קאמבק- פרק 12-

פרק 12-
מנקודת המבט של אמבר-
**
״היי״ נייתן אמר כשנכנס לחדרי, וסגר את הדלת. הסתכלתי עליו, מתאפקת לא להתפרק.
״איפה.. איפה דניאל?״ הוא שאל והתקדם אליי.
״קיוויתי שאתה תענה לי על השאלה הזאת״ אמרתי בקול שבור ובלעתי רוק. הוא לא יכול לעשות לי את זה, לא היום.
״הוא בטח.. בבית שלו, ישן״ נייתן אמר. ״את מכירה אותו״ הוא הוסיף והתיישב לידי.
״שנינו יודעים שהוא לא בבית שלו. בטח שלא ישן.״ לחשתי, מרגישה את עיניי מתמלאות בדמעות.
״הוא אוהב אותך אמבר, בטוח יש לו סיבה..״
״סיבה ללהבריז לי ביום הולדת השמונה עשרה שלי?״ שאלתי בשקט. הוא הסתכל עליי.
״נמאס לי״ לחשתי בבכי.
״עזבי אותו עכשיו, הוא לא פה, אני אסיע אותך. כולם מחכים לך״ הוא אמר. ״אל תבכי בגללו. אם הוא עושה את מה שאת חושבת, לא מגיע לו שתנשמי לכיוונו״ הוא אמר וליטף את השיער שלי.

**

פתחתי את עיניי, מרגישה את הפנים שלי רטובות. עוד פעם נזכרתי, ועוד פעם אני קולטת כמה זבל דניאל. אני צריכה לזכור את זה, ולהתחיל להתרחק.
ירדתי למטה, וראיתי את דניאל שוכב על הספה בלובי, מדבר בפלאפון. הסתכלתי עליו כשירדתי במדרגות האחרונות, לא מבינה מה הוא עושה פה עם ברמודה, ורק עם ברמודה.
לא אמבר, רק עכשיו נזכרת באחת הפעמים שהוא בגד בך, השפיל אותך, שבר אותך.. תפסיקי!
״בוקר טוב לך״ שמעתי את הקול של שאנון מהמרפסת. היא התקדמה לכיווני.
לא,
לכיוון דניאל.
סיימתי לרדת במדרגות, ורק אז שניהם ראו אותי. הסתכלתי על דניאל, שקיבל בדיוק צרפתית משאנון. איזה סיוט.
״אמבר, בוקר טוב״ היא אמרה בחיוך ומשכה את דניאל לכיווני.
״בוקר.. מעולה״ אמרתי והשתדלתי לחייך.
״נראה לי שאת מכירה את דניאל, דניאל, זאת אמבר״ שאנון אמרה בחיוך והסתכלה עליו.
״נעים להכיר״ הוא אמר בשקט, מושיט את ידו אליי. הלב שלי נפל, התנפץ על הרצפה והתאדה.
״אני מאחרת לכימיה״ אמרתי בשקט והסתכלתי על שאנון.
״ביי, שלא תיכשלי חס ושלום״ היא אמרה בחיוך. לא היו לי מילים, ופשוט יצאתי מהלובי. אוף אוף אוף!
אני לא מסוגלת לתפקד בידיעה שדניאל עכשיו מתנשק עם בחורה אחרת. במיוחד לא אחרי הנשיקה שהייתה לנו באוטו. איך הוא יכול לעבור מבחורה לבחורה כל כך מהר, למה אני חייבת לאהוב בן אדם כזה?
לא לא אני לא אוהבת אותו, אני שונאת שאני פולטת דברים כאלה מהמוח! הוא ואני זה עבר, אני צריכה גם לקלוט את זה.

בערב, אחרי שיחת נפש ארוכה עם ביי על כביכול אקס שלי שחברה טובה שלי והוא ביחד פתאום, הלכתי לכיוון הבית.היא עודדה אותי, אבל לא עזרה לי יותר מדי בקשר למה לעשות בקשר לזה..
״אמבר״ שמעתי את הקול של נייתן מאחוריי. זה מה שחסר לי, שהוא ידבר איתי על זה עכשיו.
״מה?״ שאלתי בשקט והסתכלתי עליו. הוא התקדם אליי. הוא נעמד מולי, בוחן אותי.
״למה הוא יכול להמשיך הלאה ואת לא?״ הוא שאל. עצמתי עיניים, מרגישה דמעה זולגת על הלחי שלי.הרגשתי את ידיו מחבקות אותי חזק, והתפרקתי על כתפו.
״אני אהרוג אותו אמבר, את לא צריכה לבכות בגלל הבן זונה הזה..״
״זה לא קשור אליו, פשוט קשה לי לראות בן אדם שאהבתי כל כך הרבה זמן.. אוף״ מלמלתי וניגבתי את הדמעות שנותרו.
״עזוב״ עצרתי את עצמי מלהמשיך להיות מדוכאת, מרכינה את המבט.
״תסתכלי עליי״ הוא לחש והרים את הפנים שלי. הבטתי בעיניים הירוקות שלו, שמרפרפות מעיניי לשפתיי. הרגשתי את ידו מלטפת בעדינות את הלחי שלי, ומקרבת אותי אליו. עצמתי את עיניי, הנחתי את ידיי על פניו ונישקתי אותו. הדמעות שחיכו לפרוץ נעלמו והתחושה המדוכאת שלי התחלפה בחום ותשוקה. השפתיים הרכות שלי נבלעו בקלות בתוך השפתיים הדקות שלו, והלשון שלו נגעה בעדינות בשלי. הרגשתי את ידיו עוברות למותניי, מצמידות את פלג הגוף התחתון שלי אל שלו.
התגעגעתי.

