קאמבק- פרק 23-

פרק 23-
מנקודת המבט של אמבר-
נשכבתי על החול, כשדניאל מעליי, בולע את שפתיי שוב ושוב. הוא התנתק משפתיי ועבר לצווארי. נשכתי את שפתיי וליטפתי את ראשו, שחזר לנשק את שפתיי. הוא הניח את ידיו על מותניי, והעלה בעדינות את חולצתי.
"אי אפשר פה" לחשתי ועצמתי עיניים כשהרגשתי את שפתיו מנשקות את בטני.
"ד.. דני.." לחשתי והעליתי את פניו בחזרה אליי, מצמידה את פנינו שוב.
"בואי" הוא לחש ונעמד, והרים אותי מהקרקע. הוא רץ לאוהל הכי קרוב שהיה, גנב את השמיכה וגרר אותי לצוק רחוק משם. שכחתי מהכל, חוץ מהטעם שלו.
הוא השכיב אותי על החול היותר קשה, וחזר לנשק אותי. הורדתי את החולצה הרוחנית שלי, והוא הוריד את שלו. היד שלו מיהרה להוריד את מכנסיי. נישקתי את הצוואר שלו, מתענגת על המגע שלו, המגע שהכי מצמרר אותי, שתמיד מעלה לי תחושה של פרפרים בבטן. הוא חזר לפניי ונישק אותי באגרסיביות, ואז התנתק משפתיי.
"אני תמיד אהבתי אותך" הוא לחש בזמן שהתנשפנו. נשכתי את שפתיי ונישקתי אותו.

התעוררתי בבוקר, עטופה בזרועותיו של דניאל. הרעש של הגלים גורם לי לחייך, זה כמו הסקס הראשון שלנו. רק הרבה יותר טוב. הרבה יותר אוהב.
"בוקר טוב" הוא לחש לי בחיוך ונישק את מצחי. ליטפתי את החזה שלו, וירדתי לבטנו. הוא כזה שרירי.
"אני לא רוצה לזוז" לחשתי בחיוך והרמתי את פניי אליו.
"אל תזוזי" הוא אמר וליטף את שיערי.
"צריך לחזור" אמרתי. הוא נאנח.
"עזבי לחזור, מתאים לי להישאר ככה חודש" הוא אמר.
"חבל שיש לימודים" אמרתי.
"תמיד אפשר לא ללכת" הוא אמר. עליתי עליו.
"דניאל, לימודים זה עתיד" אמרתי. הוא הנהן.
"זה העתיד" הוא אמר בחיוך וליטף את גבי, ועבר לישבני.
"שיט, נייתן" נזכרתי פתאום. שיט שיט שיט.
"פאק" דניאל מלמל והתיישב.
"קחי" הוא אמר במהירות והושיט לי את הבגדים שלי.
"שיט קיבינימט!" הוא הרים את הקול והתלבש. הסתכלתי עליו. זאת הבועה שאני מדברת עליה, כשאני איתו אין אף אחד בעולם.
"בטח מחפשים אותנו" מלמלתי בדאגה, הכל נקלט מהר מדי.
"סיימת להתלבש?" הוא שאל ונעמד. הנהנתי, והוא הושיט את ידו להרים אותי.
"טוב, אתה תיקח את השמיכה או אני?" שאלתי.
"קחי את, תגידי שיצאת בלילה לטיול בחוף והיה לך קר ובטעות נרדמת" הוא אמר.
"ומה איתך?" שאלתי.
"אני אמצא משהו" הוא אמר. הנהנתי והסתובבתי לכיוון האוהלים.
"רגע" הוא אמר ותפס בידי. הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי.
"ביי" הוא מלמל ונישק את אפי.
"ביי" לחשתי והתחלתי ללכת, עטופה בשמיכה.

מנקודת המבט של שאנון-
"היי" בחור נעמד לידי בחיוך כשלקחתי אוכל מעמדת הבופה.
"בוקר, חם, אני עייפה והבן אדם הראשון שיתחיל איתי יקבל כאפה, אז כדאי לך לעוף" מלמלתי בחוסר כוחות, והוא עף. בנים זה עם כל כך פשוט. הסתכלתי מחוץ למאהל של האוהל, וראיתי את אמבר מתהלת בחוץ עם שמיכה.
"שמור לי על הצלחת" אמרתי בחיוך לאחד הבחורים, ויצאתי החוצה.
"אמבר!" קראתי לה. היא נעצרה והסתובבה אליי.
"היי" היא אמרה בחיוך.
"איפה היית בלילה? דאגנו בטירוף" אמרתי והתקדמתי אליה.
"עשיתי טיול על החוף, ונרדמתי" היא גיחכה. חייכתי.
"בואי לאכול" אמרתי בחיוך.
"אני רק מחזירה את השמיכה" היא אמרה והלכה. גיחכתי והסתכלתי הצידה. ראיתי את דניאל, גם הוא לובש מה שלבש אתמול. הוא הסתכל עליי ונכנס למאהל. הסתכלתי על המאהל שלנו, וקלטתי.
"בואי" אמבר הגיעה אחרי כמה דקות וגררה אותי בחיוך. אז הבחורה הזאת זונה לא קטנה.

מנקודת המבט של דניאל-
נכנסתי למאהל, לקחתי איזה חרא רוחני לאכול והתקדמתי לדין, ג'וש וגייב.
"דניאל" נייתן קרא לי. הסתכלתי הצידה.
"אה?" קראתי אליו. איזה חבר בן זונה אני. שוכב עם החברה שלו.
כאילו שהוא לא עשה את זה לי.
"בוא" הוא קרא.
"שנייה" אמרתי לו והלכתי לשבת עם הבטאז.
"איפה היית אתמול מפגר, האחראי מעונות בא לבדוק שאתה כבר לא מרגיש טוב" גייב אמר.
"השאלה היא יותר, את מי זיינת?" דין שאל בחיוך גאה.
"אחת מהעובדות ה'רוחניות' פה" אמרתי בחיוך. "רוחנית היא לא" הוספתי. הם מחאו כפיים. הסתכלתי אחורה, וראיתי את שיי ואמבר נכנסות למאהל. שיי יודעת ששכבנו, קיבינימט. יש לה את המבט המאשים והמתגרה הזה בעיניים. הסתובבתי בחזרה אל הבנים.
"השחרחורת הגבוהה נכון? ידעתי שמתחת לחלוק הזה מסתתר גוף אלילות" דין הוסיף. חייכתי. הסתכלתי לכיוון נייתן. איזה סיבוך. איזה חבר זבל אני קיבינימט. איזה לילה מדהים היה קיבינימט!
מה עושים.. מה עושים..
אי אפשר ללכת על זה בכל הכוח ופשוט להיות איתה, נייתן איתה, אני לא אצא בן זונה ואעשה לו את אותו הדבר כמו שהוא עשה לי. וכשהוא לקח לי אותה הייתי בן זונה, כשאני אקח לו אותה אני אקח מהבחור הכי דביק שיש את הדבק שלו.
אז מה? פשוט לוותר על אמבר?
אני לא יכול
זאת הדרך היחידה לצאת מהסיפור הזה חבר חרא שהבין את הטעות שלו והתחרט.
אז זה מה שאני אעשה.