צבועה באהבה-פרק 40

בס"ד
נקודת מבט של טוהר:
עמדתי מול דלת הכניסה לבית שלי ,כשאלירן לידי,דפיקות ליבי היו מהירות,הזעתי בידיי.
בחיים לא הייתי כל כך לחוצה,וזה כל כך מגוחך שאני כל כך בלחץ מלדבר עם המשפחה שלי ,הרי הם המשפחה שלי הם אמורים להיות לצידי לא משנה מה אבחר.
'אני לא מסוגלת לעשות את זה' אמרתי ונשמתי נשימת ייאוש.
'הכול יהיה בסדר,את חייבת לגמור את הסיפור הזה קדימה את יכולה' אמר וליטף את לחיי.
חייכתי חיוך קטן,נשמתי נשימה עמוקה,שלוש ,ארבע,ו…דפקתי בדלת.
'רגע' שמעתי את הקול של אחותי הקטנה אביגיל,כל כך התגעגעתי לקול הזה,למרות שלא שמעתי אותו בסך הכול שבוע.
דלת הבית נפתחה ,בכניסה אביגיל מופתעת למראה עינייה.
'טוהר מה ..את עושה פה?' שאלה בלי הבנה.
כנראה שאבא ואימא כבר סיפרו הכול לכולם.
'אני באתי לדבר' אמרתי בקול שקט.
היא פתחה לי את הדלת לרווחה ,נכנסתי כשאני מסתכלת על המיכנסיים שלי,כל כך התלבטתי אם ללבוש חצאית,אבל החלטתי שאני חייבת לבוא עם מכנסיים,הם חייבים לקבל אותי,לקבל את מי שאני.
אלירן נכנס אחריי והתבונן בבית,אביגיל הסתכלה על אלירן במבט לא מבין.
'אימא בואי רגע' צעקה אביגיל וסגרה את דלת הבית.
'אני באה' אמרה ובאה לסלון,'כן מה רצית מתוקה?' אמרה ואז ראתה אותי.
ראו את ההפתעה על הפנים שלה,ראו שהיא לא מאמינה,היא הביטה בי ,סקרה את גופי ,הסתכלה כמה שניות ארוכות על המכנסיים,הסתכלה כמה שניות על אלירן שעמד מאחוריי.
'יצחק בוא רגע' קראה אימי לאבי,אבא שלי בא אחרי כמה שניות.
'מה את עושה פה?' שאל כשראה אותי.
'אבא אני באתי לדבר' אמרתי בקול מלא ביטחון.
'למה?' אמר והסתכל על אלירן.
'כי אני חייבת לגמור את הסיפור הזה,תבינו קשה לי,קשה לי בלעדיכם,בלי הבית,בבקשה תבינו את זה,אני בסך הכול ילדה ,קשה לי בלי ההורים שלי' אמרתי ודמעות עלי בעיניי.
'מה את מצפה שנגיד לך?שהכול בסדר?שאת מעכשיו במשפחה שלנו בלי תנאי אני לא מבין' אמר אבא שלי בקול נוקשה,אבל ראיתי שקשה לו .
'אני לא יודעת אני רק רוצה שתבין כבר שזה שאני שונה ממך לא אומר שאני לא הבת שלך' אמרתי בצעקה אבל לא חזקה מידי.
'אני לא אמרתי שאת לא הבת שלי' אבא שלי אמר בקול רועד.
'אז ככה אתה נותן לי להרגיש,אתה חשבת איפה אני בכל הסיפור הזה?תחשוב על זה כמה זה קשה לי להיות שונה מכולכם,אני לא מחוברת לדת,זה לא אני,אני לא מסוגלת ללבוש חצאיות,אני לא מסוגלת לשמור שבת,אני לא מסוגלת ללמוד בבית ספר דתי,תחשוב על זה בבית ספר שלי "בנים" זה קללה ,"חילונים" זה אנשים שהולכים לגהנום,די אני לא יכולה יותר' אמרתי ונשמתי נשימה עמוקה.
ההורים שלי הביטו בי בהפתעה ,כנראה שלא ציפו לנאום כזה ממני.
'את באה לבית שלי עם מכנסיים,עם בחור מה את רוצה שאני יגיד לך?' שאל אבי שאלה טרטורית.
'הבחור הזה הוא החבר שלי והוא עזר לי בכל כך הרבה תקופות קשות' אמרתי והצבעתי על אלירן ,שלא הוציא מילה .
ההורים שלי בלעו את רוקם,מסתכלים עליי כמה שניות.
