קוראים לו סכנה .. פרק 2 :)

אני עומדת למות. זה רשמי.

זה או זה, או שאני אהיה מנודה מהאנושות. כן, זה נשמע טוב, לפחות אני אהיה לבד, לא מתה.

שקרלי החלה למשוך אותי לכל מיני מקומות במהלך המסיבה, מצאתי את עצמי מציצה לכל כיוון מחפשת את 'סכנה' כמו שהם קוראים לו. השם עצמו גרם לי להתכווץ ולבטן שלי להתהפך.

אני לא יודעת למה אני הייתי, לא יכולה להסביר את זה. אני מנחשת שהעצבים קיבלו הכי הרבה ממני, והייתי מודאגת לחיי יותר ממה שהייתי צריכה. אני מפחדת יותר לגבי בחור אקראי מאשר מההורים שלי. העצמי הזה, מה שאני מרגישה עכשיו אמור להביא משהו, לומר לי משהו.

איבדתי את עצמי ובשלב הזה, רק רציתי לצאת מכל זה. הראש שלי לא אמור להישבר בכל כיוונים מפחד רק מלראות אותו, זה אמור להיות בגלל ההורים שלי. מה אם הם עזבו את הבית לחפש אחרי? וימצאו אותי פה? מה אם הם יקבלו צו חיפוש? מה אם… או, מה לעזז..?! למה אני בכלל טורחת? ההורים שלי הם הדאגה האחרונה שלי.

הוצאתי את היד שלי משל קרלי, חיכיתי שתסתובב. "אני צריחה לנשום קרלי" התוודתי " אני לא באתי לכאן רק כדי להסתובב, באתי לכאן כדי ליהנות ואם כל מה שאנחנו עושות זה להימלט מקבוצה במסיבה הזאת, אז אני חוזרת הביתה".

לוקחת קבוצת שיער מהפנים שלה ושמה מאחורי אוזנה, היא פלטה צחקוק עצבני, "אני מצטערת" הלחיים שלה האדימו "לא שמתי לב שהייתי כזאת שתלטנית" אמרה. " זה לא שאת שתלטנית…" התחלתי לרפרף את ידי על המכנס, מנסה למצוא דרך אחרת לנסח את המשפט הזה. " זה פשוט. מאז סכנה" הוצאתי משפט "דיברת איתי, הייתי על הרדאר שלך ואני לא יכולה לסבול את זה יותר"

"אני מצטערת" ליקקה את שפתיה.

"זה רק זה" לקחתי נשימה עמוקה לפני שהמשכתי "מאז שהוא דיבר איתי התנהגת כאילו אני עומדת למות ואני לא" "איך תדעי?" השליכה את ידה והצביעה עלי.

" קוראים לו סכנה מסיבה כלשהי קלסי"

"כן ו'סכנה' גם דיבר איתי פעם. זה לא שהוא שאל ממני לצאת איתו או משהו, הנדתי בראשה, " את מגזימה ואת יודעת את זה. חוץ מזה שאת אפילו לא מכירה אותו!"

"אני יודעת עליו מספיק כדי לדעת שהוא חדשות רעות" היא ניסתה להישמע משכנעת אבל כל מה שיצא לה זה ערמה של בולשיט.

" ואת מאמינה במה שכולם אומרים?!" הרמתי גבה כשהיא מיהרה להנהן.

"קרלי, לא מה שכולם אומרים זאת האמת. אנשים מגזימים כל הזמן. את לא יכולה להאמין לחרא שאנשים אומרים. את צריכה לדעת מהמקור הראשון" אמרתי מזכירה לה את הזמן שדני ג'רגינס התחיל שמועה שקרלי שכבה איתו, משם זה הדרדר לזה שאמרו שהיא הייתה בהריון ועשתה הפלה. זה נמשך המון זמן עד שלבסוף זה הגיע למטה שהפסיקו לדבר על זה, ושמועות חדשות התחילו להתפשט.

"זה שונה" היא ניסתה להתווכח.

"איך?" שמתי את ידי על הירכיים שלה, " תני לי דרך אחת בה זה שונה" טפחתי את רגלי על הרצפה מחכה לתשובה שלה.

"זה פשוט ככה, אוקי?" רטנה בחדות "כולם יודעים עליו קלסי, הוא לא מורח חרא על עצמו, אנשים כבר הכירו בו" הסבירה.

" כן מחרא שאחרים אומרים עליו. זה לא משנה מי התחיל את זה קרלי, האמת עדיין נשארת, דומה. היא לא משתנה, אף אחד לא יודע שום דבר. היחיד שיודע זה ה'סכנה' הזה וכשהוא יודה בזה בעצמו, אז זה יהיה נכון. עד אז, כל מה שאת שומעת מזויף"

אחרי כמה רגעים של שקט היא סוף סוף נכנעה " בסדר, אבל אל תגידי שלא הזהרתי אותך" היא הצביעה לעברי בשפתיים חמוצות, אוחזת בידי וגוררת אותנו אל עבר הרחבה בה הרבה אנשים רקדו. משהו שאני לא חושבת שהייתי רואה אותי עושה בשארית הלילה.

