קיץ נצחי- פרק 2

אנה ישבה בסלון ביתה ופתרה את התשבץ בעיתון הבוקר בשעות הצהריים המוקדמות. אביה היה בעבודה ורוב בילה בשינה עד אחר הצהריים כמעט כול יום מאז סיום הלימודים כיוון שבילה מחוץ לבית עד שעות הבוקר המוקדמות.
"לא אמרת שתלכי לחפש עבודה?" אמא שלה הופיעה מהמטבח ובאה לשבת לידה על הספה.
"אמרתי ככה?" אנה שאלה בתמימות.
"עדיף שתבלי ככה בבית כול יום מבלי לעשות שום דבר?"
אנה שתקה והעדיפה לא לענות. היא באמת העדיפה להתבטל בבית מאשר ללכת לעבוד.
"אז התיידדת כבר עם השכנים שלנו?" אמא שלה שאלה לאחר כמה רגעים. "מישל נראית מאוד נחמדה."
"ביליתי איתה לפני שבוע בערך באיזה מסיבה קטנה ליד הנהר," אנה משכה בכתפיה בתנועה לא מחייבת.
"ולא חיבבת אותה?"
"היא בסדר,"
"כי הזמנתי אותה ואת אמא שלה היום לארוחת ערב," אמא שלה העירה ואנה הרימה את מבטה בהפתעה. "אמא שלה סיפרה לי שבעלה עומד לעבוד עד מאוחר אז הצעתי להן לבוא לאכול אצלנו. זאת תהיה הזדמנות בשבילנו להכיר לעומק."
"אוקי." אנה אמרה וחזרה לפתור את התשבץ שלה.
אמא שלה ישבה בדממה לכמה רגעים ואז אמרה, "הכול בסדר עם נייט? לא ראיתי אותו כבר כמה ימים."
אנה הבינה שאמא שלה רצתה לנהל איתה שיחה. היא תמיד היתה קרובה לאמא שלה והרגישה בנוח לספר לה על הדברים שהפריעו לה או הציקו לה. אמה תמיד היתה קשובה ונכונה לייעץ.
"הכול בסדר,אמא." אנה חייכה למראה התעקשותה של אמה לדבר איתה.
לפתע אנה הבחינה שאמה חשה אי נוחות כשהיא התנועעה על הספה בתנועה משונה ואז היא אמרה, "אני יודעת שאת ונייט יוצאים כבר די הרבה זמן ונראה לי שאני צריכה לנהל איתך שיחה שהייתי צריכה לעשות מזמן…"
אנה הרימה את מבטה מבועתת. האם אמא שלה חותרת לֽמה שאנה חושבת שהיא חותרת?
"אמא-"
"אני יודעת שבעידן הזה של הצעירים אתם כבר יודעים את כול מה שאתם צריכים לדעת אבל," היא גמגמה מעט והסמיקה. "אני עדיין חושבת שאני צריכה לדבר איתך על זה."
"אמא, בבקשה תפסיקי-"
אבל אמא שלה התעלמה ממנה והמשיכה בשלה, "אני יודעת שאת מבוגרת מספיק ואם תחליטי להתקדם ביחסים שלכם, אני יודעת שאני לא יכולה לעצור אותך, ", אנה הרגישה איך בטנה מתהפכת במבוכה ואת פניה מסמיקות מבושה, "אז אני רק רוצה לוודא שאתם משתמשים באמצעי מניעה."
"אמא!" קראה אנה בחלחלה.
"זה חשוב אנה! לא משנה כמה זה מביך," אמא שלה התעקשה.
"אני בתולה,אמא !" אנה קראה בעצבנות רק כדי לעצור את שטף דבריה. "ואל תדאגי, בעתיד אני אזהר ואשתמש באמצעי מניעה. אני לא מטומטמת."
אמא שלה כמעט נאנחה בהקלה בקול רם אך היא התאפקה וניסתה להישאר עם פנים רגועות ושלוות. "אני שמחה לשמוע זאת, אנה."
"עכשיו את יכולה להפסיק לדבר על זה?" אנה אמרה בקול רם ואמא שלה צחקה. אנה הניחה את העיתון על השולחן ועדיין הרגישה את המתח והעצבנות באוויר. "אני חושבת שעדיף שאעלה לחדרי." היא הוסיפה בקול מוזר וקמה מהספה כדי לחזור לחדרה. ליבה עדיין הלם באימה מהשיחה המפתיעה והלא רצויה. היא עזבה את אמה לבד בסלון ועלתה אל חדרה.