אחרי כמה שניות אבא שלי שבר את השתיקה המייגעת ואמר,'טוהר אני אוהב אותך את הבת שלי,את צריכה להבין שאני ואימא שלך רוצים רק את הטוב בשבילך,שלא תחשבי אחרי שאמרתי לך ללכת ,היו לי הרבה רגשות אשם,ואימא שלך לא הלכה לישון בלי להזכיר לי מה קרה' אמר בלע את רוקו והמשיך,'אבל אני חושב שאת עושה טעות,ואני מקווה שיום אחד תבוא בך הדעת,ותביני את כל העולם הזה ,תגלי כמה זה עולם מופלא,כמה תובנות יש בעולם הזה,אבל עד אז את הבת שלי ואני אוהב אותך ואני לא מוכן יותר שתהיי במקום שהוא לא בבית לכן אני מבקש שלעולם לא תחללי שבת לידנו,אל תראי לי שאת יוצאת עם לבוש חשוף ותהיי איתנו בארוחות שבת' אמר וסיים את דבריו.
חייכתי את החיוך הכי גדול שהיה לי באותו רגע,אני חוזרת הביתה!אני חוזרת הביתה בתור אני האמיתי.
'תודה אבא תודה רבה אני מבטיחה לקיים את כל מה שביקשת' אמרתי ונתתי לו ולאימא שלי חיבוק,הם חיבקו אותי חיבוק שהייתי צריכה כל כך הרבה זמן,חיבוק חם של אבא ואימא.
'עכשיו תכירו זה אלירן חבר שלי' התנתקתי מהחיבוק של הוריי מלאת דמעות.
אלירן חייך התקרב לאבי ולחץ לו את היד,'אלירן' ,'יצחק' אבי הנהנן ולחץ את ידו.
הבטתי בהם ודבר אחד היה בטוח,שאין מאושרת ממני כרגע.

נקודת מבט של גיא:
'יש לה את אותו חיוך בכל תמונה' שרתי כשצפיתי בטלוויזיה,וואלה אני לא יכול להיות מרוכז במשהו יותר מדי זמן.
קמתי מהספה וניגשתי למקרר הוצאתי משם בירה ופיצוחים,הייתי לבד בבית,כי עדן הלכה להיפגש עם חברה שלה ,ובר אצל חברה,את האמת אני חושד שיש לך חבר אבל אני בינתיים לא אומר כלום.
הייתה דפיקה בדלת,זאת בטח עדן או בר,ניגשתי לדלת,פתחתי אותה ושוב אותה מפלצת עמד מול עיניי.
'נכון אמרתי לך לא לבוא עוד פעם?' אמרתי בכעס.
'אתה חייב להקשיב לי' התחנן.
'לא רוצה ,לא מעוניין להקשיב לך,אז בבקשה תלך מפה עכשיו' אמרתי בכעס.
'רגע גיא אני רק רוצה לראות את בר ,אני יראה אותה ואני עף מפה'.
'שלא תעז להתקרב אליה אתה שומע' חנקתי אותו בעצבים.
הסתכלתי עליו כמה שניות ושחררתי את אחיזתי.
'אתה לא מכיר אותי אני יודע עלייך הרבה יותר ממה שאתה חושב ,אין בעיה אתה עד עכשיו הייתי נחמד עכשיו אתה תראה את האני האמיתי שלי' השתגע פתאום.
'תלך מפה עכשיו' אמרתי בקול שקט אך מאיים.
הוא הסתכל עליי כמה שניות ,והלך.
טרקתי את הדלת בכעס ,תפסתי את שערי והחלקתי על הדלת,מלא במחשבות לא ברורות.

נקודת מבט של נור:
"אני מקווה שאת זוכרת שעוד שלוש שעות יש לנו פגישה,בשמונה בול אני אצלך" כתב לי נבו.
"אני זוכרת" כתבתי בחזרה.
נכנסתי למקלחת והפשטתי את בגדיי,מסתכלת שוב על אותה צלקת.
מאז שסיפרתי להורים שלי אני מרגישה הרבה יותר טוב,ביום שסיפרתי עליהם,הלכנו להגיש תלונה במשטרה,לא לפני שאבא שלי הלך לבית שלו ו"וטיפל" בו ,הוא לא הרביץ לו יותר מדי רק אגרוף בבטן ובפנים.
כבר באותו יום עצרו אותו עכשיו הוא נמצא בתא מעצר עד המשפט שיתקיים בעוד חודש.
עם שרית וורד לא דיברנו בינתיים.
נכנסתי לאמבטיה ופתחתי את זרם המים, מלאתי את האבטיה עד שמים התחילו לצאת מדפנותיה.
ונתתי לעצמי להתפנק תחת המים החמים בגלל שקריר היום.
אחרי שעה יצאתי מהמקלחת ,נשארו לי עוד שעתיים להתארגן.
