צריך לקום ולהמשיך…

כשהדופק לב עולה וכשהריאות עובדות יותר לאט את יודעת שהוא איפשהו בסביבה.
את מסתובבת מדוחף פנימי ומחפשת את המבט שלו ואת מוצאת אותו אך לא את המבט שלו.
את מסתכלת עליו ורואה אותו מחייך,צוחק ומשחק עם חברים שלו ופשוט חי את החיים שלו ואת לעומתו רק רוצה להישאר במיטה ולראות עוד איזה סרט אהבה.
את הולכת אל חברות שלך והוא שם,את עולה בחזרה לכיתה והוא שם ואפילו במגרש השכונתי שלך הוא שם.
כל מקום מזכיר לך אותו,כל מקום מביא איתו את הריח שלו וכל מקום מוצף בזיכרונות שאת יצרת איתו.
את יודעת שאין לך הרבה מה לעשות,זה או להמשיך לבכות או להתחיל לחיות,מהתחלה.
אחרי הרבה דמעות וקונפליקטים פנימיים את מחליטה שהגיע הזמן להתחיל לחיות מהתחלה.
את ממשיכה בחייך ולאט לאט את מחייכת יותר,צוחקת יותר ומסתובבת עם חברות שלך הרבה הרבה יותר.
אחרי די הרבה זמן שכבר יש לך מישהו חדש במחשבות ובין הדפים של המחברות,את מבינה שכבר מזמן השארת אותו מאחורייך ושאולי זה עוד מדי פעם כואב להיות לידו במיוחד במקומות בהם לא דיברתם עם הפה אלא רק עם השפתיים אבל את יודעת שכבר אין לך על מה לבכות כי אין כבר כאן את אותה אהבה שהייתה בהתחלה.