קוראים לו סכנה ..

זה היה יום שישי בערב ושוב, אין לי מה לעשות עם החיים המשעממים האלה. במשך כל חיי אני רואה טלוויזיה, הולכת למחשב או אפילו בודקת אם מישהו שלח לי הודעת טקסט- לא, אף אחד לא. זה מעצבן ומרגיז אותי, אני נעמדתי על רגלי לפני שעשיתי את דרכי לחדר המשעמם שלי ששם שוב, אין לי שום דבר טוב יותר לעשות.

דוחפת את פני ראשונות לתוך סדיני מיטתי, וצרחתי לתוך הכרית- מאפשרת לתסכול לצאת. למה אני לא יכולה להיות כמו אנשים נורמאליים? האא? זה יותר מידי לבקש? להיות מסוגלת לצאת ולהשתכר?

שוב, זה לא שזה לא באופי שלי, אני נולדתי וגודלתי בעדה הזאת ואיך לכבד את הגוף שלי והמוסר שלי ואלוהים צופה בכל מה שאני עושה. נאנחתי מרוגזת.

אם ההורים שלי יגלו שאני רוצה לעשות דברים שמתבגרים נורמאליים אחרים עושים, אהיה נעולה בחדר שלי שבועות (אם לא יותר), עונש' שזה אומר- אין טלוויזיה, אין מחשב או בעצם כל דבר שמכיל את כל הרצונות של החיים שלי על איך לחיות.

שזה אומר שעדיף לי לשכב פה ולהתאבל על שאר החיים שלי, ואז כן… למות.

זה היה כאילו אלוהים מלמעלה שמע את זעקותיי כדי לעזור לי כי כמעט באופן מיידי נשלחו לי 3 הודעות וכולן אותו הדבר: 'מסיבת רחוב, הלילה. חצות בריצ'מונד. כולם מוזמנים'.

עקצץ לי בכל הגוף מרוב התרגשות, אני הקמתי את עצמי במהירות מהמיטה, מעיפה מבט בשעון שמראה 23:30 מה שנתן לי חצי שעה טובה להתארגן ולהיראות כוסית. טוב, הכי כוסית ככה שאני לפחות אוכל לקבל את זה…

אני לא יודעת למה מיהרתי כל-כך, אני מרגישה עומס ככה שהחלק שבתוכי הלילה ירגיש הרפתקה, אבל אהבתי את זה. זה נתן לי תחושה חדשה מלאה לחיים, לחיות. אפילו אחרי כל הנאום שלי על מה היה קורה אם ההורים שלי יגלו, שאני הולכת לעשות את הבלתי-יאמן. להתגנב החוצה.

ממהרת לחדר האמבטיה, פשטתי במהירות את הבגדים שלי תוך כדי ריצת המים החמים לפני שנכנסתי פנימה נותנת לטיפות ערפל מעלי.

אחרי שזה נעשה, עוטפת את גופי במגבת ועושה ספרינג לארון. דוחפת מהר כל דבר שהיה בפנים, לא יכולתי להאמין שלא היה לי אפילו בגד אחד שיכול לגרום לי להיראות ייצוגית במסיבה אבל אז עיני נתפסו במכנסי סקיני, חולצה לבנה אשר נעצרה חלק רק סנטימטר מעל בטני,וג'קט עור מעליו. כן, בהחלט הבגד שאני מחפשת. אפילו לא ידעתי שאני בבעלות כזאת של בגדים אבל אני לא הולכת להתלונן על זה. ה' לצידי לשם שינוי, והפעם? אני הולכת לנצל את זה.

במהירות השלכתי את המגבת על הרצפה הלבשתי את עצמי. ועכשיו, זמן לאיפור. לא שמתי טו מאץ' אבל בכל זאת הוספתי מייק אפ ( כדי להסוות את כל הפגמים), איילינר מסקרה קונסילר ואז הוספתי אודם אפרסק וגלוס שקוף לניצוץ, הנה זה מספיק טוב לצאת.