אנה ידעה שזה לא היה בסדר מצידה לשקר. היא אף פעם לא שיקרה לאימה בצורה הזאת ותמיד הקפידה ליידע אותה בפרטים החשובים שקרו לה בחייה-גם עם נייט- אבל איך היא היתה אמורה לספר לאמא שלה שהיא כבר לא בתולה מלפני תשעה חודשים?
איך מספרים דבר כזה להורה?
אנה היתה בטוחה שאם היא היתה מספרת לאמא שלה שהיא ונייט שכבו, היא מיד היתה מספרת לאביה על זה ואנה ממש לא רצתה שהוא יידע מזה. אם אביה היה יודע על זה שהיא כבר לא בתולה, הוא לא היה מסתכל עליה אותו דבר. היא לא יכלה להיות הילדה הקטנה שלו יותר…
אנה התיישבה מול המחשב הנייד שלה שהיתה מונחת על המיטה והתחברה לחשבון הפייסבוק שלה (אתר אינטרנט אמריקאי מסוג של רשת חברתית).
היא העבירה קצת זמן כשהיא מרפרפת בין האתרים ומתעדכנת בחדשות עד שחצי שעה מאוחר יותר נייט שלח לה בצ'ט של הפייסבוק. הוא אמר לה לבוא אליה כי הוריו לא בבית ואחיו הקטן באימון כדורגל.
אנה התקלחה, החליפה את בגדיה, הודיעה לאמה שהיא יוצאת והלכה אל נייט.
"לקח לך מספיק זמן להגיע," הוא העיר לה כשהכניס אותה אל הבית.
"מצטערת," היא אמרה לו ולא הוסיפה.
אנה הלכה בעקבותיו של נייט אל חדר השינה שלו בקומה השנייה. שניהם ידעו למה הם נפגשו בבית ריק בשעות אחר הצהריים. כמה פעמים מקבלים בית ריק בלי איש שיפריע? זאת תמיד היתה בעיה למצוא מקום לעשות את זה ונייט היה מתרגז מזה לעיתים קרובות. פעם אחת שניהם לקחו סיכון ונסחפו עם התשוקה ועשו את זה בחדרו של נייט כשכול משפחתו היתה בבית, רק מעבר לדלת עץ ירוקה ולא עבה במיוחד.
אנה תמיד סירבה לשכב עם נייט בחדרה כשהוריה ואחיה,רוב היו בבית. היא לא יכלה לקחת את הסיכון הזה; היה לה מספיק מוזר לעשות את זה איתו בחדרה כשהבית שלה ריק גם ככה. שניהם אולצו לאלתר לרוב ולשכב במקומות פומביים במקום במקומות סגורים.
אנה נכנסה אחר נייט אל חדרו. נייט סגר אחריו את הדלת ונעל אותה. הוא חייך אל אנה וניגש לנשק אותה.
"אתה לא יודע מה אמא שלי עשתה לי היום בצהריים," אנה סיפרה לו בזמן שנייט הפשיט אותה מחולצתה.
"מת לדעת," הוא מלמל בפיזור נפש בשעה שפשט גם את חולצתו ושב לנשק אותה בלהט.
"היא נזכרה לעשות לי את שיחת הסקס," אנה אמרה. נייט השכיב אותה על מיטתו כשהוא רוכן מעליה; הוא נישק את צווארה וידיו סיירו על כול גופה כשהן נעצרות על שדיה וחופנות אותן. אנה נאנקה בקול.
"ומה אמרת לה?" נייט שאל אותה וניסה לפתוח את מכנסי הג'ינס שלה. ידיה של אנה נעו אל חגורתו והתירו אותו גם.
"שאני בתולה," אנה חייכה.
נייט הוריד לה את מכנסי הג'ינס שלה והזדקף כדי להוריד את שלו.
"שקרנית טהורה שכמותך-"
נייט חזר לרכון מעליה והוא שוב הצמיד את פיו אל שלה ונישק אותה.
"אם הייתי אומרת לה שאני שוכבת איתך, נראה לי שאבא שלי היה מגיע לפה עם רובה." אנה העירה לו.
"אהה," נייט אמר בהבנה תמימה. "אז אולי באמת יותר טוב שלא סיפרת להם."
"היתה לי הרגשה שתחשוב ככה…".

"אני חייבת לחזור הביתה," אנה קמה מהמיטה והחלה להתלבש חזרה. "אמא שלי הזמינה את מישל ואת אמא שלה לארוחת ערב."
"מישל השכנה הבלונדינית והחתיכה שלך?"
אנה הביטה בו בעיניים מצומצמות וחשדניות ונייט צחק.
