קאמבק- פרק 3-

פרק 3-
מנקודת המבט של נייתן-
התעוררתי בבוקר ונכנסתי להתקלח. היא פאקינג פה, הרגשתי אותה, הרחתי אותה, רציתי אותה. לא משנה כמה הבחורות שאיתי פצצות, היא לוקחת אותן בזחילה.
״בשביל מי כל הבושם אחי?״ דייב שאל אותי כשיצאתי מהחדר שלי, החדר של מפקד האלפאז.
״בשבילך מתוק״ אמרתי בחיוך ציני וקרצתי לו.
״ראיתי את שיי, דפקה מיני״ הוא אמר כשירדנו במדרגות.
״וזה חדש כי?״ שאלתי ואמרתי שלום לכולם.
״אתמול הייתה מסיבה בבטא, כל הבחורות הכי שוות היו שם, חייבים להחזיר את זה אלינו״ קייל אמר בזמן שהוא שתה מיץ חלבונים.
״הבנתי שלחדשה קוראים אמנדה״ שמעתי משיחה של מישהו במטבח.
״איזה חדשה?״ שאלתי את טום וריילי שאכלו משהו.
״החדשה של הדלתאז. אחי, הכי יפה שתראה״ ריילי אמר בחיוך וקרץ לי.
״בדלתאז?״ מלמלתי. שיט, זה מה שחסר לי. אמבר באחווה של שיי.
אין סיכוי, הם אמרו אמנדה. נשמתי לרווחה ויצאתי לכיוון הבית ספר.

נכנסתי לכיתת כימיה, באיחור של דקה, אבל המורה מאוהבת בי אז זה לא משנה.
״כנס נייתן״ היא אמרה בחיוך. הנהנתי והתקדמתי לשולחן ריק, כי נזכרתי במשהו. אמבר מתה על כימיה. אין מצב בעולם שהיא תפספס את השיעור הזה.
״לאן?״ חברה של שיי שמחורמנת עליי מהרגע שנפגשנו שאלה כשישבתי בפינה.
״בא לי לבד״ אמרתי. זו כיתה של חננות, כל הבנים פה מפחדים לדבר איתי, והבנות בוהות בי כל השיעור.
״כנסי״ שמעתי את הקול של רבקה, המורה, והרמתי את הראש מהפלאפון.
״לא מצאתי את הכיתה, סליחה״ אמבר אמרה בחיוך. חייכתי ומחקתי את החיוך, שאף אחד לא יראה ויתחילו שמועות שיגיעו לשיי.
״זה בסדר, יש מקום בסוף״ רבקה אמרה בקרירות והתחילה ללמד. אמבר הסתכלה עליי והתקדמה לשולחן שלי.
״היי״ אמרתי בחיוך, עדיין לא מאמין שהיא כאן.
״היי״ היא אמרה בחיוך והניחה את הספרי כימיה שלה על השולחן. כל השיעור הסתכלתי עליה, זה מטורף כמה שהיא יפה. כל פעם שהיא דיברה הגומה השמאלית שלה צצה, כי היא תמיד מחייכת באמצע המשפט. אני מת על הבחורה הזאת.
״אז באיזה אחווה את?״ שאלתי אותה בצלצול, מנסה לקבל כמה דקות איתה כי מחוץ לכיתה הזאת כולם יקפצו עליי.
״דלתא״ היא אמרה בחיוך. שיט.
״נחמד שם?״ שאלתי, משחק אותה תמים. כאילו אני לא הבחור של המנהיגה שלהן.
״הייתי שם יום אחד נייתן, זה קצת קשה לקבוע דעות״ היא אמרה בחיוך.
״דעות זה לא דבר קבוע, שכחת?״ אמרתי. החיוך שלה נמחק. מפגר, מה אתה מזכיר לה את הסיפור הזה?
״סליחה, אני מפגר״ אמרתי ונעמדתי מולה.
״נכון״ היא אמרה בחיוך. ״סתם, זה בסדר, אני הולכת לאכול משהו״ היא אמרה. הנהנתי. רק אל תבקשי להראות לך איפה זה, שיי תרצח אותי.
״אתה יכול להראות לי איפה החדר אוכל, או מה שזה לא יהיה פה?״ היא שאלה. קיבינימט.
״בטח״ פלטתי. לא יכול להגיד לה לא.
״אצלנו זה בית קפה כזה, פלצנים״ אמרתי לה בחיוך והתאפקתי לא להניח מסביב המותניים שלה את היד.
״שאתה תהיה במקום חסר פלצנות?״ היא חייכה. ״בחיים לא״ היא הוסיפה.
״את רומזת שאני פלצן?״ שאלתי בחיוך.
״אם אתה מחשיב את זה כרמיזה, אז אני רומזת שאתה קשה קליטה״ היא צחקה. חייכתי ויצאנו מהכיתה.

