קהיל.

אסיפת הבתים החלה. גרייס קהיל עמדה על בימה קטנה, מוגבהת. היא הביטבה באנשים – הופ וארתור, הזוג קברה, אייזנהאואר ואשתו, ביאטריס, ויליאם,אירינה, אליסטר, אחיה ועוד רבים מספור. כולם חוץ מהילדים. גרייס עמדה על הבימה, מחייכת לכולם, בחיוך קטן וצופן סוד.
"קראתי לכולכם היום לפה, מכיוון שרציתי לדון בנושא מעניין שעלה בראשי לפי מספר ימים. הרעיון מנסה לגרום לאחווה בין הבתים ולימוד הדור הצעיר על ההיסטוריה, ועוד דברים רבים הקשורים למשפחתנו וגם לא" אמרה גרייס בקול משועשע למדי, בשביל להבהיר שהרעיון אינו חמור כלל וכלל. "החלטתי להקים פנימיה לילדינו, פנימית קהיל!" אמרה גרייס בקול חזק וברור. כל הדיבורים שהיו בחדר לפני ההסבר, השתתקו מיד, וכולם הביטו בגרייס כמשוגעת. מבטם של הופ וארתור היה מחויך, ועיניהם של הזוג קברה נצצו בהנאה גדולה. אירינה הוציאה את התמונה מארנקה והביטה בסרגיי הקטן שלה, דמעה נצצה על עיניה, בגלל שעזבה אותו. אליסטר הוציא דף נייר והחל לכתוב את הדברים.
"הפנימיה תהיה בבית שיבנה פה, ליד אחוזתי, מאחורי הגבעות. המורים שהיו בה יהו חלק מאיתנו, והבנאים, גם." אמרה גרייס, מביטה לעיניו של אליסטר בחיוך.
"מי בעד?" שאלה בקול חזק ורועם. כ-30 ידיים הורמו, ביניהם ידיהם של ארתור והופ, הזוג קברה, אירינה, אייזנהאואר, ויליאם ועוד רבים.
"מי נגד!" שאלה באותו קול.
רק הדודה אגנסטה הרימה את ידה, היא הביטה בכולם במבט מובך.
"נקבע ברוב! הפנימיה תפתח בעוד 10 שנים!

*עשר שנים לאחר מכן*
דן ואיימי קהיל ישבו על הספה, מביטים בנלי שזללה גלידה בכף.
איימי שמעה צלצול בדלת, ורצה כדי לפתוח אותו. היא הביטה בדן, היום היה יום הולדתו ה13. הדוור הגיע, הוא הביא להם חבילה של מכתבים. כולם היו מקרוביהם, אפילו ממשפחת קברה היה מכתב. חוץ ממכתב אחד, אשר היה חתום בשעווה אדומה, עליה הסמל הקהילי. איימי הגישה לדן את המכתבים שלו, אך את המכתב האחרון פתחה בזהירות והחלה לקרוא.
דן ואיימי קהיל.
אתם מוזמנים לבוא לפנימית קהיל שנמצאת מאחורי ביתה של סבתכם המנוחה.
הפירוט של המקום נמצא בכרטיס אחר, יחד עם שני מפתחות אלקטרוניים
ויליאם מקיינטר, משפחת קברה, אייזנהאואר הולט והויזרדים

איימי הביטה בכרטיס בהפתעה.
היא רצה לטלפון, אך פתאום הצלול בטלפון נשמע. דודה ביאטריס התשרה.
"אני באה לקחת אתכם לפנימיה" אמרה בקול צלול וניתקה.
"דן! תתראגן! נוסעים לפנימיה!" צעקה איימי.