התלבשתי בפיגמה חמימה ונעימה וניגשתי לפינת האיפור שלי.
מרחתי מייקאפ על פניי ואחרי זה גלגלתי את הקונסילר על השקיות שיש לי מתחת לעיניים,טפחתי על פניי עם פודרה .
"אה ודרך אגב תלבשי משהו נוח" קיבלתי הודעה מנבו.
"למה?" שלחתי לו חזרה.
"הפתעה" כתב .
החלטתי לא לענות המשכתי להתאפר טפחתי על כריות עיניי עם צללית לבנה,ציירתי על כרית עיניי איילנר דק שנתן לי מראה חתולי ,שמתי על ריסיי מסקרה ושמתי קצת סומק אחרי חצי שעה סיימתי להתאפר.
עוד חצי שעה הוא בא ,אין לי יותר מדי זמן בהתחשב בכך שלא התלבשתי עדיין.
הלכתי לחדר ארונות שלי והוצאתי מאחד המדפים גינס בצבע שחור ומעוד מדף שריג בצבע ירוק זית,נעלתי אולסטאר נמוכות בצבע שחור.
ניגשתי למראה הגדולה שיש לי בחדר והסתרקתי.
השעה הייתה כבר שמונה ובידיוק קיבלתי הודעה.
"אני אחכה פה עוד הרבה זמן?" שלח לי נבו.
"חופר אני באה" כתבתי לו ושלחתי.
התזתי על עצמי את הבושם האהוב עליי ריססתי בבית השחי שלי דאונדורנט.
מרחתי על שפתיי שפתון בצבע ורוד בהיר ושמתי אותו בתיק שלי.
לקחתי קצת כסף ,מפתחות של הבת וירדתי למטה.
נעלתי את הבית כי אבא ואימא יצאו למסעדה.
יצאתי מהחצר שלי ואז ראיתי את נבו עם אופנוע די אכזרי אפשר להגיד,הוא היה נראה יקר בהחלט.
'ואני מליינית הא' אמרתי לו .
הוא צחק וחייך אליי 'את נראית מדהים' אמר .
חייכתי ואמרתי 'נו עכשיו איך אתה בדיוק רוצה לאן שאתה רצית ברגל?' שאלתי כי אין מצב שאני נוסעת על הדבר הזה.
'פחדנית לא מתאים לך' ניסה להתגרות בי.
'אני ממש לא פחדנית אני פשוט נזהרת' אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
'טוב תעלי כבר אני מבטיח שהכול יהיה בסדר' חייך אליי שוב,יש לו חיוך יפה.
'פחדנית' מלמל.
'פחדנית הא?תביא את הקסדה' אמרתי בשביל שיפסיק לקרוא לי ככה.
הוא קם מהאופנוע הרים את המושב לקח משם קסדה והושיט לי.
שמתי את הקסדה על הראש שלי,ניסיתי לסגור אותה אבל זה קשה הקקי הזה.
'מתקשה אה?' גיחך והתקרב אליי.
בהתחלה קצת נרתעתי אבל אני חייבת להבין שהכול בסדר עכשיו.
הוא הסתכל עליי במבט קצת מוזר ושאל 'הכול בסדר?' .
'כן' חייכתי והתקרבתי חזרה.
הוא חייך וסגר לי את הקסדה.
'יפה לך' אמר וחייך.
'די להיות חנפן' גלגלתי עיניים.
הוא עלה על האופנוע ואני מיד אחריו יושבת מאחוריו 'תחזיקי חזק' אמר רגע לפני שנסע.
החזקתי בו הכי חזק שיכולתי,ואז הוא התחיל לנסוע זה היה הדבר הכי כיף שיש ?כל הרוח הייתה על הפנים שלי הרגשתי חופשייה,הרגשתי חיה.
אחרי בערך של עשר דקות נסיעה הוא עצר.
'הגענו' קם מהאופנוע והוריד את הקסדה.
הוא נראה טוב,טוב מאוד,טוב מדיי.
קמתי מהאופנוע והוא עזר לי להוריד את הקסדה.
'אתה מוכן להגיד לי איפה אנחנו?' שאלתי שראיתי מולי רק מבנה גדול.
'את תראי' אמר בחיוך ולקח את ידי.
הלכנו במקום חשוך עד שראיתי מקום מואר.
נכנסנו לאולם ענק וישר קלטתי איפה אנחנו.
'קיר טיפוס אתה רציני?' שאלתי .
'כן למה לא?' אמר ולקח אותי למזכירות.
'שלום הזמנו על שם נבו' אמר לפקידה.
'כן הציוד שלכם מחכה לכם שם' אמרה והצביעה על נקודה בחדר שהיה מונח שם הציוד שלנו כנראה.