לקחתי את הטלפון ושמתי במעמקי כיסי, ירדתי בקצה האצבעות בידיעה שהרצפה נותנת סימני חיים לאורך כל הבית בדרך עצרתי במראה לדקת הערכה עצמית, בהחלט התעלתי על עצמי, אני בעצמי יכולה להעיד על המראה המהמם שלי כעט. תודה תודה, עברתי בשלום את הדלת מבלי שאף אחד ישים לב שאני נעלמתי.

מרגישה את האוויר הצחיח בלילה בניגוד ללחיים שלי, אני מרגישה משהו גודל בתוכי. האני החדשה ואני לא יכולנו להאמין שאני בדרך לעזוב את היקף ביתי כדי ללכת לאיזו מסיבה. אבל זה היה שווה את זה, בהחלט שווה את זה.

עושה את דרכי במורד הרחוב, חוצה את הנתיבים, שומרת את העיניים שלי על הכביש, ריצ'מונד לא רחוק מידי מביתי וזהו בונוס+. בדיוק בעודי עושה את דרכי מעבר לפינה החל לזמזם הטלפון במכנסיים, זהו היה רטט של הודעה. פתחתי אותו כדי למצוא הודעה מהאחי הצעיר, שיט!.

מאת: דניס

"את כל כך מתה קלס'. כשאמא ואבא יגלו שהתגנבת מהבית"

גלגלתי עייני והשבתי

אל: דניס

"לא אם אתה רוצה שאמא ואבא יגלו על זה שאתה צופה פורנו"

מחייכת מאוזן לאוזן, ידעתי שפגעתי בו בדיוק היכן שרציתי. קיבלתי עוד הודעה, מחייכת בידיעה שזכיתי.

מאת: דניס

"פסדר"

ובדיוק כשהכנסתי את הטלפון בחזרה לכיסי קיבלתי הודעה אחרת, זה היה מהBFF שלי, קרלי.

מאת: קרלי

" אני רוצה לעשות קצת כיף לשם שינוי. יש מסיבת רחוב, עכשיו. בואי?"

אל: קרלי

"כבר לפנייך" החזרתי לה מחויכת.

מאת: קרלי

"דאמ, את עובדת מהר. את מנסה לומר לי שבאמת עזבת?"

אל: קרלי

"יאפ, התגנבתי החוצה"

מאת: קרלי

"BAD ASS"

אל: קרלי

"תשתקי"

עם זה השיחה הסתיימה ומצאתי את עצמי בוהה שהגעתי לריצ'מונד. ולהפתעתי, כל מי שהכרתי ומי שלא- ממש נהנו: רקדו, שרו, צחקו, שתו, ועישנו.

טוב, זה בהחלט משהו. גיחכתי לעצמי שניות לפני שהתחלתי לדחוף את עצמי דרך קהל של אנשים, מנסה למצוא את קרלי.

"וואוו, באמת עשית את זה" הנדתי את ראשי לאחור ומצאתי את קרלי מאחורי עומדת עם שתי בירות בידיה וחיוך על שפתיה.

"אמרתי לך הייתי עושה את זה" יריתי בחזרה עם חיוך משלי כשקרלי צוחקת.

"כןן, אבל לא באמת חשבתי שאמרת את האמת"

"הווו, תודה חברה הכי טובה" הוצאתי בהומור מפי כאשר היא מוציאה לשון לפני שמגישה לעברי אחת מהבירות.

"בכל פעם"

"רגע, למה זה?" הרמתי את ידי מסתכלת על חומר לא ידוע בעיניים חשודות ומוצאת את קרלי מסתכלת עלי כאילו אני משוגעת.

"זה בירה?"

"אני יודעת את זה, מה שהתכוונתי אליו זה למה נתת לי את זה?" הבטתי בה בגבות מורמות.

"רצית להשתכר נכון? את יכולה להתחיל לשתות בירה ולהתחיל להיות מתבגרת נורמאלית לשם שינוי. את חיה רק פעם אחת קלס', תחיי אותם במלואם הלילה"

משכתי את כתפיי דוחפת את הכוס לשפתיי ויוצא שדחפתי ראשי לאחור לטרטר את הנוזל המגעיל שיורד במורד גרוני לפני שנפלטה אנחה מנגבת את השפתיים שלי "איו".

