צעד אחד רחוק מדי- פרק 6

אחרי 12 פעמים רצופות שהיינו בחדר כושר\חדר עינויים של דין, החלטתי שסבלתי מספיק.
"דין, הגעתי למסקנה" אמרתי מתנשפת בסיום האימון.
"כולי אוזן"
"אני רוצה שנחזור לאימוני ריצה"
הוא צחק "תהיתי מתי הרגע הזה יגיע"
"מה? למה אתה מתכוון?" אמרתי וכיווצתי את גבותיי
"שיערתי שבשלב מסוים את תישברי ותרצי לחזור לאימוני ריצה, אבל החזקת יותר זמן ממה שהימרתי, כל הכבוד" הוא אמר ומחא כפיים בציניות.
"תודה?"
"כן כן, את יכולה להתגאות בעצמך. התרגילים שעשית לא קלים בכלל"
"טוב, אז מיום ראשון אנחנו חוזרים לריצה"
"סגור"
נשמעה דפיקה בדלת.
"אתה מצפה למישהו?" שאלתי בסקרנות.
"לא" הוא השיב מופתע בעצמו.
הוא ניגש לדלת ואני מזדחלת אחריו.
הוא פותח את הדלת- "היי" נשמע קול של אישה.
עמדה מולו בחורה צעירה, גילה לא עולה על 25, יפיפייה בלשון המעטה.
גבוהה, רזה, שיער שחור ארוך חלק, עיניים כחולות מהפנטות, אף קטן סולד ונמשים עדינים שמוסיפים למראה האירופאי שלה.
"ליבי, מה את עושה פה?" דין שאל מופתע לגמרי.
ליבי? רגע, זאת ליבי?
זאת ליבי החברה של דין ליבי?
או.מי.גאד.
למה הוא לא אמר שהוא יוצא עם מייגן פוקס הישראלית וזהו?
"מזאת אומרת מה אני עושה פה? קבענו לאכול ארוחת ערב ביחד, זוכר?" היא שאלה בטון פגוע ונעלב.
מבטו של דין התחלף לאשם. "נכון, צודקת. זה ברח מזכרוני. מצטער" הוא אמר בטון מתנצל.
הוא הוסיף ואמר- "אבל אני בדיוק עם תלמידה פה ו..-"
"לא לא, אני בדיוק הולכת" קטעתי אותו במהירות.
"הילי זה בס.."
"אני רק לוקחת את הדברים שלי ויוצאת" המשכתי מבלי לתת לו לסיים את המשפט.
דין הביט עלי במבט מתנצל. ראיתי דרך עיניו שהוא מובך ממה שקורה פה עכשיו.
ירדתי למטה ונכנסתי לאמבטיה (כן, יש לו חדר אמבטיה נוסף במרתף). הסתכלתי במראה ונאנחתי.
בזמן שהחברה של דין נראית כמו מינימום דוגמנית מסלול של ויקטוריה סיקרט, אני נראית.. רע.
אני בוחנת את השיער השטני הגלי שלי שכמובן כולו קשרים, את הגומות חן שנראות כאילו נולדתי פגומה בגללן, את צבע העיניים הירוק והמכוער שיש לי ושלא נדבר בכלל על הגוף.
יצאתי מהאמבטיה ואספתי את דבריי. עליתי במהירות למעלה וחלפתי על פני דין וליבי שעמדו על יד המטבח-
"מצטערת על האי נוחות, שיהיה לכם ערב טוב" מיהרתי להגיד ולברוח משם.
דין אמר משהו בחזרה אבל לא הספקתי לשמוע מה.
אם מדרגים מ 1-10 את האירועים המביכים ביותר שקרו לי בכל חיי עד עכשיו,
במקום ה 8 זה כשבטעות דרכתי על הכלב של השכן החתיך (הוא נראה כמו שטיח קטן, זאת לא הייתה אשמתי),
במקום ה 5 זה כשאבא מצא אצלי קונדומים בחדר (למרות שהם בכלל לא היו שלי, אבל זה לא שינה לו),
במקום ה 3 זה כשפתחתי לדין את הדלת כשאני עטופה במגבת בלבד,
ובמקום ה 1 המפגש המביך ביותר בין ליבי דין וביני.
************************************************************
יום שבת. האימון האחרון שלנו היה ביום חמישי. דין התקשר אלי לפחות 10 פעמים מאז, אבל לא עניתי לו.
מה אני אגיד לו? אל תרגיש רע שקבעת איתי על חשבון ארוחת ערב עם החברה שלך ושכחת מזה?
