צבועה באהה -פרק 25

בס"ד
נקודת מבט של אלירן:
אני לא מאמין ,אני פשוט לא מאמין,אני מרגיש דמעה שיורדת מעיניי ואני ממהר לנגב אותה,אמא באה אליי ואני רואה את פניה מלאות דמעות,חיבקתי את טוהר הסתכלתי לצד וראיתי את טוהר עומדת ש עם גיא שניהם לא מאמינים.
נכנסתי לחדר שלה ,והיא שכבה שם רגועה ,אני חושב שאת הרוגע הזה היא הייתה צריכה אחרי תקופה ארוכה.
ניגשתי לכיסא שליד המיטה שלה וישבתי עליו,החזקתי לה את כף היד ולחשתי לה 'עשית את מה שהיית צריכה לעשות קטנה' ,אמא ניגשה אליה מלאת דמעות וליטפה את שערה ,אביב ואבא עמדו בצד לא מאמינים .
זה באמת מרגיש לא אמיתי זה פשוט נס,גאיה ניצלה ויותר מזה הוציאו לה את הגידול ,זאת אומרת שגאיה בריאה תיהיה לה ילדות נורמלית.
הדמעות שלא אמא לא הפסיקו לרדת ,אבא הלך ליד אמא וליטף גם את השיער של גאיה בחיוך ,קמתי מהמקום וניגשתי אל טוהר וגיא שעמדו בצד ,אביב ישב במקומי.
ניגשתי אל טוהר וראיתי את הדמעות שבעיניים שלה,אח כפרה על הנסיכה הזאת כמה היא רגשנית.
'יפה שלי מה יש לך?' שאלתי אותה בחיוך ,'סתם אני שמחה' אמרה בחיוך וניגבה את הדמעות נתתי לה נשיקה קטנה על השפתיים.
הלכתי אל גיא,'היא עשתה את זה' הוא אמר בחיוך,'כן היא עשתה את זה' עניתי בחיוך מאושר וחיבקתי אותו חיוך של חבר.

נקודת מבט של טוהר:
אין מאושרת ממני,טוב אולי אלירן אביב וההורים שלהם יותר מאושרים ממני,אבל אני מיד אחריהם ,'תודה גיא' אמרתי כשהוא עצר לי במכולת בטענה שאני צריכה לקנות משהו.
'מה נראה לך שהיית הולכת לבד?' שאל שאלה רטורית ,גם הוא היה ראה שמח,טוב בכל זאת גאיה היא כמו אחותו.
'ביי' אמרתי לגיא ונתתי לו נשיקה על הלחי,'ביי חיימשלי' אמר ,יצאתי מהאוטו ונכנסתי למכולת,רציתי קולה,קניתי בקבוק קולה והלכת לכיוון הבית שלי שהיה מרחק של חמש דקות מהמכולת.
הורדתי את החצאית לאורך שהוא מאחורי הברכיים,ונכנסתי הביתה,'היי בדיוק התכוונו לאכול בואי שבי איתנו' אמר אבא בחיוך,הייתי גוועת לא אכלתי כלום כל השעות האלה שהייתי בבית חולים.
ישבתי בכיסא הקבוע שלי ולקחתי לי לצלחת אורז ושניצל,'איפה היית כל השעות האלה? ניסיתי להשיג אותך שעות ולא ענית' אמרה אמא וחתכה חתיכה מהשניצל שלה,'הייתי אצל חברה ועשינו עבודה לבית ספר ונרדמתי באמצע ,שלחתי לך הודעה' אמרתי ונזכרתי בהודעה ששלחתי לאמא שכבר היינו שלוש שעות בבית חולים.
אמא הנהנה והמשך הארוחה הייתה על דברים שהם לא עלי!

נקודת מבט של אלירן:
'בוקר טוב נסיכה' אמר אביב לגאיה כשהתעוררה ,גאיה נראתה מבולבלת ולא הבינה איפה היא,'את בדר הכול בסדר' הרגיעה אותה אמא ,אבא כבר היה חייב לחזור לעבודה,אני פשוט הסתכלתי מהצד וחייכתי ,עדיין מנסה לעכל את זה שהכול בסדר.
'שלום למשפחת מיימון' הרופה נכנסה הרופאה כשחיוך גדול על פניה,'מה שלומך גאיה?' שאלה וחייכה חיוך עוד יותר גדול,'קצת כואבת לי הבטן,אבל חוץ מזה הכול בסדר' אמרה גאיה בקול חלש.
הרופאה צחקה קצת והתחילה להגיד,'זה נורמלי,אוקיי אז החדשות הטובות הן שהוצאנו את כל הגידול ,גאיה את בריאה' אמרה הרופאה והחזיקה את ידה של גאיה.
למרות שכבר ידעתי את זה לשמוע את זה עוד פעם עשה לי אושר בלב,'בריאה בריאה?' שאלה גאיה בשביל להיות בטוחה,'בריאה בריאה' אישרה הרופאה,'לגאיה זלגה דמעה של אושר אבל אף אחד לא אמר דבר כולנו היינו מאושרים ביחד איתה,'והבשורה הרעה היא שתצטרכי להישאר פה לעוד שבוע בשביל התאוששות' אמרה הרופאה,'אני מוכנה להישאר פה גם עוד חודש' אמרה גאיה בחיוך מלא אושר ,חיוך שחיכיתי לראות הרבה זמן.
'תזהרי אני יכולה לדאוג לזה' אמרה הרופא באיום ציני,וכולנו צחקנו של של אושר ,צחוק של שחרור.