מנקודת המבט של שאנון-
״אני רעב״ דניאל אמר וקם מהמיטה. הסתכלתי עליו לובש את הבוקסר שלו וחייכתי.
״בוא נלך לאנשהו לאכול. יש מסעדה מדהימה שאבא שלי אחד מהבעלים גם שלה..״
״הניחוש שלי זה שהמסעדה הזאת תהיה פלצנית״ הוא אמר בחיוך. גלגלתי עיניים בחיוך.
״תתלבשי, אני לוקח אותך למסעדה בסגנון שלי״ הוא אמר ולבש את הברמודה.
״המבורגר וצ׳יפס זה הסגנון שלך״ גיחכתי.
״ומה רע בזה?״ הוא שאל בהתגרות. חייכתי והרמתי את החזייה שלי מהרצפה.
״אני צימחונית״ הודעתי לו.
״שטויות של בחורות יפות״ הוא אמר. חייכתי.
״אל תדאגי, את תאכלי ותהני, מילה שלי״ הוא אמר.
״טוב״ אמרתי בשקט. הוא חייך וחזר למיטה, נותן לי עוד כמה שניות עם שפתיו.
״עשר דקות״ הוא אמר בחיוך, נתן לי נשיקה אחרונה על הלחי, ויצא מהחדר. נאנחתי וחזרתי לשכב. אז ככה זה ההרגשה של להיות הבחורה המאושרת בעולם.

מנקודת המבט של דניאל-
יצאתי מהחדר שלה, והחיוך נמחק בשנייה. זה בחיים לא יהיה אותו דבר, אבל זה מספיק לי.

**
״אני רעב״ אמרתי בחיוך לאמבר, שעטופה בזרועותיי, משחקת עם האצבעות שלי.
״שומעים״ היא אמרה בחיוך. חייכתי. היא הרימה את הראש אליי.
״הבעיה היא שלא בא לי לזוז״ אמרתי בשקט, מלטף את השיער שלה. ריח של וניל.
״אבל הבטן שלך משמיעה רעשים מטורפים, אתה תתפוצץ לי בסוף״ היא אמרה בשקט. צחקתי.
״איפה את רוצה לאכול?״ שאלתי, מלטף את הלחי שלה. היא כזאת נעימה, זה לא אמיתי.
״לא אכפת לי, רק שיהיה כלול בזה אוכל אמיתי ואותך״ היא אמרה בחיוך. חייכתי.
״מה זה אוכל אמיתי מיס מונטגומרי?״ שאלתי.
״המבורגר״ היא אמרה במהירות. צחקתי ונשעתי אחורה.
״התאהבתי בחזיר״ מלמלתי. היא צחקה ונשכבה מעליי.
״מה רע בחזיר?״ היא שאלה וגיחכה.
״אני אמרתי רע?״ הרמתי גבה ונישקתי אותה.
״תזיז תתחת שלך כבר״ היא לחשה וקמה ממני. חייכתי והסתכלתי עליה זורקת עליי את הבוקסר שלי.
״עדיף שאני לא אשאל מה את אוהבת יותר- אותי או את האוכל״ אמרתי בחיוך בזמן שהתלבשתי.
״התשובה ברורה לא?״ היא אמרה בחיוך.
״חוש הומור משובח יש לך״ אמרתי.
״כן, באמת מוזר שאני אוהבת אותך יותר״ היא אמרה בחיוך בזמן שהיא נעלה את הנעליים שלה. הסתכלתי עליה בחיוך.
״חבל שזה לא הדדי״ אמרתי בחיוך מתגרה, וקיבלתי נעל לראש. אני אוהב אותה יותר מהחיים.

**

התקדמתי לכיוון הבית, וראיתי בשביל, כמה מטרים מלפניי, זוג מתנשק. שונא להפריע באמצע, כמו שאני לא רוצה שיפריעו לי. עברתי לידם מהר, כמה שפחות נזק. ונעצרתי.
סובבתי את הראש, וראיתי את הדבר ששובר אותי כל פעם מחדש.
את אמבר ונייתן מתנשקים.