צעד אחד לפנייך פרק 5 -תגיבו !-
טוב היי לכולם זה הפרק החמישי בסיפור שלי "צעד אחד לפנייך" ורק רציתי לומר תודה לכול הקוראים והמגיבים אתם מושלמים :)
ואני רוצה להבהיר משהו קטנטן:
השם של חבר של נופר זה "איטן" לא "איתן" -אִיטַן- כמו "איטן גרינברג" זה שהיה בכוכב נולד…
פרוש בשם זה צמח בר. טוב אז זה השם למי שלא הבין :)
אז קריאה מהנה שתהיה ולא לשכוח להגיב (מקווה שתגובות חמות)
תהנו :)
______________________________________________________________
יום גדול ומעייף עבר על כולם אתמול ,עלי , על יובל ,הדסה, נתי ובעיקר על טל שחזרה אתמול מארוחת הערב נפוחה מבכי , ולא הסכימה לספר לנו למה היא בכתה . כולם עדיין ישנים במיטותיהם שקטים כל-כך אבל בקרוב הם יצאו מהשקט הכל-כך לא אופיני להם , והתעוררו ליום שישי הראשון שלי פה בפנימיה מזה כמעט שלוש שנים אבל בישבילהם זה יהיה סתם עוד יום שישי רגיל שבו לומדים בבוקר ואז נוסעים הביתה לשבת .אך עבורי זה יהיה יום שישי הראשון פה בפנימיה ושונה מכולם אני לא יוצאת הביתה אין לי ממש לאן לחזור ההורים שלי רק רבים וכל בקשה קטנה כמו :"תעביר לי ת'קוטג'" יכולה להיגרר למריבה ענקית שבסופה אני אמצא את עצמי יושבת בחדר בוכה אז עדיף שאני אשאר כאן בשבת .
תהיה לי שבת שקטה רק לעצמי ולמחשבות שלי .
הראשונה להתעורר אחרי היתה טל , היא היתה נראת נורא ,פניה היו סמוכות מהבכי של אתמול והיה לה נפיחות מזעזעת מתחת לעיניים .
לאחר מספר דקות קלות התעוררה הדסה , וניסתה לשכנע את טל ללכת להיבדק עצל האחות הפנימיה או לפחות לספר לנו מה קרה אבל טל סרבה לשני ההצעות של הדסה , טל הכריזה שהיא לא יוצאת ליום הלימודים היום ואני והדסה לא אמרנו מילה.
הלכנו לכתה צעדינו היו קטנים וקלילים , לא דיברנו הינו שקועות במחשבות אני לא יודעת על מה חשבה הדסה אבל אני לא חשבתי באותו רגע על טל .
הגענו . התישבתי ליד הדסה במקומה של טל , בעט שבהיתי בלוח שקועה בהרהורי ליבי , הדסה ניסתה לפענח מה קרה אתמול לטל היא כתבה את כל האפשרויות על דף ושאלה אותי בכל פעם אם זה הגיוני
לא הקשבתי אבל הנהנתי בכל זאת כדי שהדסה תחשוב שאני מקשיבה.
מולי עמד לפתע בחור נעה מחוכיך "אהלן נופר" הוא אמר בחיוך רחב , חושף שני שורות של שינים לבנות תהומות , יצאתי ממצב חשיבה והבטתי בחיוך של הבחור הזר.
"היי.." אמרתי וחייכתי את החיוך הכי מזויף שחייכתי אי פעם בחיים שלי.
"נו אז איך הפנימיה עד עכשיו ?" הוא שאל בעליזות.
"אליפות !" אמרתי , מנסה להראות נלהבנת .
וכניראה היתי נלהבנת יותר מידי כי הוא היה מאוד מרוצה אפילו השפמפם הקטן שלו היה נראה מרוצה מן התשובה.
הוא לחץ את ידי ואמר "אני שמח, ובכל זאת אם משהו קורה תרגישי בנוח לבוא לחדר שלי ולבקש עזרה ממני בכל תחום " הייתי מופתעת .