"חשבתי שאת מכירה אותי יותר טוב מזה, וילסון!" נייט ניסה להתחנף. "את יודעת שאני בקטע של ברונטיות כחושות עם עיניים ירוקות בהירות ומדהימות."
"אני לא כחושה…" אנה מלמלה בזעף בזמן שרכסה חזרה את הג'ינס שלה.
נייט קם מהמיטה וניגש אליה. אנה נרתעה בכוונה.
"את כועסת?" הוא צחק ותפס במותניה כדי להצמיד אותה אליו. "יופי. סקס פיוס הכי טוב…" הוא העיר בהתגרות וקרץ לאנה שמשכה מעליה חזרה את החולצה שלה והדפה אותו ממנה.
"איך אתה יודע? מעולם לא היה לך סקס פיוס…" אנה אמרה בעוקצנות.
"את רוצה להראות לי?" נייט שוב משך אותה אליה.
"אולי בפעם אחרת," אנה אמרה לו. "אני חייבת לחזור הביתה.".
אנה עזבה את ביתו של נייט וחזרה הביתה. היא שוב רצתה להתרחץ אבל אמא שלה קראה לה למטבח וביקשה ממנה לעזור לה לערוך את השולחן.
"היית אצל נייט עד עכשיו?" היא שאלה.
"כן," אנה ענתה. "איפה רוב?" היא מיהרה להחליף נושא לפני שאמא שלה תנעץ בה מבט חשדני ותתחיל שוב עם שיחה מוזרה ולא צפויה.
"הוא בחדר שלו,לשם שינוי," ענתה אמא שלה. "לכי תקראי לו.".
אביה שנמנם מאז שחזר מהעבודה קם וירד להצטרף אל המשפחה; רוב ירד אל הסלון לאחר רבע שעה באי חשק, כאילו הם מבזבזים את זמנו החשוב בארוחות חסרות חשיבות עם השכנים בזמן שהוא יכול לחפש פורנו טוב ואיכותי באינטרנט ואנה מיהרה להתחמק מאימה והלכה להתקלח לפני שמישל ואמה יגיעו.
היא ירדה למטה לאחר רבע שעה ומצאה את מישל ואמה יושבות בסלון עם משפחתה; אמה של מישל ואמא של אנה צחקו, רוב בחן את מישל ונראה מתרשם למדי, ואביה נראה עדיין מעט ישנוני.
"היית חייבת להתרחץ דווקא עכשיו? חשבתי שהתקלחת לפני שיצאת אל נייט…" אמרה אמא שלה כשאנה הצטרפה אליהם. אנה הסמיקה עמוקות אך לא נראה שהוריה הבינו את המשמעות הכפולה של המשפט. היא הבחינה ברוב נועץ בה מבט.
"אני מתה מרעב. אפשר ללכת לאכול?" אנה מיהרה לומר.
"כן,כן," אמא שלה מיהרה להסכים ולקום. "בואו נעבור לחדר האוכל."
בזמן שכולם קמו ועברו לחדר האוכל, מישל ניגשה אל אנה ובירכה אותה לשלום.
מישל התיישבה לידה של אנה בשולחן.
"אז איך אתן מסתגלות לשכונה?" אמא של אנה שאלה את מישל ואמה. "האם אנשים מתייחסים אליכן יפה?"
"כמובן," אמרה אמה של מישל. "אני לא יכולה לספור כמה עוגות יש לי במקרר מאז שעברנו לגור בשכונה. אני לא יודעת מה לעשות עם כול העוגות האלה…"
כולן צחקקו בנימוס.
"מה איתך מישל?" אמה של אנה פנתה להביט במישל. "איך את מסתדרת פה?"
"כולם נחמדים," ענתה מישל בקול לא מחייב.
"היא כבר מצאה עבודה," אמה של מישל התפארה בגאווה.
"עבודה? באמת?" אמה של אנה הופתעה ואז הביטה באנה בתוכחה ואמרה, "רואה, אנה? רק אם תרצי, תוכלי למצוא עבודה בקלות…"
"את מחפשת עבודה ?" מישל שאלה את אנה.
"משהו כזה…" אנה ניסתה להתחמק מתשובה.
"איפה את עובדת יקירה?" אביה של אנה פנה להביט במישל. "אולי תוכלי לסדר משהו גם לאנה שלנו…"
"האמת שבדיוק התכוונתי להציע," אמרה מישל ואנה הרימה את מבטה בהפתעה. "אני עובדת בבית הקפה ליד הבית ספר,מכירה?" היא חזרה להביט באנה, "הקפה של ג'ו? אז מחפשים שם עוד עובדות. אם את רוצה, אני יכולה להמליץ עלייך…"
"באמת?" אמה של אנה התלהבה. "אם את יכולה לעשות זאת, זה יהיה נפלא!"
