קוראים לו סכנה .. פרק 3 :)
לאלוהים בהחלט היה את התוכניות שלו בשבילי הלילה כי לא היו לי שום כוונות שכל זה היה קורה. כל מה שרציתי זה לצאת עם קרלי וליהנות קצת לשם שינוי אבל לא, חס וחלילה שאני יעשה הכל ולא יקבל שום מזל. אף פעם לא יצא ממני משהו, כן בדיוק. אמרתי אין מזל, ומכאן החיים שלי ממשיכים.
לקח לי זמן לחבר את כל החלקים ביחד על מה שקרה עכשיו. ההלם קפץ בעורקי ברגע שראיתי את הדם נוטף מהראש של אותו בחור, גופו מרוחק לחלוטין מהחיים. מרגישה את הבטן שלי עושה טוויסט באימה, נשכתי את השפה שלי, באופן מיידי שלחתי את ידי אל פי, כשניסיתי בכל הכוח לא לצרוח.
לא יכולתי לנשום, לא יכולתי לזוז ולא להזיז את עיני ממה שכרגע קרה מולי. הברכיים שלי הרגישו כמו ג'לי והרגלים כאילו נמצאו בתוך אדמה בוצית.
כל מה שיכולתי לעשות באותו הרגע היה לקלל את החיים שלי החוצה במלואם. לפחות ככה, אני שקטה ואני יכולה לקלל את מה שכבר קיללתי. שמעתי את רשרושי העלים והמהומה.
סוף סוף הרמתי את ראשי וראיתי את סכנה הולך לעברי. העיניים שלו בלתי נקראות ומייד השתלט עלי פחד. גרוני היה יבש, רוצה לומר לו שלא ראיתי שום דבר אבל זה לא עבד כשהוא לחש כמה דברים אל החבר'ה מסביבו לפני שהוא חיפש דרך אלי כך שאף אחד לא יבחין. התלבטתי על מה שזה לא יהיה שהייתי צריכה לרוץ או משהו אבל לא רציתי להסתכן במוות. לפחות לא עכשיו. הוא כורך את זרועותיו סביב מותני, התנשמתי כשהוא זרק אותי לעבר כתפו. זה קרה כל כך מהר, לא יכולתי לעקל מה שקרה עכשיו, עד שהוא זרק אותי בצד של הנוסע מה שנקרא שאני במכונית שלו. פחדתי לפני, עכשיו זה יותר ממפחיד…
אני לא יודעת מה לעשות, אני בשוק, פשוט יושבת שם, לא זזה, עייני נצצו וחיפשו כל דבר שיכול לגרום לסכנה לפגוע בי או בחיי. סכין אולי? פצצה? עוד אקדחים? אך דבר לא צץ שם. פלטתי אנחת הקלה, זה נעצר במהירות כשהדלת לידי נטרקה וסכנה עצמו התיישב לידי. הוא לא היה נראה מסופק.
ללא שום מילה שנאמרה, הוא התניע את האוטו ויצא מהאזור, והנה המוח שלי מתחיל לעבוד "לאן אתה לוקח אותי? אתה הולך להרוג אותי? או גאד אני לא רוצה למות…" מלמלתי את החלק האחרון כשמחשבה הציפה אותי. " תשתקי, טוב?" הוא התפרץ עלי, קולו נוטף מרירות מה שגרם לי לסתום.
הרגשתי את המתח במכונית כך שהתחלתי להתעסק באצבעותיי, נושכת את השפה כדי שלא אומר דבר, אבל לא הצלחתי להתאפק. הייתי חייבת לדעת מה הולך "היי, אממ, סכנה?" אני נפשיט סטרתי לעצמי עד כמה דפוקה נשמעתי. "אחי, ואט-אבל השם שלך מצטערת לפוצץ לך את הבועה שלך או משהו אבל אני באמת צריכה לחזור הביתה כבר ממש מאוחר, וכשההורים שלי יגלו שהתגנבתי החוצה, אני ימות. ברצינות". כל מה שקיבלתי ממנו היה צחקוק, מה שגרם לי לקמט את גבותיי בלבול " מה כלכך מצחיק?" "את" אמר והמשיך להביט במראת הצד, חיוך קטן הופיע על פניו כשהסתובב אלי לשנייה לפני שהחזיר את מבטו חזרה לכביש שמלפניו. "אני?" גירדתי את עורפי במבוכה. "מה איתי?" שאלתי.
"את באוטו עם מישהו שבדיוק ראית אותו מבצע רצח ועדיין את יכולה לחשוב על זה שתיכנסי לצרות… ע"י ההורים שלך?" הביט בי, כל תשומת ליבו באה לקראתי, בלעתי רוק שהיה תקוע בגרוני. " אממ, טוב… אתה רואה, ההורים שלי הרבה יותר מפחידים ממך, תאמין לי, אני אומרת, אתה לא מתעלה עליהם כשזה מגיע בקטע של להפחיד מישהו. חוץ ממך לקרלי יש את הסיבות שלך למה שאתה עושה וזה בסדר. לא אכפת לי כל עוד אני נשארת בחיים. זה לא יקרה אם ההורים שלי יגלו שנעלמתי" הסברתי את עצמי. "את בחורה מבלבלת. אם תרשי לי לומר" הוא צחק והביט במראת הצד פעם נוספת. "כן טוב אתה גם לא הליכה כזאת קלה בפארק" מלמלתי שמה את היד מתחת לסנטר שלי לפני שהשענתי את המרפק על המשענת של האוטו.
"את אפילו לא מכירה אותי" אמר, "אני יודעת וראיתי מספיר כדי להבין שאתה משדר צרות" הודתי ונשכתי קלות בצד הפנימי של הלחי שלי. "אז אני מנחש ששמעת עלי" הוא הטה את מצחו באוטו הזמן שפניתי עם פני אליו, "כן, יותר ממה שרציתי, תאמין לי." שמתי את ידי הפנויה למעלה והנדתי את ראשי לפני ששמתי אותה חזרה על הברך. "את מאמינה להם" הידק את שפתיו, העיניים שלו בהו בכביש כשפנה לנתיב אחר. ידו הימנית מחזיקה למעטה בהגה והשמאלית תלויה מעל ראשו, זזה נדחקת אל ג'קט המנהיג שלו. "לא…" מוחי הבזיק חזרה לרגע בו התווכחתי עם קרלי במסיבה אבל שוב, באמת ראיתי אותו רוצח מישהו…
"יופי" הוא הוציא עכשיו חבילת סיגריות מכיסו, פותח והחליק החוצה אחת מהסיגריות, שם אותם בין שפתיו ומדליק אותה. לאחר מכן זרק את הקופסא חזרה לכיסו. "אבל אני בטוח שהאמת הרבה יותר גרועה" אמר לפני שהוציא מבין שפתיו טבעת מושלמת של עשן.
תגובות (1)
תמשיכייי דחופפ!!