"לחדר שלך ?! את תלמיד ?" שאלתי מבולבלת לגמרי.
"וודאי. אני תלמיד כתה י'ב " הוא אמר כֵמובן ואז התחיל להתנצל "סלחי לי לא הצגתי את עצמי , אני הוא מיכאל אני תלמיד כתה י'ב המנהל נתן לי כנציג הכתה הבוגרת פה וכאחד שעבר את כל הבגרויות סמכות של מדריך לעזור לכל התלמידים החדשים להתאקלם כאן בפנימיה"
"יופי לך , אני לא צריכה עזרה אני יודעת להסתדר בכוחות עצמי !" אמרתי כעוסה ומתוסכלת , הייתי בטוחה שהוא מנסה להתחיל איתי , עד שחשבתי שסוף-סוף יש סיכוי שמישהו מכתה בוגרת ירצה אותי.
"זה בסדר גמור ולגיטימי שאת רוצה להסתדר בכוחות עצמך, אבל לפעמים צריכים אוזן קשבת ואני מוכן להיות זה ליקשיב באמת…" הוא אמר מפגין את קושר בשיכנוע בטוב שלו.
אני חייבת להודות שמהזיות הזת הוא פשוט מושלם , הוא אקסים אותי בדרך בה הוא מדבר.
"טוב…"מלמלתי.
"אני שמח " הוא אמר ואז הוסיף " תודה על ההקשבה באמת , וסילחי לי על ההפרעה " הוא אמר בקול חרישי.
"תודה ההמדריך !" צהלתי מתרגשת.
"זה בסדר, אבל אנא ממך קראי לי מיכאל " הוא משך בכתפיו וחייך.
"שיהיה מיכאל." קרצתי.
הוא יצא .
"מיכאל , מיכאל , מיכאל… אפילו השם שלו יפה " נאנחתי.
"עזבי אותו , יש לך כבר שתיים שרבים עליך, וגם להם יש שמות יפים. " התפרצה הדסה. "או ! רק דיברנו " היא צעקה.
יובל נכנס לכתה נעץ בנו מבט והתישב ליד אדם .
"שנים רבים השלישי מנצח." גיחכתי מביטה ביובל מעתיק שיעורים ." הוצאתי את המחברות מהתיק ואמרתי בשמחה "הם היו רק ההכנה לדבר האמיתי. מיכאל." "רגע ! היו שיעורים ?"צעקתי.
שנינו החלפנו מבטים וקיללנו יחד באנגלית "פקינג שיט !"ואז פרצנו בצחוק .
*
יום הלימודים חלף ותם הסתובבתי בחצר הפנימיה משועממת כולם כבר עזבו הביתה , נשארתי פה לבד או שלא? לפתע ראיתי שני בחורים יושבים על ספסל בחצר הפנימיה יושבים ומתלהבים מהשקט ומהשלווה האחד אומר "זאת זכות להיות פה לבד בשבת " והשני הסכים.
לפחות אני לא היחידה שאין לה לאן ללכת .
הצטרפו אליהם שני בחורות ובחור , הוא היה ניראלי מוכר , מיכאל ! זה מיכאל.
הוא שם לב עלי והתקרב .
" נופר מזה למה את כאן ולא בדרכך הביתה?" הוא שאל מופתע
" ההורים שלי לא בבית " שיקרתי.
" לא נורא שבת הבאה " הוא ניסה לעודד אותי.
"ואתה?" שאלתי בחטטנות.
"השאירו את כל השיכבה שלי פה, לא התנהגנו כראוי" הוא אמר והשפיל מבט.
"אה.." אמרתי.
"טוב אז אם את צריכה משהו אז אני פה." הוא אמר וחייך לעברי , חיוך מזויף אמנם אבל חיוך.
"כן אני יודעת." עניתי.
תגובות (2)
תמשיכי
גוווווו………. מיכאללללללל!!!!