צבועה באהבה-פרק 20

בס\'\'ד
נקודת מבט של אלירן:
הגעתי ישר לית חולים כי אביב אמר לי שהאמבולנס כבר לקח אותה לשם,נכנסתי במהירות שטוהר אחריי,לא היה לי נעים ממנה אבל גאיה זאת גאיה!
ראיתי את אביב יושב מחוץ לחדר של הרופא רגע לפני שניגשתי אליו הסתובבתי לטוהר ואמרתי לה ,'טוהר יפה שלי תקשיבי אני חושב שכדאי שתלכי הביתה טוב?' 'טוב' היא לא התווכחה איתי,כמה שאני אוהב אותה,נתתי לה נשיקה 'אם אתה צריך משהו תגיד לי טוב?' ביקשה 'טוב' אמרתי ונישקתי על ראשה היא הלכה.
ניגשתי לאביב 'אבא ואמא בעבודה?' שאלתי אותו למרות שידעתי את התשובה,'הם עוד מעט יבואו' אמר,'איפה היא?' ,'בחדר עם הרופא הוא עושה לה כל מיני בדיקות אני יודע' ענה ואז בדיוק הרופא נכנס,'שלום אתם עם גאיה מיימון?' שאל הוא היה בערך בן 50 ,'כן' ענינו שנינו וקמנו ,'איפה ההורים?' שאל והסתכל סביב,'הם לא פה עכשיו' אמרתי'עוד כמה זמן הם יבואו?שאל,'לא בקרוב' אמר אביב,'טוב אין זמן לחכות להם עכשיו בואו תכנסו' אמר והכניס אותנו לחדר שבו בדק את גאיה,נכנסנו וראיתי את גאיה יושבת על המיטה היא נראתה קצת תשושה,'גאיה האחות תבוא ותקח אותך למספר בדיקות טוב?' אמר הרופא ,גאיה הנהנה ותוך דקה האחות באה עם כיסא גלגלים בגלל שגאיה הייתה חלשה בגלל ההתעלפות ,הסתכלתי עליה ,היא לא הסתכלה עליי ,'זה בגלל שהיא רק עכשיו התעוררה ונתנו לה קצת תרופות\' הסביר הרופא כשראה שאני מסתכל עליה.
'טוב אז שלום שמי דוקטור שגב,אני הרופא שטיפל בגאיה' הסביר ולחץ לי ולאביב את היד,'יש לה משהו חמור?' שאל אביב,'טוב אז היא הגיעה לכאן מעולפת,כנראה בגלל שהתייבשה,אבל בזמן שבדקנו אותה שמנו לב שכואבת לה הבטן' המשיך להסביר הקשבתי לכל מילה ,'אנחנו חושדים שיש לה משהו אבל זה עדיין לא בטוח בגלל זה שלחנו אותה לכל הבדיקות האלה' הסביר,'במה אתם חושדים?' שאלתי בקול רציני,הרופא הסתכל עליי כמה שניות ורק אז פצה את פיו,'תראה אנחנו עדיין לא בטוחים אז אני לא רוצה שתיכנסו לסרטים ,אני מציע שנקבל את התוצאות ואחרי זה נראה אם יש סיבה לדאגה בסדר?' שאל שאלה רטורית כזאת,אני ואביב הנהנו ביחד,התפללתי שאין לה כלום שהיא סתם התייבשה ושסתם יש לה גזים ובגלל זה כואבת לה בטן.

נקודת מבט של טוהר:
הלכתי לנור בשביל לקחת את הבגדים שלי בכל זאת אם אני יבוא בשורט וגופייה הביתה יהיה קצת בלאגן.
החלפתי בגדים ,נור לא הייתה בבית היא בטח יצאה לאנשהו ,שמתי את המפתח מתחת לשטיח והתחלתי ללכת הביתה ,,חשבתי על אלירן,על איזה כיף היה איתו ,ואיך הכיף הזה נעלם ברגע אחד,בגלל שיחת פאלפון אחת!
נכנסתי הביתה אמא הייתה כרגיל במטבח,"היי מתוקה לא אמרת שאת נשארת אצלה עד צאת שבת?" שאלה לא מבינה,'כן סתם הייתי עייפה אז החלטתי לחזור' ,עניתי לה והתכוונתי לחזור לחדר שלי אבל אמא עצרה אותי עם הקול שלה 'טוהר שבי רגע' אמרה והפסיקה לשטוף כלים,ישבתי בכסא במטבח היא ישבה מולי,'אני מרגישה שעובר עלייך משהו שא לא אותה אחת ,את רוצה לדבר טוהר?' שאלה ועינייה הכחולות בחנו אותי,'לא אמא הכול בסדר באמת' אניתי לה מתפללת שתיתן לי לחזור לחדר שלי,'אני רוצה שתבטיחי לי שאם יעבור עלייך משהו תבואי לדבר איתי' ביקשה,'אני מבטיחה' הצטערתי שהבטחתי סתם ,כי אני יודעת שזה לא נכון,'עכשיו את יכולה לעלות לישון' חייכה אליי,חייכתי אליה בחזרה ,ועליתי לחדר,כשנכנסתי לחדר פרצתי בבכי.

נקודת מבט של אלירן:
'איפה הקטנה שלי' פרצה אמא למקום ההמתנה,אבא לא יכל להשתחרר מהעבודה ,'היא בבדיקות' אמרתי לה,ובדיוק הרופא שידברנו איתו מקודם יצא אלינו מהחדר שלו,'שלום את אמא של גאיה?' שאל והחיוך שלא בישר שהתוצאות לא טובות,'כן' ענתה ולחצה לו את היד,'הייתי שמח אם תכנסו לחדר שלי' נכנסנו אני אביב ואמא שלי לחדר של הרופא,'טוב בדקנו את גאיה והתוצאות הם' הוא עצר רגע לפני שהמשיך ,'נו' אמר אביב,נתתי לו מכה קטנה על הכתף,'יש לגאיה גידול סרטני' אמר.
הרגשתי שהשמים נפלו עליי,'מ..ה זאת אומרת?' שאל אביב,'יש לה סרטן?' המשיך לומר בגמגום,' כן אני מצטער' אמר הרופא והשפיל את הראש ,הרגשתי שהגוש בגרון חנק אותי אבל אסור לי לבכות ,לא ליד אמא.
יצאתי מהר מהחדר נכנסתי לחדר מדרגות ,ושם התחלתי לבעוט בקירות,שם הרשאתי לעצמי להתפרק…