בני אדם עושים טעויות, אני בטוחה שליבי לא כועסת עליו, היא אולי נפגעה קצת אבל היא בטוח מבינה, ובכל זאת, זה לא הופך את העניין לנעים יותר.
שכבתי במיטה מהבוקר ולא עשיתי כלום. שמתי אוזניות, הקשבתי למוזיקה והתנתקתי מהעולם.
בערך אחרי שעה, מגע יד על כתפי הקפיץ אותי בבהלה מהמיטה.
פקחתי את עיניי והסתובבתי במהירות- "דין? מה לעזאזל אתה עושה פה?" שאלתי בטון מבולבל ומפוחד.
"הבהלת אותי" אמרתי באותה נשימה.
"ככה מקבלים אורחים דנבר?" הוא שאל וחייך את החיוך הזה שלו. החיוך שלא יכול להשאיר אותי כועסת.
לא הגבתי. בהיתי בו כמצפה להסבר. בכל זאת, הוא בחדר שלי. ביום שבת!
"התקשרתי אליך מעל ל 10 פעמים ביומיים האחרונים, לא ענית לי ודאגתי לך. עכשיו כשאני רואה שאת בסדר גמור, אני אלך" הוא אמר בטון מאוכזב.
"חכה" אמרתי וזינקתי מהמיטה. סגרתי את הדלת ומשכתי את ידו לכיוון הכיסא.
נאנחתי. "אני מצטערת שלא עניתי לך"
דין התיישב.
"לא ידעתי מה להגיד, הרגשתי רע שבגללי שכחת מהתוכניות שלך ושל ליבי ו..-"
"הילי אין לך סיבה להרגיש רע, היא קבעה את ארוחת הערב איתי לא איתך"
"אני יודעת אבל אתה עשית איתי אימון"
"זה לא קשור, אני קובע לך את האימונים, זאת אשמתי ששכחתי"
"אני מצטערת" אמרתי בפעם השנייה.
"זה בסדר, אבל אל תעשי לי את זה יותר. דמיינתי את התרחישים הנוראיים מכל כשלא ענית לי.."
"מה כבר חשבת שעשיתי? שקפצתי מהגג? שחתכתי ורידים?" אמרתי וצחקתי.
"גם, ולא רק מה שאת עשית, אלא גם מה שעשו לך.." הוא אמר רציני והשפיל מבטו.
דין נשען עם ידיו על ירכיו והניח את ראשו בכפות ידיו.
ראיתי שהוא באמת חשב שקרה לי משהו רציני כשלא עניתי.
קמתי מהמיטה והתכופפתי לעברו "אני מעריכה את הדאגה שלך, באמת" אמרתי ונגעתי עם ידי בכתפו.
הוא שם את ידו על ידי והסתכל עלי.
"אתה רעב?" שאלתי בנימה מתפייסת.
"גווע"
"בוא נרד נכין משהו לאכול"
"איך נכנסת הביתה בכל אופן?" שאלתי אותו.
"אמא שלך בדיוק יצאה כשהגעתי, אמרתי לה שלא שמעתי ממך יומיים והייתי מודאג, היא אמרה לי שאת למעלה בחדר שלך והכניסה אותי"
"ואם אמא לא הייתה בבית? לא הייתי שומעת את הדפיקות שלך על הדלת.."
"אז הייתי פורץ אותה"
"רציני?"
"רציני" הוא אמר והגניב חיוך קטן.
לדין היה מבט שובב כשהוא ענה לי. ידעתי שבאיזשהו אופן הוא צחק, אבל יותר מזה ידעתי שהוא התכוון במאה אחוז למה שאמר.
"מה באלך לאכול?" שאלתי והעברתי נושא באופן חד- "רק שתדע, שאני יודעת להכין רק חביתה טוסט וסלט, וגם אותם יש לי כישרון להרוס"
הוא צחק. "שבי, אני אכין לנו משהו לאכול"
אלא מה. גם חתיך, גם עשיר, גם נחמד, גם מבשל. פספסתי משהו?
"הא? אתה יודע לבשל?"
"כן. למה את מופתעת?"
"לא יודעת.. אתה לא נראה הטיפוס שמבשל"
"שוב פעם את והדעות הקדומות שלך? פעם קודמת אמרת שאני לא נראה כמו גולש כי אני לא חתיך מספיק" הוא אמר בצחקוק.
צחקתי.
התיישבנו לאכול בשולחן.
"אז.. שחורדיניות? זה הטעם שלך?" יריתי לעברו.
"לא בהכרח" הוא השיב.