספר,'מה יש לך את בדיכאון כל היום?' ,'אני לא בדיכאון תעזוב אותי כבר' אמרתי בכעס והרגשתי את המחנק בגרון את הדמעות שעוד רגע מתפרצות.
'אני יעזוב אותך אם תגידי לי מה יש לך' אמר ונעמד מולי,'אמרתי שתזוב אותי אז תלך' צעקתי עליו,הוא היה בשוק אני כמעט ולא צועקת ,אלא אם כן אני מתלהבת ממשהו.
הדמעות כבר התפרצו ,כבר לא יכלתי להחזיק את עצמי,'חיימשלי מה יש לך?' הוא חיבק אותי ,חיבוק גדול ,חיבוק שהייתי צריכה,למרות שההתפרצות הייתה אתמול אני מרגישה שאני נבלעת באדמה ואין אף אחד שיעזור לי,פשוט בכיתי לא יכולתי להוציא כלום מהפה,'אני לא מסוגלת יותר' אמרתי בקול מלא בבכי,כבר שנתיים אני מחזיקה את הדבר הזה בבטן,כל פעם שאני שומעת על מקרה אונס בחדשות אני נזכרת בכול מחדש,זה הרבה פעמים בא בחלומות בלילה,הצלקת שאני רואה כל יום מזכירה לי את הכול מחדש,אני זוכרת כל רגע ורגע,אני שומעת את הקול שלו באוזניי,אני מריחה את ריח העשבים שהיו באותו פרדס שהוא אנס אותי.
'נור הכול בסדר?' שאל אלירן בקול דואג,התנתקתי ממנו,וניגבתי את הדמעות שלי,'אני לא יכולה לספר' אמרתי וניסיתי להירגע מהבכי,'את חייבת,אולי זה יעזור לך?' אמר וליטף את לחיי,אני התרחקתי ממנו טיפה,אני נזכרת שזה בדיוק כמו שהוא ליטף אותי,נכון עכשיו חיבקתי אותו אבל זה לא אותו דבר ,הליטוף הזה מזכיר לי דברים לא טובים,'אני לא יכולה אלירן,לא עכשיו' אמרתי והתחלתי ללכת במהירות לאוטו שלי,הוא לא עצר אותי כנראה הבין שאני צריכה זמן לעצמי.
הגעתי הביתה,ופשוט התפרצתי בבכי,אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי,זה משהו שאני כבר לא יכולה להתמודד איתו,אני מרגישה אבודה שלעולם אני לא ימצא את הדרך חזרה.
'אהה' צעקתי את הצעקה הכי גדולה שיכלתי להוציא מהפה שלי ,לא יכלתי להחזיק את זה יותר בפנים,התחלתי לצעוק ולבכות כמו משוגעת,העיקר לנסות להוציא הכול.
ניגשתי למטבח והוצאתי את הסכין ,הנחתי את הסכין על וורידי ידי הימנית,אני זוכתר שאני הבטחתי לעצמי שלא משנה מה אני לא יחתוך ,אסור לי אני הבטחתי לעצמי ,'אסור' אמרתי לעצמי והחזרתי את הסכין למגירה.
הדמעות המשיכו לזלוג על פניי,הרגשתי שאני חייבת להתקלח,העלתי את התיק שלי למעלה,ונכנסתי למקלחת ,שטפתי את הגוף שלי ,מתאמצת לא להסתכל על הצלקת,כי אני יודעת שאני יתפרץ עוד פעם אם אני יראה אותה,'אני חייבת לחזור לעצמי' מלמלתי לעצמי תוך כדי זרימת המים,אני חייבת לחזור להיות נור השמחה והמתלהבת.
יצאתי מהמקלחת לא העזתי להביט לעצמי במראה,התלבשתי בפיג'מה ידעתי שהשעה היא בערך חמש אבל לא עניין אותי הייתה חייבת להתנתק מהעולם ,נכנסתי למיטה ותוך רגע נרדמתי.