קיץ בלתי נשכח- פרק 38

אחרי שעברו כמה שעות שביליתי עם טום הוא היה צריך ללכת ואני נשארתי לבד. שכבתי על מיטתי והסתכלתי מעבר לחלון חדרי. היה כבר חשוך. משהו משך אותי להסתכל בחלון יותר מקרוב. קמתי מהמיטה שלי והתקדמתי לעבר החלון. בחנתי את הסביבה את הנוף הנשקף ואז פתאום ראיתי משהו זז בין השיחים שהיו ליד בית החולים. הסתכלתי יותר טוב אבל יצא משם חתול… טוב כנראה שאלו החיים שלי… אם היה צריך לקרות משהו שיוכיח לי אחרת הוא כבר היה צריך לקרות… אמרתי והתקדמתי חזרה אל המיטה עם המזרן שהרגיש לא נוח פתאום וגרם לי לא להירדם כמעט כל הלילה… למחרת, קמתי בשעות הצהריים כאשר הרגשתי ליטוף בשערי. פקחתי בעדינות את עיניי וראיתי את טום מעלי "היי, בוקר טוב" הוא לחש לי בשקט "בוקר טוב" התמתחתי והלכתי לכיוון השירותים. שטפתי פנים וצחצחתי שיניים מהר. טום חיכה לי בחדר וכשהגעתי הוא נשק לשפתיי ברכות. הוא התיישב לידי על המיטה ודיברנו שעות ובין לבין הגנבנו נשיקה קטנה. אני לא ממש נהנית לנשק אותו אבל לא ממש אכפת לי, כיף לי להיות ליד טום. הוא מצחיק וחמוד. "אני אוהב אותך" הוא אמר אחרי נשיקה די ארוכה יחסית לקודמות. לא ידעתי כל כך מה לענות… אני יודעת בכלל מה זאת אהבה? ההורים שלי צודקים? אני באמת אוהבת את טום או שזה רק מה שהם רוצים שיקרה? אוי על מה אני חושבת… ההורים שלי משקרים לי… כן אני רוצה לראות את זה קורה… הם לא יכולים לשקר לי, הם ילדו אותי… "גם אני" חייכתי ונישקתי אותו נשיקה קטנה. למרות שזה לא הרגיש לי אמיתי האמנתי שכן. זאת אהבה, זאת המציאות. המשכנו לדבר ולהתנשק ולאחר מכן הוא הלך ושוב השמש שקעה. ושוב כמו אתמול, התקדמתי לעבר החלון ושוב הבחנתי במשהו זז אך הפעם זה היה מאחורי אחד הבניינים. אך יצא משם רופא בחלוק רופאים… הגחתי את מיטתי ושוב היה לי קשה להירדם, למה הם עושים מיטות כאלה לא נוחות? אני לא מבינה רופאים… שכבתי על המיטה עצמתי את עיניי וניסיתי בכל כוחי להירדם. עברו להם כמה ימים והשתחררתי מבית החולים. אני עכשיו במשקל תקין והצמידו לי דיאטנית כדי שתבנה לי תפריט מסודר כדי שאני לא ארזה שוב. אני וטום עדיין זוג ועד עכשיו אין לי טענות. הוא חמוד והכל והנשיקות שלנו די בסדר, אני לא ממש צריכה יותר. היום זה היום הראשון ללימודים. אני לא מאמינה שאני בכיתה י"ב… זה פשוט מפחיד מדי לחשוב על זה. התקדמתי לכיוון הכית החדשה שלי בעוד שהאוזניות עלי. המחנכת החדשה שלנו נכנסה לכיתה והציגה את עצמה. היא נראתה שמחה, רואים שהיא שנה ראשונה בבית ספר הזה… ישבתי בשולחן הקבוע שלי בסוף בצד. המחנכת המשיכה לדבר ולדבר ואני לשם שינוי הקשבתי. היא דיברה איתנו על זה שבגלל שזאת השנה האחרונה שלנו משקיעים עלינו ככל האפשר וכבר בעוד חודש בערך יש לנו נשף תחילת שנה. היא ביקשה לבוא בזוגות ואמרה שזאת הכנה לנשף שבסוף השנה. כבר ידעתי שאני לא מתכוונת ללכת לנשף הזה… למרות שיש לי בן זוג בעיקרון. אני פשוט לא בקטע של נשפים… זה יותר מדי קיטשי בשבילי. לאחר שהייתה לנו שעה עם המחנכת המורים המקצועיים נכנסו שיעור לאחר שיעור ולימדו כאילו אנחנו כבר באמצע החומר. לאחר השעה הראשונה של המורה לפיזיקה שחררו אותנו להפסקה. טום שלח לי הודעה לבוא לכיתה שלו ואני