קאמבק- עונה 2- פרק 12-

פרק 12-
מנקודת המבט של שרלוט-
נכנסתי לשיעור חדש שאני לוקחת, לשליש השני של השנה. אני בשוק שעברתי שליש בלי שיגלו שאני .. מי שאני.
״כאן זה סוציולוגיה?״ שאלתי את אחת הבחורות שנכנסה לכיתה שאמרו לי לבוא אליה. היא הנהנה, ונכנסתי.
״סליחה על האיחור״ נייתן אמר למרצה בחיוך והתקדם אליי.
״אפשר לשבת?״ הוא שאל אותי בחיוך. הנהנתי, והוא התיישב. נייתן זה המנהיג של אלפא, החבר הכי טוב של דניאל, והאקס של שאנון ואמבר. בקיצור, אחד מהמתוסבכים עם האף למעלה. כל החבורה הזאת ממש סנובים. כאילו, שאנון בסדר אליי, אבל רואים שאין לה כוח לדבר איתי. אמבר שונאת אותי כי אני ׳המחליפה׳ שלה, לקחתי לה את האחווה והחדר.. ודניאל? דניאל לא מסתכל לכיוון שלי. ממה שהבנתי לגביו מדיבורים, כולם אוהבים אותו, אבל הוא נחמד מתי שבא לו, והוא רוב הזמן שיכור, או במיטה עם בחורות. כל הארבעה האלה ממש מוזרים. אם הם היו יודעים מי אני..
״איך בדלתא?״ נייתן העיר אותי והסתכל עליי.
״נחמד״ אמרתי. מה הוא רוצה ממני?
״יופי״ הוא אמר. גלגלתי עיניים וחזרתי להקשיב למרצה.
״לא חשבתי שאת מתע..״
״אני ממש רוצה להתרכז בשיעור אז אם אתה מחפש מישהו לדבר איתו, שב במקום אחר״ אמרתי במהירות.
״אוקיי״ הוא מלמל ונשען אחורה. יופי.

מנקודת המבט של אמבר-
״אני לא רוצה ללכת לישון״ אמרתי בעצב לדילן כשהתקדמנו למעונות.
״יש לך מבחן מחר, ולי תחרות מחר..״
״מחר מחר מחר..״ מלמלתי ונישקתי אותו.
״אל תעשי לי את זה״ הוא מלמל בחיוך והתנתק ממני.
״לא עושה כלום עדיין״ אמרתי בחיוך ונישקתי אותו. הוא תפס בירכיי והרים אותי.
״תיזהר מטורף!״ צחקתי כשהוא התחיל לרוץ כשאני בידיו.
״ששש..״ הוא צחק והוריד אותי בכניסה לבטא.
״משוגע״ צחקתי ונישקתי אותו. הוא תפס בפנים שלי והתחלנו לעלות במדרגות.
״אפשר לעלות יותר מהר?״ שמעתי קול שונה. פתחתי עין אחת, והתנתקתי מדילן. דניאל.
״אה.. היי אחי״ דילן אמר לדניאל. הסתכלתי עליו.
״אני ממהר, מחכים לי בחדר״ דניאל אמר בשקט וכחכח בגרון.
״אם נעשה הרבה רעש מהחדר.. אל תתביישו לבוא ולהגיד״ דניאל אמר בהתגרות הרגילה שלו, חלף על פניי והמשיך למעלה.
״בואי״ דילן אמר לי בשקט ותפס בידי. הנהנתי, הסתכלתי למעלה והלכתי אחרי דילן לחדר שלו.