מנקודת המבט של אמבר-
״תמשיכי ישר, תגיעי לבית קפה, אני אראה אותך אחר כך״ הוא אמר בחיוך והלך לצד השני.
״ניית..״ התחלתי, והחלטתי לסתום. הגעת לפה אתמול, הוא לחוץ, תני לו זמן. מעניין באיזה אחווה הוא. הוא לא בבטא, הוא לא בחור של מסיבות אלכוהול, הוא טוב יותר מזה. הוא בטח באיזה אחווה עם אות מסובכת כזאת, לא מוכרת.
״במה אפשר לעזור?״ הבחור שעמד מאחורי הקופה בבית הקפה שאל אותי בחיוך. הסתכלתי למעלה, על התפריט .
״הפוך רגיל, הרבה סוכר״ אמרתי .
״אוקיי״ הוא אמר בחיוך. פתחתי את הארנק והושטתי לו את כרטס האשראי.
״את חדשה פה, זה עלינו״ הוא אמר.
״אה, אוקיי..״ מלמלתי בחיוך.
״שם?״ הוא שאל.
״אמבר״ אמרתי. הוא הנהן, והלכתי לשבת ליד אחד השולחנות. מחוץ לבית הקפה היה מלא רעש, היו מלא אנשים. פה היה שקט, זה מה שאני צריכה.
המלצר הניח את הקפה מולי.
״ברוכה הבאה״ הוא אמר בחיוך וקרץ לי, והלך חזרה לדלפק. הסתכלתי על הקפה, וראיתי שעל הקצף רשום בגרגירי קפה ׳אפשר את המספר?׳. הסתכלתי לדלפק, ראיתי אותו מסתכל עליי. איזה פאדיחות.
״יש לי חבר״ אמרתי, לקחתי את המגש וברחתי החוצה. אין ברירה.

מנקודת המבט של דניאל-
עברתי במסדרון, עם שתי בחורות שלוקחות קורס לגבי גוף האדם.
״מה החלק שאתה הכי אוהב בגוף דניאל?״ אחת מהן, לילי, שאלה אותי בחיוך.
״אני בטוח שאת יודעת מה״ אמרתי.
״עיניים, כמובן״ קיילי אמרה בחיוך. חייכתי.
״נכון״ גיחכתי, וראיתי מלפניי את נייתן עם כמה אלפאז מצ׳וקמקים. עברתי לידו, ודחפתי אותו עם הכתף שלי.
״אולי תסתכל לאן שאתה הולך מפגר?״ הוא אמר בעצבנות.
״יש לי מסנן מיוחד בעיניים, לא רואה חראות״ אמרתי.
״תמשיך ללכת, המסכנות מחכות״ הוא אמר.
״כל מי שמדברת איתי ברת מזל נייתן״ אמרתי בחיוך מתגרה. שונא את הבן אדם הזה.
״כל מי שמדברת איתך היא בחורה מטומטמת״ הוא אמר.
״זה לא הפריע לך כשלקחת לי את הבחורה״ אמרתי בעצבנות. ״תמסור דש לשיי״ אמרתי
״שאנון בשבילך״ הוא אמר.
״בטח״ אמרתי בחיוך והלכתי, צריך קפה. או בירה. נלך על קפה.
״היי אחי, אני צריך קפה, מלא סוכר״ אמרתי לשון שעמד בקופה.
״רושם לך, שנייה״ הוא אמר והלך. הסתכלתי לצדדים. הכל שקט, ובחוץ הכל מטורף. אני אוהב את המטורף.
״בבקשה אחי״ הוא בא והביא לי מגש.
״הכל טוב?״ שאלתי בחיוך.
״החדשה לא בקטע שלי״ הוא אמר.
״החדשה החדשה, כל העולם ואבא שלו מדברים על החדשה״ אמרתי ונאנחתי.
״היא הייתה פה לפני שנייה, וברחה ממני״ הוא אמר. חייכתי.
״היא יפה אה?״ אמרתי .
״יותר מדי דניאל. פגשת אותה?״ הוא שאל.
״עדיין לא״ אמרתי. ״מסתבר שכולם דיברו איתה, חוץ ממני״ אמרתי בחיוך.
״היא בחוץ״ הוא אמר.
״אז אני יוצא. תודה אחי״ אמרתי בחיוך ויצאתי עם המגש החוצה. איפה האמנדה הזאת איפה?