צבועה באהבה-פרק 47

בס"ד
נקודת מבט של נור:
'נור אם זה קשה לך מדי תגידי אני בטוחה שהשופט יבין' סובבב אימא את ראשה מהמושב הקדמי ליד אבא .
'אימא אני בסדר' אמרתי בחיוך מזויף,כל כך מזויף שאני חושבת שהיא קלטה שזה מזויף אבל לא אמרה מילה.
היא הנהנה וסובבה את ראשה בחזרה,הבטתי מבעד לחלון,הבטתי בעצים שמתנודדים קצת ברוח,הבטתי בשמים שהיו מעט אפורים ,הבטתי באנשים ההולכים ברחוב,אנשים שלא יודעים לאן אני נוסעת,שאפילו לא מעלים בדעתם שהיום זה היום שהחיים שלי מתחילים להשתנות.
'הגענו' אמר אבא ועצר את האוטו בחנייה.
יצאתי מהאוטו והסתכלתי על המבנה הענקי שהיה מול עיניי.
אימא החזיקה בידי ,התחלתי ללכת והם מיד מאחורי.
עברתי את הבידוק הביטחוני בהצלחה וישבתי בכיסא הראשון שראיתי,הרגשתי את רגליי כבדות ,את נשמתי הכבדה.
הוריי נכנסו מיד מאחוריי וניגשו אליי ,'זה יעבור הכול יהיה בסדר' אימא ניסתה להרגיע אותי.
נשמתי נרגעה קצת,אבא הושיט לי כוס מים ממתקן מים שעמד בחוץ.
הוזמנו למשפט בשעה 12:00 השעה עכשיו עשרה ל12:00.
'את בסדר?' שאלה אימא והתיישבה לידי.
הנהנתי וחייכתי עוד חיוך מזויף,לנבו לא אמרתי לאן אני הולכת היום.
הוא לא יודע על האונס ,ובינתיים הוא גם לא ידע,אני ממש לא צריכה את הרחמים שלו!.
הסתכלתי בפאלפון בשביל לראות מה השעה והייתה הודה מטוהר.
"יפה שלי אני יודעת שזהו יום בטח מלחיץ בשבילך אבל תזכרי שאני תמיד פה ושאת מדברת אל תסתכלי עליו ותזכרי שעכשיו הכול בסדר ולא יכול לקרות כלום,אני אוהבת אותך ותמיד פה " .
היא היחידה שיודעת למה לא באתי היום לבית ספר ,היא היחידה שיודעת מהאונס חוץ מההורים שלי.
סגרתי את ההודעה אני לא במצב בשביל לענות לה.
עוד חמש דקות,עוד חמש דקות,עוד חמש דקות,עוד חמש דקות!.
ניגש אלינו עורך הדין שלנו ולחץ להוריי את היד ,ואז הוא ניגש אליי,'אני יודע שזה יהיה לך קשה אבל תנסי לומר כמה שאת יכולה' לחש לי .
הנהנתי והוא הנהן בחזרה.
'אנחנו צריכים כמה שיותר פרטים ככה העונש יהיה יותר גדול בסדר?' שאל אותי.
הנהנתי שוב ואז נפתחה דלת חדר בית המשפט,הסימן שלנו להיכנס.
הוריי עמדו ואני נעמדתי גם,רגליי רעדו ,נשמתי שוב רעדה.
התחלתי לפסוע לעבר החדר,נכנסתי לחדר שהיה בגודל בינוני.
היו שם אנשים שאני לא מכירה,ואני וההורים שלי התיישבנו בשורה הראשונה ליד העורך דין.
מיד אחרי זה נכנסו מדלת צדדית שני שוטרים שבידם מובל ניר,הוא הסתכל אלינו ,הביט בנו,הביט באבא שלי עבר לאימא שלי,ואז הגיע אליי,הוא הביט במבט של שנאה.
הלב שלי נשבר כשראיתי אותו ,הושיבו אותו בשורה הראשונה גם אבל בספסלים השניים.
כמה שניות אחר כך נכנסו גם שרית וורד,הן התיישבו בשורה השנייה בצד של ניר.
שרית הביטה בי במבט של צער,וורד אפילו לא הסתכלה עלינו.
נכנס השופכ שהיה נראה קצת מבוגר הוא התיישב בבמה בכיסא גדול ורשמי,כולם עמדו,הוא דפק בפטיש שלו והתיישבנו.
'אוקיי התביעה הוגשה נגד ניר קפלן בן 46 עובד בעסקי תיווך התובעת היא נור שמש בת 16 וחצי תלמידה' ,אמר והמשיך 'סיבת התביעה אונס' אמר בקול קר .
עורך הדין של ניר קם ועמד מולנו,'תסתכלו עליו,ניר בן אדם מבוגר בעל עסק מצליח,אב לשני ילדים ,סלחו לי אבל הבן אדם הזה לא יכול להיות אנס,הוא חבר טוב של המשפחה כבר המון שנים,ולפי מה שאני שמעתי ממנו הוא מאוד מעריך את המשפחה ואוהב את הבת,התובעת ..' הוא המשיך לומר אבל בשלב זה כבר לא יכלתי לשמוע.
