צמיד ומחברת (שם זמני ) (2)

בעד אני ואוליבר שוחחנו על החוויות שאנחנו הולכים לחוות בהרי הרוקי התפרצה לתא שלנו משהי .
"אמ.. היי אני יכולה ל… שלבת כאן פשוט …. אין מקום בתאים האחרים " אמרה הנערה .היא נראתה בסביבות גיל 16 כמוני .את שיערה השחור היא אספה לזנב סוס ערוך שהגיעה עד אמצע גבה ועיניה הכחולות הוסתרו למחצה מאחורי פוני הבובה שלה .
"מי את ?" שאלתי בלי להציעה לה לשבת אפילו .
"אני … אני אקו כן " היא אמרה ונראתה לחוצה .
"בואי אקו שבי לידי " אמר אוליבר בחיוך .
זאת רק אני או שהרגשתי קינאה עכשיו .למה אוליבר לא הציעה לי לשבת לידו ? .
"אז אקו …מאיפה את ?" שאלתי בחשדנות
"אני … זה לא משנה את לא יודעת שזה לא מנומס לשאול שאלות כאלה ככה סתם " אקו הייתה כל כך מתגוננת .ממש לא הבנתי מה עובר עליה .
"זה בסדר בלי לחץ ."אוליבר היה כל כך נחמד .
"בסדר בסדר אני רואה שאתם נהנים אז אני אלך לי " אמרתי ויצאתי מהתא בטריקת דלת .
התקדמתי לאורך המסדרון שהוביל לקרון האחרון ואז ליצאה למרפסת קטנה עם מעקה מחליד ומנורה מהבהבת להפיצה אור קלוש .
"אני יעמיד פנים שאני לא מרגישה נטושה " אמרתי לעצמי בקול שקט .זה היה סוג של הרגל שלי העמיד פנים ולהדחיק .לברוח .
זה אתחיל שאמא שלי מתה כשהייתי בת 6 ,בכיתי אבל לא ליד אנשים פשוט לא הייתי מסוגלת לעשות את זה .ומאז זאת הפחה להיות סוג של שיגרה .אבא היה הולך לעבודה ונשאר שם שעות ואני הייתי לבד .כשהוא היה חוזר הייתי מעמידה פנים שאני מאושרת .שטוב לי כדי לא לפגוע בו .
אני שחקנית ממש טובה ויודעת להסתיר את הרגשות שלי מצוין .אבל עכשיו שישבתי בתא עם אוליבר זה היה כאילו משהו פרץ איזו חומה בינינו .כלומר זה נכון הכרתי אותו רק לפני כמה דקות אבל היה בינינו איזהשהו קליק .
ואז אקו הופיעה .לעזאזל מי היא בכלל ? מאיפה היא הגיעה ? ולמה היא כל כך לחוצה תמיד ?
מה שלא יהיה כנראה אוליבר התחבר עליה יותר נראה שממש כיף להם ביחד .זאת אומרת אני יודעת מה ראיתי וזה ללא ספר היה ניצוץ של פלרטטנות בעיניים שלו .
אופ אני לא יודעת מה עובר עלי בדרך כלל אני לא קנאית אז מה קורה לי עכשיו …..