"דאמ" קרלי דיברה בעיניים פעורות. "את בטוח יודעת איך לטרטר את החרא הזה" היא חייכה לפני שכורכת את זרועותיה סביב הכתפיים שלי "אני גאה".

" את משוגעת קרלי את יודעת את זה?" הצצתי לעברה בחיוך משועשע.

"אני מקבלת את זה הרבה, זה מי שאני" היא משכה בכתפי לפני ששתינו התפרצנו בצחוק.

"הולך טוב, כוסית" סובבתי את הראש שלי בסקרנות כדי למצוא בחור עם שיער חום כהה מסתכל עלי בחיוך ערמומי המצויר על שפתיו השמנמנות (אל תיקחו את זה רחוק מידי) כשהחליק את משקפיו חושפות את עיניו בצבע כרמל.

מקמר גבה, אני בלעתי את הרוק מן הלחץ כשליקקתי את שפתי. הרגשתי את ציפורניה של קרלי חופרות דרך ידי מחזיקות את זרועי חזק כשהרגשתי צורך להתכווץ מכאב שעקצץ לי. "אככ', תודה?"

"אני נותן לך תמיכה על שירדת עלי כל-כך מהר" הוא התעלם מההערה המבולבלת שלי ממשיך בדבריו. "בדרך כלל בנות פה לא יודעות איך. אני מתרשם" הוא קרץ לפני שהחזיר את המשקפיים בחזרה, לא אומר דבר יותר. הוא נדחף ועובר על פנינו עם קבוצת חברה עוקבת אחריו נעלמים לתוך עוד ים אנשים.

"או" מלמלתי תוך כדי סיבוב כשהשמטתי את ידה של קרלי משלי "את לא צריחה לעשות את זה כל כך חזק את יודעת?"..

"אומייגאד" קרלי נושפת החוצה לגמרי בהלם כמוני נוקשת עם האצבעות שלה מול הפרצוף שלי.

" כדו'הא לקרלי!" עכשיו אני זאת שמנפנפת את ידי מולה, "מה לא בסדר איתך?!" אמרתי כשהיא יוצאת מזה ואומרת לי בעיניים פקוחות לרווחה " את יודעת מי זה ?" היא בהתה כשהסתובבה בצורה מוזרה, הסתכלה על האנשים שחוגגים לפני שמפנה את תשומת ליבה אלי.

"הייתי אמורה להכיר אותו?" שאלתי. "את רצינית?" היא סטרה לי ביד, "שוב, אוּוּ" נגסתי לאחור. שפשפתי את ידי בעודי מסתכלת עליה כאילו היא איבדה את עצמה. "איבדת את הראש שלך?, כי אני יעזור לך למצוא אותו" והמשיכה "אני לא צוחקת קלסי" בלעה את הרוק, רואה את הגוש בגרונה כפי שעשתה.

"לא אני לא קרלי מה יש לך? אני אמורה להכיר אותו?" קימטתי את גבותיי כלא מבינה. " זה 'סכנה'" היא התנשפה בקול רועד. " הוא הילד הכי מדובר בעיר הזאת" המשיכה " הוא עשה חרא שאף אחד לא יכול אפילו לחלום עליו, הוא מנהיג כנופיית השוורים" משכתי בכתפי, עדיין לא מבינה מה היא אמרה לי. היא גנחה, "את מכירה את אלה שמסתובבים עם הצבעים האדומים והשחורים?" עדיין המשכתי לבהות בעיניה מבולבלת. היא נאנחה, " כפי שה נשמע נדוש וישן, THEY RAN THIS TOUN קלס', את כרגע דיברת עם המנהיג שלהם".

עכשיו הבנתי, הכול. וגם הבטן שלי, זה בהחלט לא מה שתכננתי בראש רשימת המעשים שלי הלילה"