בדרך כלל אני אף פעם לא הייתי האחת שהייתה עוברת על החוקים, אבל הפעם, אני חושבת שאני יעבור. פתחתי לעצמי עוד פחית של בירה, התחלתי לטרטר אותו למעטה כדי לחזור ולהבין שקרלי נעלמה, אוׂוּ שיט. נאנחתי והתחלתי לחפש אחריה, דוחפת את עצמי דרך כל האנשים האלה שרקדו אחד על השני כאילו שהם מקיימים סקס, השתיינים שרחרחו אחר הבר ושלקחו עוד ועוד שוטים מהבירה, עדיין לא הצלחתי למצוא את קרלי בשום מקום.

כמה דקות חלפו והרגלים שלי נלחמו, זהו, סיימתי להלילה. אפילו לא לקחתי מושב, מה שלא יהיה. זה היה שהאנשים האלה לא הכירו את המשמעות של כיסא.

זהו, נכנעתי והוצאתי את הטלפון שלי מהכיס והתחלתי להעביר את אגודלי על המקשים.

אל: קרלי

"איפה את? אני מחפשת אותך בכל מקום, שלחי לי חזרה כדי שנוכל להיפגש שוב. אני צריכה לחזור הביתה בקרוב"

מסופקת, שמתי את הטלפון שלי כשמשהו לא רחוק תפס את תשומת ליבי, התקרבתי, התברר שזה יומן. יודעת שזה מספיק קרוב לכיסא שיכולתי להגיע אליו, עשיתי את דרכי אליו לפני שהתיישבתי. מתחתי את רגליי ופתאום הרגשתי רגועה יותר.

לא לקח זמן רב כששמתי לב שקרלי לא חזרה אלי, בדרך כלל היא עונה תוך שניות ושתי דקות אם היא שיכורה. פה התחלתי לדאוג, בידיעה שהיא לא הייתה בין קבוצת האנשים הגדולה הזאת או בסביבתה. החלטתי ללכת בדרך שמובילה אל עמק עצום של עצים. דחסתי את ידי אל הכיסים, מונעת כל מחשבה משוגעת שיכלה להיכנס למוחי כששמתי לב עד כמה חשוך היה בחוץ.

איך קרלי יכלה להיעלם לי ככה? היא הייתה עד כדי כך מבואסת שמצאתי את סכנה מדבר אלי שזה לא היה כזה ביג דיל כמו שהיא תיארה את זה. או שזה יכול להיות משהו אחר? אולי מישהו שאל אותה ללכת איתו לאינשהו?. . . אבל ברצינות, היא הייתה אומרת לי לפני שהיא הייתה הולכת.

נאנחתי בתסכול עם עצמי, הרגשתי את הראש שלי עושה בזזז' כצלצול של שלושת הבירות ששתיתי הלילה התחיל לשקוע פנימה. רשרוש העלים לא עזר כלל . כשחשבתי שאני מתחילה להשתגע, בכל זאת למזלי, הבחנתי בקבוצת אנשים לא רחוק מידי מהשביל.

לא חושבת יותר מידי, המשכתי ללכת רק כדי להרגיש את הרוח הקרה שנסחפת דרכי וגרמה לי להרים את הראש כדי לקלוט שקבוצת האנשים הזאת לא הייתה סתם קבוצה רגילה של אנשים. הם לבשו בגדים אדומים ושחורים, וממה שאני זוכרת מנאומיה הרבים של קרלי, זה הגיע אלי… זאת הקבוצה שקרלי הזהירה אותי ממנה.

סכנה והשוורים.

מרגישה את פעימות הלב שלי מואצות, מנסה להסתיר את עצמי מלהיות נראית כשאני ממשיכה לשמור על קור הרוח שלי.

"אתה מלא בשיט, פרקר" קול אפל נשמע מהצללים כשהרגשתי את הבטן שלי מתהפכת וכפות הידיים שלי נשטפות בזיעה.

"אנ-אני מצטער" מי שזה לא יהיה דיבר איתו התחיל לגמגם שהטון של הקול שלו הרעיד את אוזניי בנימה כל כך שבירה, אני לא יכולה שלא להתכווץ.

" סליחה לא תעמוד בזה יותר. היה לך את הצ'אנס שלך והסתבר שאתה עדיין אותו שיט, נתנו לך עוד שלושה שבועות ואתה עדיין לא יכולת למצוא את הזמן להשיג את הכסף?" "בבקשה, אני רק צריך עוד טיפה זמן-" " כן, טוב הזמן שלך חלף אחי".

ועם זה הרגשתי את הגוף שלי נהפך למאובן.. כשהצצתי שוב הייתי בדיוק בזמן לראות שנורה כדור וגופה צנחה לקרקע, הרצפה מייד התכסתה בנוזל אדום.

מה לעזאזל קרה עכשיו?!