קאמפ vs אהבה |פרק 5|

תוך שנייה אחת בלבד הוא דחף אותי מהצוק,נפלתי מהצוק, קפצתי מהצוק, אני חופשייה, אני מאושרת, האוויר העיף לי את כל שערי, הפנים שלי התמלאו חופש ושלווה, צרחתי, צרחתי, אך מאושר.
צנחתי אל תוך הכנרת, אל תוך המים הקרירים שהרגשתי אותם חודרים לי לגוף.
צללתי אל תוך המים.
"אתה תצטער על זה!!!" צעקתי לו מלמטה, ראיתי אותו עומד על הצוק, עכשיו תורו לקפוץ.
"וווהווו" הוא צעק וצנח כמוני לכנרת.

שנינו בכנרת, בשתיים בלילה, צוחקים, נהנים, משפריצים.
ואני מאושרת.
אני חופשייה.
אני שלווה.
אני משוחררת
—–
"וואי איזה קור" יצאתי מהכנרת, רצה לכיוון הבגדים שהיו בצוק, מכסה את גופי עם ידיי.
סער יצא כבר לפניי, עמד על הצוק, מתלבש.
שערי היה רטוב ובעקבות כך קצה שערי הפך למתולתל.
שמתי את חולצתי ומכנסיי אפילו שהייתי רטובה, התכסיתי בשמיכתי מרוב קור.
"נו?" סער חייך, מתקרב אליי,"איך את מרגישה עכשיו?" הוא שוב עושה את זה, מסתכל עליי עם העיניים היפות שלו.
"מדהים" הסתכלתי עליו בחזרה, ללא חיוך, אך עם הרבה רגש.
היינו קרובים, שוב, ממש מרחק של נשיקה, של נשימה קטנה, הוא הסתכל על שפתיי ואני על שפתיו.
"טוב, נהיה מאוחר" הוא אמר לפתע, היה בקולו ריחוק, "ומחר מצפה לנו יום ארוך" הוא התרחק ממני, ניער את שערו הרטוב והתחיל ללכת לכיוון החדרים.
השאיר אותי לבד, מבולבלת.
***
"את בטוחה שהכל בסדר?"גלי שאלה אותי בדרך למדשאה הגדולה.
השמש של הבוקר סינוורה אותי, במיוחד אחרי שבקושי ישנתי שעתיים.
"כן כן" עניתי לה, מבלי שתדע איך הראש שלי עסוק במחשבות על מה שהיה אתמול.
גלי ואני התקדמנו לעבר שאר הקבוצה שמסומנת בירוק, הלב שלי פעם ואני יודעת בדיוק למה, הלב שלי ידע שאני הולכת לראות בעוד כמה שניות את סער, התרגשתי, ההרגשה הזו ממש לא מוכרת לי.
"בו" הבהלתי את נתי שעמד ממש מלפניי.
"איזה בו חלש" הוא הסתובב אליי "זה הכי טוב שלך?" הוא קרץ לי וחייכתי.
"האמת שלא" גלגלתי עיניים, "אני עוד אפתיע אותך" צחקקתי והוא צחקק אחריי.
"וואי יהלי" הוא הביט בי לפתע ברצינות.
"מה? מה קרה?" נבהלתי.
"יש לך פה משהו" הוא שלח את ידו הימנית לעבר שפתיי, העביר אותך בעדינות ולבסוף הוריד את ידו והסתכל עמוק בעיניי.
"זהו" אמר "ירד" הוא המשיך להסתכל בעיניי.
מזל שסער התחיל לדבר ועצר את הרגע המביך הזה.
"בוקר טוב" קולו של סער היה צרוד.
ניסיתי להסתתר מאחוריי כמה ילדים, כדי להיות הכי מאחורה, שסער לא ישים לב אליי, התביישתי ממנו, פחדתי לצפות.
"לפני שנתחיל באתגר השני, אני חייב לקרוא שמות" הוא אמר וקולות בוז נשמעו.
"מה לעשות חבר'ה זה ההוראות שקיבלתי" הוא התנצל והמשיך.
פחדתי שייקרא את השם שלי אז מהר מאוד עלה לי רעיון למוח לברוח לשירותים.
"גלי" לחשתי לה "אני הולכת לשירותים" נתתי לה מכה ביד.
"חכי אני יבוא איתך" היא לחשה לי בחזרה, "סער!!" היא צעקה וכל הקבוצה השתתקה.
המבטים של כל הילדים הסתובבו בבת אחת אליי ואל גלי, כולל של סער, פחדתי להסתכל לו בעיניים, שלא יקרה שוב הרגע הזה שקרה בינינו אתמול, בכנרת.
"יהלי צריכה לשירותים, אז אנחנו הולכות, פשוט תדע שהגענו" היא אמרה בשיא הטבעיות, לא מודעת לפדיחות שהיא כרגע יוצרת, גלי הכי תמימה שיש, לא מודעת לעצמה בכלל.
השפלתי מבט, רק לא להסתכל על סער, רק לא להסתכל על סער, רק לא להסתכל על סער,
נשברתי.