'ילבישו לכם אותו ואז תוכלו להתחיל בפעילות' הנהנתי למשמע הפקידה.
ניגשנו לאותה נקודה וחיכה לנו מדריך ,הוא הלביש לנו את הריטמות 'אתם יכולים להתחיל בפעילות רק בלי שטויות כן' אמר וקרץ לנו.
הסמקתי ונבו חייך.
'יאלה בואי נתחיל כבר' אמר ועלה ראשון.
'אני באה אני באה,אני גמדה לי זה יותר קשה' אמרתי בכעס מזויף.
נבו צחק וחיכה לי.
'האא' צרחתי כשהתחלתי לעלות ,מפחיד הדבר הזה.
'בואי' קרא לי נבו מלמעלה.
התחלתי לטפס וכבר הייתי קרובה לנבו.
'הצלחתי' אמרתי בשמחה כשהגעתי אליו.
'ידעתי שתצליחי' אמר בחום וליטף את לחיי.
'טוב ינמושה בוא נראה מי מגיע ראשון' אמרתי והמשכתי לטפס.
'למי קראת נמושה' צעק לי מלמטה.
המשכתי לטפס ונבו היה ממש קרוב אליי,אבל אני הייתי יותר קרובה לסוף ואז פתאום נפלתי ונשארתי תלויה באוויר.
'האא' צרחתי כל הדרך למטה.
נבו צחק 'מה אתה צוחק' צעקתי מלמטה.
הוא היה ממש קרוב לסוף 'טוב ניצחת' צעקתי עוד פעם.
אבל הוא הפיל את עצמו בכוונה ,כשהוא הגיע מולי חייכתי אליו.
'כנראה שאף אחד לא ניצח' אמר וחייך לי.
'כנראה' אמרתי.
'טוב בואי נרד מהחרא הזה הרס לי את התחת' אמר וניסה לרדת בכוחות עצמי.
'אתה לא תצליח' ייאשתי אותו.
'גברת דיכאון שקט' אמר לי.
'חוצפן' גערתי בו.
'אתם צריכים עזרה?' שאל המדריך מלמטה,זה היה מביך במיוחד שהוא ראה מלמטה את התחת שלי נמחץ.
לפי זה שלא ענינט לו הוא כנראה הבין לבד והוריד אותנו .
ירדנו למטה והוא שיחרר אותנו מהריטמות.
'בואי נלך לאכול משהו' אמר .
'בוא' אמרתי והלכתי אחריו.
הוא שילם בקבלה ויצאנו מהמתחם.
פנינו ימינה באותה סמטה ואז ראיתי "בונגראנץ" 'תגידי לי שאת לא בדיאטה' אמר בקול מתחנן.
'אחותך בדיאטה' אמרתי ומשכתי אותו פנימה.
הוא צחק ובא אחריי.
'אני רוצה המבורגר גדול וציפס כפול וקולה גדול' אמרתי לפקידה שהייתה בקופה.
היא הסתכלה קצת על נבו שהיה מאחוריי.
'היום אם אפשר' אמרתי בחוצפה.
היא גלגה עיניים והקישה משהו במחשב.
'טוב אני הולכת לשבת תביא מתי שזה מוכן' הסתובבתי אל נבו והלכתי לשבת במקום.
ישבתי באיזשהו מקום מבודד,לא אוהבת רעש אבל משום מה אני תמיד זאת שעושה רעש.
אחרי כמה דקות נבו חזר עם שתי המנות שלנו.
'וואלה חשבתי שאת אחרת' אמר כשישב.
'מה זאת אומרת?' שאלתי לא מבינה.
'סתם חשבתי שאת סנובה כזאת שאוכלת סלט כל היום' אמר.
' זה נראה לך כמו סלט?' שאלתי והסתכלתי על האוכל שלי.
הוא צחק והתחיל לאכול.
אחרי שעה שדיברנו ואכלנו החלטנו לחזור הביתה הוא קשר לי את הקסדה והתחלנו לנסוע.
אחרי כמה זמן של נסיעה הגענו לבית שלי.
ירדתי מהאופנוע והוא אחריי.
'היה לי כיף' אמר וחייך.
'גם לי היה נחמד' אמרתי .
'נו כבר גברת דיכאון תודי שנהנת' לחץ עליי.
'טוב היה בסדר,זה הכי רחוק שאני הולכת להיסחף היום' אמרתי.
הוא צחק והסתכל עליי.
'טוב ביי' אמרתי .
'ביי' אמר ונתן לי נשיקה בלחי.
חייכתי ונכנסתי לחצר.
"לילה טוב נור" שלח לי נבו עוד לפני שנכנסתי הביתה.
"לילה טוב נבו" חיקיתי אותו ושלחתי.