צ׳אנס לאהבה-פרק 22-23

"איזה אחי היא לא יורקת אפילו לכיוון שלי" אמרתי בתסכול
"כמה שהיא קשוחה מבחוץ היא שבירה מבפנים" אמרר,יש מצב הוא צודק? לא סתם היא כל הזמן מתגוננת כשאני מציק לה,ותמיד ישלה מה לומר,אני חייב לגלות מה עומד מאחורי מלכת הקרח!

נקודת מבט של ליאן:
"זה לא,זה לא וגם זה לא" אמרה יולי בתסכול וזרקה אלי את כל מה שהיא הוציאה מהארון,הייתי קבורה בכל הבגדים שלה.
"אוףף יולי שיגעת אותיי" אמרתי מיואשת
"אני לא יודעת מה ללבוש" צעקה,מישהי פה במחזור.
"זוזי" אמרתי והלכתי לארון.
"את זה" אמרתי,ונתתי לה שימלה שלמעלה היא שחורה עם צורות ומהמותן היא מתרחבת ובצבע ורוד ונעלי עקב שחורות(תיראו ברציתי להוסיף)
"מושלםם" צעקה בהתרגשות.
"יאלה לכי להתלבש" אמרתי ודחפתי אותה לאמבטיה.
בינתיים גם אני התלבשתי,לבשתי שמלה דומה לשל יולי אבל הצורות אצלי היו קצת שונות וכל השמלה הייתה בצבע ירוק עם עקב שחור.(תיראו ברציתי להוסיף)
"בואי התפקיד של לבחור בגדים שלי לאפר" אמרה והושיבה אותי,היא מרחה לי מייקאפ,אייליינר עם כנף עבה,מסקרה,צללית ירוקה שלא ממש ראו,סומק,ואודם ורוד.
שמתי שרשרת זהב עם השם שלי,צמיד עדין וטבעות,עגיל חישוק באף ובהליקס(הליקס זה עגיל באוזן אבל למעלה).אה כן שכחתי לספר לכן שעשיתי הליקס.
יולי איפרה את עצמה אותו דבר רק שלה היא שמה צללית ורודה בהירה.
עשיתי בננה בשיער וקצת בייביליס,יולי עשתה בננה והשאירה חלק,והיינו מוכנות.

"שמעי אחותי אנחנו הורסות" אמרה בחיוך
"הפעם אני חייבת להסכים איתך" אמרתי ובחנתי את עצמי במראה.
"מזה הפעם?את תמיד צריכה להסכים איתי" אמרה בפרצוף כועס..
"שנלך, לידור למטה" אמרתי משנה נושא.
"כן" אמרה בהתלהבות ויצאנו מהבית.
"מה איפה לידור?" שאלה כשירדנו למטה והוא לא היה שם.
"דבק תתני לו להיות קצת בילעדיך אמרתי לו שנלך לבד,הבית של עמית(זה שמארגן את המסיבה) נימצא 5 דקות ממך" אמרתי ומשכתי אותה שתצא.
"אוףף כואבות לי הרגליים" התלוננה.
"מפונקת אנחנו הולכות רק 2 דקות" אמרתי בגיחוך.
"עדיין קשה לי" אמרה.
"הגענו" אמרתי ומשכתי אותה כי היא נעצרה ולא זזה.

"היוש" אמרתי כשנכנסנו,לידור היה מולי ונתתי לו נשיקת שלום.
"יפה שלי" אמר ליולי ובא לחבק אותה..
"זוז ממני אני לא מדברת איתך" אמרה והרחיקה אותו.
"מה עשיתי עכשיו?" שאל מיואש
"עזוב אותך היא במחזור" אמרתי לו.
"אני לא" אמרה עצבנית
"בטח שלא" אמרתי ואני ולידור צחקנו.
"מה אהבה שלי למה את לא מדברת איתי?" שאל אותה.
"כי הייתי צריכה ללכת לבד ועכשיו כואבות לי הרגליים" אמרה וגרמה לי לצחוק,ראיתי שלידור מתאפק גם לא לצחוק.
"חיים שלי זה הליכה של 5 דקות" אמר בגיחוך
"עדיין זה היה לי קשה" אמרה
"יפה שלי אני מצטער את רוצה לשבת? "שאל אותה כמו ילדה קטנה.
"כן" אמרה ונישקה אותו,טוב זה הסימן שלי ללכת.

הלכתי לשולחן איפה שהשתיה,ומזגתי לעצמי כוס באתי לשתות אותה אבל לא הספקתי כי מישהו לקח לי אותה מהיד!
"למה ניראלך" נתנאל אמר ולקח לי את הכוס.
"היי חוצפן זה שלי תמלא לעצמך" אמרתי מנסה לקחת ממנו חזרה.
"כל עוד אני חיי את לא תשתי" אמר ושתה הכל.
"אתה חצוף אתה יודע?" אמרתי עצבנית ושמתי ידיים על מותניים.
"אני בסך הכל דואג לך" אמר ושם את הכוס חזר העל השולחן.
"יופי אני רוצה לשתות" אמרתי כמו ילדה קטנה והוא צחקה.
"קחי" אמר והביא לי קולה,נו באמת.
"מצחיק" אמרתי בעצבים.
"מה רצית לשתות" אמר משחק אותה ראש קטן
"פשוט תשתוק" אמרתי עצבנית ובאתי ללכת,אבל הוא עצר אותי.
"מזה השמלה הקצרה הזאת?" שאל בעצבים.
"יפה נכון?" שאלתי בחיוך מתגרה.
"לא,איכ היא ממש מכוערת עליך" אמר
"אה כן? "שאלתי
"כן" ענה,אין בעיה נעצבן אותו.
"אין בעיה בוא נבדוק" אמרתי בחיוך.
"מה?" שאל לא מבין.

"עמית" קראתי לו הוא בידיוק עבר ליד..
"מה קורה חייםשלי" שאל ונתן לי נשיקה בלחי ולחץ לנתי את היד.
"מעולה,אחלה מסיבה הרמת פה" אמרתי בחיוך פלרטטני.
"ליאן" שמעתי את נתנאל אומר לי בקול של הזהרה.
"תודה נסיכה" אמר וחייך.
"תגיד עמיתי ישלי שאלה" אמרתי ממשיכה עם החיוך הפלרטטני..
"תישאלי יפה שלי " אמר
"אתה חושב שהשמלה הזאת מכוערת עלי?" שאלתי ועשיתי סיבוב שיראה,נתי עוד שניה מת במקום.
"ממש לא היא מושלמת ועוד עליך" אמר בוחן אותי
"טוב דיי הבנתי בי עמית" אמר נתנאל עצבני ומשך אותי עליו.
"רואה יש כאלה שחושבים שהיא יפה" אמרתי בחיוך מנצח.
"את מעצבנת את יודעת את זה?" שאל והתקרב אלי
"גם אתה" אמרתי והתקרבתי יותר,הושטתי את היד אחרי הגב שלו ניסיתי לקחת את הכוס אבל ללא הצלחה.
"אמרתי לך כבר על גופתי המתה את תשתי" לחש לי באוזן והזיז את היד שלי,שיט הוא עלה אלי!
"אוף איתך מעצבן" אמרתי והלכתי לרקוד.