הרגשתי שהלב שלי מתפורר מכל מילה,הרגשתי אית אני נחנקת ,'תודה' אמר השופט לעורך הדין של ניר.
כנראה שסיים את דבריו,עורך הדין שלנו קם ועמד מול כולם.
'תסתכלו עליה,על הנערה הזו' אמר והצביע עליי,'מספיק להסתכל עליה כמה שניות בשביל להבין שהיא לא משקרת,ברגע שרק אומרים את שם החשוד פניה מתעוותות ,נשימתה נהפכת לכבדה,רואים שהיא לא משקרת,היא לא הייתה סתם מספרת סיפור כזה ומפלילה את החשוד במעשה שכזה' אמר 'אני סיימתי את דבריי אבל רק תסתכלו' אמר והצביע עליי.
'אוקיי הפסקה' הכריז השופט ודפק שוב עם הפטיש על משטח העץ המיועד לכך.
האנשים קמו מהמקומות שלהם ,ורק אני נשארתי יושבת,השוטרים לקחו את ניר בחזרה אל החדר הצדדי.
'נור אחרי ההפסקה העדות שלך תתכונני' אמר עורך הדין שלנו וסידר את המסמכים שלו.
קמתי מהמקום ויצאתי מהחדר ברגליים כבדות,ניגשתי למתקן המים ולקחתי לי עוד כוס מים .
חיפשתי את הסימן שמראה איפה השירותים מצאתי אותו והלכתי בעקבותיו.
נכנסתי לתא,והסדרתי את נשמתי,לא יכולתי לעקל את מה שקרה,אני לא מאמינה שמישהו באמת מייצג את המפלצת הזו.
איך הוא אומר שזה לא היה ,איך הוא מציג אותו כבן אדם טוב,אבל הוא לא בן אדם טוב הוא בן אדם שהשאיר בי צלקת שלעולם לא תעלם.
הסתכלתי בשעון שבפאלפון שלי ,עוד כמה דקות נגמרת ההפסקה,יצאתי מתא השירותים ועמדתי מול המראה,שטפתי קלות את פניי,וניגבתי אותן עם נייר טואלט.
יצאתי מהשירותים והלכתי לעבר חדר בית המשפט,נכנסתי לחדר בית המשפט וחוץ מהשופט כולם היו שם,הלכתי לספסל הראשון והתיישבתי במקומי,שרית לא הפסיקה להסתכל עליי במבט לא ברור.
השופט נכנס ודפק עוד פעם בפטישו,'ההפסקה נגמרה עדות התובעת מתחילה' אמר והניח את הפטיש.
'זאת את' לחש לי עורך הדין את מה שכבר ידעתי.
קמתי בזהירות מהמקום וניגשתי לשולחן העדים ,התיישבתי שם ונשבעתי.
עורך הדין שלנו ניגש לקדמת הבמה וביקש ממני,'ספרי לנו בבקשה מה קרה באותו לילה' .
נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי את פי,'אני ושרית הבת שלו היינו חברות טובות,הוא היה תמיד חבר של המפשחה שלנו,יום אחד הלכתי לישון אצלה ,ובאמצע הלילה הרגשתי שמישהו מכסה את פי,בהתחלה לא הבנתי מה קורה ואז ראיתי שזה ניר' אמרתי נשמתי לשניה והמשכתי,'הוא משך לאוטו שלו וכיסה את עיניי,לא הבנתי מה קורה ,מה הוא רוצה ממני,הוא התחיל לנסוע וכבר התחלתי לצרוח מפחד לא מודע,הוא עצר את הרכב והוריד ממני את כיסוי העיניים ואז קרה האונס' אמרתי בקול כואב ודמעה ירדה מעיניי,מיהרתי לנגב אותה 'הוא חתך אותי בבטן בשביל שאני תמיד יזכור אותו הוא הרביץ לי בכל פעם שבכיתי ,הוא השתמש בי כאילו אני חפץ גמר והתחיל שוב,זה היה פשוט סיוט אחרי כמה זמן הוא צעק עליי שאתלבש,הוא כיסה את עיניי בחזרה וזרק אותי אל הרכב,כשהגענו לבית שלו הוא איים עליי שלא אגלה לאף אחד ,השארתי פתק לבת שלו שאמרו לי לחזור הביתב ורצתי הביתה' אמרתי והרגשתי את גוש הדמעות שמחכה להתפרץ.
הבטתי בקהל שהסתכל עליי,הבטתי בהורים שלי בשופט,ואז הבטתי בניר,הוא הסתכל עליי בשנאה הסתכלתי על ורד שהייתה המומה ואז הסתכלתי על שרית,מבטה היה ברור הוא שידר שנאה,אבל לא ברור לי למי.
'תודה על העדות את יכולה לחזור לשבת' אמר עורך הדין.
התיישבתי במקום אבל הפעם בגאווה בראש מורם ,כי יש לי הרגשה שהפעם אני ינצח !