עשיתי כדבריו. באתי אל הכיתה שלו והוא ישב במקום בלו צוחק עם עוד חבורה של ילדים. "הנה את" הוא אמר בחיוך כשראה אותי עומדת בכניסת הכיתה ולא יודעת איך לגשת "התגעגעתי" הוא אמר ונישק אותי בעדינות "גם אני" אמרתי בקול חלש. הוא אחז בידי והוביל אותי אל החבורה שהיה בא לפני דקה. "היי כולם, תכירו את רון" הוא חייך ונישק אותי בלחי. אני עמדתי שם קפואה לגמרי, לא יודעת מה להגיד. הם היו חבורה של בערך שישה ילדים וכולם הסתכלו עלי. "היי" אמרתי בחצי חיוך ביישני "היי אני שירן" אמרה אחת מהן. היא הייתה בעלת שיער בלונדיני ועיניים כחולות, היא חייכה אלי ואז יד של גבר חיבקה אותה והיא הסתכלה עליו ונישקה אותו. הם בטח חברים "אני רועי" אמר הבן זוג של שירן. היה לו שיער חום שבקצותיו הוא בלונדיני "ואני ליה" אמרה מישהי בעלת עיניים אפורות ושיער חום בהיר עם קצוות בלונדינים. "ואני עדן" אמרה ילדה שישבה ליד ליה. היא הייתה בעלת שיער חום גלי שמתולתל בקצותיו והיו לה עיניים ירוקות. "ואני זיו, החתיך שבחבורה" אמר ילד שישב ליד עדן. הוא בעל שיער שחור ועיניים ירוקות-כחולות. "מהסוף" אמר ילד שנתן לזיו מכה קטנה "אני חן" הוא אמר בחיוך. הוא היה בעל שיער חום בהיר דבש ועיניים תואמות. "טוב ייקח לי זמן לזכור את כל השמות" אמרתי בחיוך "זה בסדר גם אני עדיין לא זוכרת" אמרה עדן "תזכיר לי איך קוראים לך?" אמרה לטום וטום נתן לה מכה קטנה "טום חשבתי שאתה ג'נטלמן" צחקתי "כן, אבל לאחותי פחות" הוא אמר "אתם אחים? אתם ממש לא דומים" אמרתי טיפה בהלם "אנחנו יודעים" הם שניהם אמרו באותו הזמן "אבל שניהם מעצבנים באותה מידה" אמר חן וטום ועדן הרביצו לו בצחוק. העברתי את ההפסקה בשיחות עם כל החבורה ולא הפסקתי לצחוק. יכול להיות שתהיה לי שנה מוצלחת? אחרי שנגמר היום הדי מתיש הזה חזרתי הביתה, אכלתי לפי התפריט ועליתי להתקלח. אחרי שיצאתי מהמקלחת לבשתי פיג'מה וראיתי טלוויזיה. לאחר ששקעה השמש אכלתי עוד פעם ואז עליתי למיטה שלי. לא יכולתי שלא להתעלם מהצורך הזה להסתכל כל לילה מעבר לחלון. למרות שבכל פעם אין חדש. שוב הסתכלתי ושוב התאכזבתי לגלות ששום דבר מיוחד בחיים שלי אחרי הכל. נכנסתי למיטה עצמתי את עיניי ונרדמתי… עברו כבר שלושה שבועות מאז תחילת הלימודים. בינתיים הכל מוצלח. אני וטום עדיין ביחד. ממש השתלבתי בחבורה של טום והם ממש נחמדים. הכל ממש נחמד אבל בכל זאת אני מרגישה שמשהו חסר לי.. בהפסקה התיישבנו כל הבנות בכיתה שלי. "נו אז מה אתן לובשות לנשף?" עדן שאלה "אח שלך לא אמר לך? אני לא הולכת… אמרתי לו שאם הוא רוצה ללכת אין לי בעיה אבל אני לא באה איתו…" אמרתי "את לא הולכת?" ליה שאלה בשוק "כן.. אני לא מבינה כל כך מה הסיפור… כולה נשף של בית ספר…" אמרתי לא מבינה "מה הסיפור? נשף זאת הסיבה שאנחנו עדיין לומדים רון" שירן אמרה "אל תגזימי" אמרתי שוב "אני לא מגזימה, הנשף הולך להיות הדבר הכי יפה" ליה אמרה בקול חולמני "עם מי אתן הולכות?" שאלתי מחויכת על מנת לשנות נושא "טוב אני כמובן עם רועי" שירן אמרה "ואני עם איזה ילד אחד חמוד בכיתה שלי, קוראים לו עומר" ליה אמרה בהתרגשות "מישהי פה מאוהבת" עדן אמרה וכולנו צחקנו "הוא הבן אדם הכי מושלם שיצא לי להכיר" ליה