״שנייה ואני חוזר״ דילן אמר כשהפלאפון שלו צלצל, ויצא מהחדר שלו. השותפים לא היו בחדר, אז רק אני נשארתי.
עם הצרחות של הבחורות של דניאל, כמובן.
זה כזה מתוכנן שהוא חדר מעל דילן, כאילו מישהו שם מצלמה נסתרת והוא צוחק עליי עכשיו.
פאק הם מרעידים את כל התקרה.
איזה מגעיל הוא, חשבתי שאנחנו בסדר. ברור שהוא עושה את זה בשביל שאני אקנא, הוא כזה צפוי. חושב שאם אני אשמע שהוא עם בחורות כל הלילה אני ישר אקפוץ עליו.. פתטי. איכס. דפוק. מעצבן.
״אוף!״ מלמלתי בעצבנות וחפרתי את פניי בכרית.
״פספסתי משהו?״ דילן שאל בחיוך ונשכב לידי.
״יש מצב שעוד אחת הצטרפה לחגיגה״ אמרתי. הוא צחק ונישק אותי.
״זה ככה כל הזמן או שזה במיוחד בשבילי?״ שאלתי את דילן. הוא הסתכל עליי. יופי אמבר, מאוד חכם להראות לו שאת מקנאת. כאילו, לא מקנאת. אוף.
״עזוב״ מלמלתי ועליתי עליו.
״תקשיבי, אני מבין שהיה ביניכם משהו רציני, אם את לא בנויה ללהמשיך הלאה עדיין אז בואי נפסיק את זה..״
״אני בנויה, הכי בנויה שיש״ קטעתי אותו וליטפתי את פניו.
״אני רק.. זה לא מפריע לך?״ שאלתי בתסכול והצבעתי על התקרה.
״זה דניאל, זה לא מפריע״ הוא אמר. ״לא לי לפחות״ הוא מלמל.
״דילן הוא עושה את זה בכוונה״ אמרתי לו, מנסה להעביר את האשמה על דניאל. ״הוא פשוט..״
״פשוט מה?״ הוא קטע אותי.
״רוצה לעצבן אותי״ אמרתי.
״למה? כי הוא רוצה אותך?״ הוא שאל בעצבנות.
״עזבי אותו, הוא מצליח לעצבן אותך?״ הוא שאל.
״לא״ עניתי.
״אז מה הבעיה?״ הוא שאל. שיפסיקו כבר להרעיד הכל השרמוטות האלה
״אין שום בעיה״ מלמלתי ונישקתי אותו.

מנקודת המבט של שאנון-
פתחתי את הדלת כניסה של דלתא. קייל עמד בחוץ, כל המעיל שלו מלא שלג. התאפקתי לא לצחוק.
״את יכולה להפסיק לצחוק ולהראות לי מה הרסת?״ הוא שאל. גלגלתי עיניים וסגרתי אחריו את הדלת. גם כשאני מביאה אותו כדי להודות לו הוא חייב להיות מעצבן.
״עוד פעם ברז?״ הוא גיחך. שילבתי את ידיי ונדנדתי את ראשי לשלילה.
״שב״ הצבעתי על הספה ליד האח והתקדמתי אליה. הוא ישב. התיישבתי לידו.
״שום דבר לא הרוס, פשוט חיפשתי דרך להביא אותך לפה״ אמרתי והסתכלתי עליו.
״את אוהבת אותי, אני יודע״ הוא מלמל ונשען אחורה.
״אתה יודע שבתור אחראי אחוות אסור לך לצחוק אפילו על קשר בין תלמידת קולג׳ לבינך כן? זה לא חוקי״ הזכרתי לו.
״רצית להגיד לי משהו או סתם להמשיך להציק לי?״ הוא שאל בהתגרות.
״רציתי להגיד.. תודה?״ אמרתי והסתכלתי עליו, מי היה מאמין שאני אגיד לו תודה.
״את שואלת או אומרת?״
״אומרת? אומרת״ אמרתי. הוא גיחך.
״תודה על מה?״ הוא שאל. הסתכלתי עליו.
״שלמרות שאתה חרא אליי, החמאת לי אצל אבא שלך.. אז תודה״
״בתור תלמידת קולג׳, זה לא לעניין לקלל את אחראי האחוות״ הוא אמר. ״זה לא חוקי״ הוא חיקה אותי.
״מצחיק״ מלמלתי. הוא חייך.
״זה מה שרצית להגיד?״ הוא שאל.
״לא מספיק לך?״ שאלתי בעצבנות. הוא צחק.
״אפשר להגיד את זה גם בפלאפון, יצאתי בשבילך מחוץ לסוויטה שלי לשלג אימתי״ הוא אמר. לעקוץ אותו על זה שהוא אמר שהוא יצא בשבילי? לא.
״פעם הבאה אני אגיד לאבא שלך למסור לך תודה״ אמרתי בהתגרות.
״מעולה״ הוא אמר בחיוך ונעמד.
״טוב, אני הולך״ הוא מלמל. הנהנתי ונעמדתי. הוא לבש בחזרה את המעיל שלו.
״אתה.. אתה יכול להישאר פה עד שייגמר השלג״ אמרתי והסתכלתי עליו. הוא הסתכל עליי.
״אני אסתדר, זה חמש דקות״ הוא אמר ושם על ראשו את הכובע של המעיל.
״אוקיי״ אמרתי והתקדמתי אל הדלת.
״לילה טוב״ הוא אמר ויצא מהבית. כחכחתי בגרון וסגרתי את הדלת.