הוא הסתכל עליי גם, באותו מבט של אתמול, שהוא מכווץ עיניים במקצת ויוצר קמטים עדינים סביב עפעפיו שמדגישים לו בהחלט את הכחול שבעיניו.
הלב שלי פעם בעוצמה חזקה, כאילו הלב יוצא לי מהמקום עוד דקה.
"אוקיי" סער חייך והדגיש את גומותיו הנדירות, "בהצלחה?" הוא צחקק, מובך ממה שגלי ברוב תמימותה אמרה הרגע.
גירדתי בראשי, מובכת, מושפלת, הולכת אחרי גלי שגוררת אותי באמצעות ידה לשירותים.
"הו!" גלי נאנחה שהגענו לשירותים, "סוף סוף אוכל להוציא ממך במקום שקט מה שעובר עלייך!" היא שילבה ידיים ונעלה את דלת השירותים.
"מה? גלי על מה את מדברת? מה עובר עליי?"שאלתי אותה, בתקווה שלא תשים לב למשחק האיום שלי.
"יהלי, אני מכירה אותך מגיל אפס, ואני יודעת שמשהו לא בסדר, קדימה, שפכי" היא עדיין שילבה ידיים.
נאנחתי ונשמתי עמוק, אין לי ברירה, אני אספר לה, היא מכירה אותי יותר מדיי טוב.
"סתם, נו, את מכירה אותי" התחלתי להגיד.
"ברור" גלי ענתה לי וגלגלה עיניים, "נדלקת על מישהו" היא המשיכה.
בבת אחת סובבתי את ראשי אליה.
"מה?" ניסיתי לא לחייך.
היא התחילה לצחקק והבנתי שהיא יודעת.
"את משהו את…"התחלתי לצחוק מרוב מבוכה.
"נו זה ברור, את חושבת שלא שמתי לב?" היא המשיכה והתקדמה לעבר המראה של השירותים, מסתכלת על עצמה.
לבי התחיל לפעום, היא יודעת עליי ועל סער? על מה שהיה אתמול? הלך עליי.
"את ונתי…" היא אמרה לפתע ולבי נשם לרווחה.
"זה כל כך שקוף" היא סידרה את שערה הזהוב, "כאילו…אני אמרתי לך כבר,לא הכי הטעם שלי, אבל שלא תביני לא נכון! הכי מפרגנת! אם את אוהבת אותו, אז אני כבר מתה עליו" היא חייכה אליי במראה.
"כן…נתי…" חייכתי, מנסה לזרום עם מה שהולך פה עכשיו, העיקר שלא תדע מה אני מרגישה כלפי סער.
"אז התנשקתם?" היא הסתובבה אליי.
"מה? גלי!" התעצבנתי.
"אוי נו אז לאן נעלמת כל הלילה? מה כבר עשיתם אם לא התנשקתם?" היא יודעת שלא הייתי בלילה.
"סתם…דיברנו…" המשכתי לשקר.
"אהא" היא קרצה לי,"את לא צריכה פיפי?" היא שאלה לפתע.
"אה" נזכרתי "לא,לא" אמרתי "כנראה שעבר לי" חייכתי בשקר.
***
"היית טובה היום באתגר" נתי אמר לי תוך כדי שהוא לוקח ביס מהשניצל בארוחת צהריים.
"תודה" חייכתי אליו בכנות.
הרמתי את מבטי מהצלחת וראיתי את סער מתקרב לעברינו.
"אה.." מלמלתי תוך כדי שאני מפנה את הצלחתי וקמה מהכסא "אני הולכת שנייה לחדר…" זרקתי את הצלחת לתוך מכל הניקיון והתכוננתי לצאת מחדר האוכל.
סובבתי את ראשי אחורנית, לוודא שסער לא ראה אותי, אבל ראיתי שעיניו נעוצות בי, הוא הזיז את ראשו מצד לצד, והזיז את שפתיו "לאיפה?" הוא מתכוון אליי.
ליבי פעם חזק, סובבתי את ראשי בחזרה לכיוון יציאה מחדר האוכל,פזלתי לעבר הרצפה, לא עניתי לו והמשכתי ללכת.
יצאתי לכיוון המדשאות והתחלתי פשוט להסתובב סביב עצמי במעגלים, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, הרגש הזה בהחלט משגע אותי, בחיים לא הרגשתי אותו, זה מוציא ממני דברים אחרים, למה הלב שלי פועם כל פעם שאני רק רואה אותו? אנחנו מכירים פחות מיומיים, אני הולכת להשתגע ואני חייבת להשאר רגועה, חייבת, לפחות בשביל אחי.
"הכל בסדר?" נערה שנראית בגילי עם צמה בצבע חום ארוכה וצבע עיניים ירוק שתואם בדיוק לדשא, יושבת על הדשא עם גיטרה בידה, הסתכלה עליי עם חצי חיוך, בהחלט רואה מה שעובר עליי.

המשך יבוא:)