המשיכה עם חיוך מפה לאוזן "כל פעם שאני שומעת רק את השם שלו מתחילים לי פרפרים בבטן, אני רק מתמוטטת מלראות אותו" היא המשיכה בקול המאוהב בלה ואני הבנתי שאני לא מרגישה את זה עם טום… מוזר, אני מאוהבת בטום לא? אז למה אני לא מרגישה את מה שליה הזכירה? "איזה כיף לך אני ממש מאושרת" עדן אמרה וחיבקה אותה "נו ועם מי עדן הכובשת מתכוונת לצאת?" ליה אמרה וכולן הסתכלו עליה בציפייה. עדן היא הכי יפה בחבורה שלנו, כולנו חושבות ככה פה אחד. תמיד מתחילים איתה בכל מקום והיא מקבלת מחמאות מכל מקום. היא עסקה פעם בדוגמנות אבל היא החליטה שהיא רוצה קודם לעסוק בלימודים כי דוגמנות זה משהו בנוסף חיים שלה, לא החיים עצמם. ראיתי הרבה בנים שניסו להציע לעדן לצאת איתם אבל היא לא ממש בקטע של חבר והכל. היא אוהבת את הרווקות ולפלרטט עם כל מה שזז. "אני בינתיים לא מצאתי את מי שאני רוצה לצאת איתו לנשף…" אמרה במן טון מוזר וראו שהיא משקרת "האם עדן מצאה אהבה?" שירן אמרה ועדן לא ידעה כל כך מה להגיד "לא מה פתאום? ממתי אני מתאהבת?" עדן התגוננה "היא מאוהבת" ליה אמרה בטוחה "טוב נו אולי כן… אוף אני לא יודעת מה לעשות… זה כזה מביך אבל אני מאוהבת בזיו… כבר הרבה זמן… עכשיו מתקרב הנשף והוא שאל אותי עם מי אני הולכת ואמרתי לו שעם אף אחד והוא אמר שגם הוא אבל אני לא יודעת אם הוא מתכוון להזמין אותי או שהוא לא בקטע שלי בכלל…" היא אמרה מאוכזבת "אין אחד שלא בקטע שלך" אמרתי לה כדי לעודד אותה וזה די עזר "את רצינית שהיית מאוהבת בו הרבה זמן ולא חשבת לספר לנו?" שירן כעסה עליה ועדן צחקה "טוב יש לי התוודות…" ליה אמרה ונשמעה עצובה והיה לה מבט של אכזבה ורחמים "דיברתי אתמול עם זיו במקרה… הוא שאל אותי עם מי אני הולכת ואמרתי לו שעם עומר והוא היה ממש מאוכזב… הוא אמר לי שהוא חיכה להזמין אותי כבר הרבה זמן… אני מצטערת עדן הייתי חייבת להיות כנה איתך" היא אמרה "זה בסדר… לא ממש ציפיתי שהוא באמת יאהב אותי… זה זיו, הוא הילד הכי סטוציונר שיצא לי להכיר…" היא אמרה בעצב "את רוצה שאני אספר לו עליך?" ליה שאלה את עדן וליטפה את גבה "לא מה פתאום" עדן ישר יצאה מבועת העצב "אסור לו לדעת שום דבר ממה שסיפרתי לכן" עדן אמרה ואז בדיוק היה צלצול. הבנות חזרו לכיתה שלהן והתחיל השיעור. עברו להן שעתיים די משעממות של אזרחות ואז הייתה הפסקה שנייה. שלחתי הודעה לטום שאני הולכת לשירותים ושאני אבוא אליו לאחר מכן והוא אמר שהוא מחכה לי. הלכתי לשירותים עשיתי את צרכיי ואז הלכתי אל המראה לשטוף ידיים וסדר את המראה שלי. אני לא ממש אוהבת את איך שאני נראית אבל בכל זאת צריך להיות יפה כמה שאפשר, גם אם זה לא כל כך נכון ואפשרי. סידרתי את שיערי ואז ראיתי מישהו דרך המראה. היה לו שיער חום שבהיר בקצותיו והיו לו עיניים אפורות כחולות. הוא היה נראה גדול ממני בכמה שנים. בטוח לא לומד פה בבית ספר. נרתעתי ממנו ומהר הסתובבתי. הוא בטח אנס… איך הוא נכנס לבית ספר בכלל ומה הוא עושה פה בשירותים, איתי? למרות שהוא רצה לאנוס אותי היה לו מבט בפנים שלו, מבט של פחד וחרטה. הוא לא רוצה לאנוס אותי? "רון אני יודע שאת כועסת עלי אבל…" הוא התחיל להגיד "איך אתה יודע איך קוראים לי?" פחדתי והוא לא הבין