"כן. זה יהיה נפלא…" מלמלה אנה בחוסר התלהבות.
"אוקי. אז מחר אנסה לדבר על זה עם האחראי." אמרה מישל בחיוך קטן.
לאחר ארוחת הערב, מישל ואנה יצאו החוצה אל החצר האחורית והתיישבו על הנדנדה. אנה חיבבה את מישל. היא היתה נעימה וחברותית, והיה לה קל להיות בחברתה.
"מצטערת אם דחקתי אותך לפינה בארוחה," מישל אמרה לאנה כששתיהן ישבו בנדנדה בשקט. "הרגשתי שאת לא באמת רוצה לעבוד."
"זאת לא באשמתך, אל תדאגי," אנה צחקה בקלילות. "ואין לי בעיה לעבוד. טוב…אולי הייתי שמחה להתבטל בבית אבל זה יהיה גם נחמד לעבוד קצת ולהרוויח קצת כסף. מה את אומרת על העבודה שם בבית הקפה?"
"זה בסדר," מישל משכה בכתפה. "משאירים טיפים טובים ושעות העבודה מאוד נוחות והעבודה לא קשה במיוחד. "
מישל סיפרה לאנה שהיא עובדת במשמרת ערב ומשמרת בוקר; משמרת בוקר זה משעה שבע בבוקר עד שלוש בצהריים, ומשמרת הערב זה משלוש בצהריים עד עשר בערב. כרגע יש שם רק שתי מלצריות ולפי מה שמישל הבינה מהמנהל, הוא רוצה רק עוד אחת.
"לפחות נהיה יחד…" אמרה אנה.
מישל צחקה.
"אז פגשת חברים חדשים פה בניו בוסטון?" אנה שאלה אותה. "ראיתי שהתיידדת מאוד עם ג'ורג' שם במסיבה לפני שבוע."
מישל נחרה בבוז. "הבחור הנמוך הזה שלא הפסיק לנעוץ בי מבטים?"
אנה צחקה, "הוא דווקא בסדר כשמכירים אותו." היא אמרה.
"פגשתי כמה אנשים אבל רובם רק בחורים שניסו להתחיל איתי," אמרה מישל.
"אני מבינה שאת די פופולארית," אנה אמרה.
מישל התעלמה מההערה ואמרה,"כרגע לא פגשתי אף אחד מעניין במיוחד…"
שתיהן המשיכו לשוחח ולהכיר זו את זו עד אשר אמא של מישל הופיעה בפתח הדלת האחורית והודיעה למישל שהן הולכות.
"ניפגש מחר אולי?" מישל פנתה להביט באנה לפני שקמה מהנדנדה כדי ללכת בעקבות אמה.
"בטח," אנה חייכה אליה.
שתיהן הלכו ואנה נכנסה חזרה הביתה. היא מצאה את אמה שוטפת את הכלים במטבח והצטרפה לעזור לה.
"אז את מסתדרת עם מישל?" אמה שאלה בזמן ששתיהן שטפו.
"היא מאוד נחמדה," אנה ענתה. "אני דווקא חושבת שנוכל להסתדר מאוד טוב."
"והיה מאוד נחמד מצידה להציע לך עבודה," אמה העירה.
"היא לא הציעה לי עבודה,אמא," אמרה אנה. "היא רק אמרה שהיא יכולה להמליץ עליי למנהל שלה."
"זה עדיין היה מעשה מאוד נחמד מצידה לעשות."
אנה הסכימה. "איפה אבא ורוב?" היא שאלה.
"הם מתכננים לנסוע למגרש ולהתאמן קצת-"
"אנחנו יוצאים עכשיו," אביה הציץ אל תוך המטבח לפתע וקטע אותה. "אניינקה, את רוצה לבוא ?" הוא הוסיף בשאלה והביט באנה. אנה הביטה באימה לקבל אישור ולעזוב אותה לנקות לבד.
"לכי." היא אמרה ואנה חייכה ונישקה אותה על הלחי.
"לכי תנעלי נעליים ונפגוש אותך במכונית," אמר אביה ויצא.
אנה עלתה לחדרה להחליף חולצה ואחר כך נעלה נעליים וירדה למטה למכונית. אביה ורוב חיכו לה בכביש מול הבית עם המכונית מותנעת.
הם נסעו אל המגרש של העיירה שהיתה כמה רחובות מביתה של אנה, במרחק כמה דקות נסיעה. רוב בילה את רוב זמנו במגרש הזה באימונים או במשחקי הבית ספר של הנבחרת. הוא היה אחד הכוכבים של הנבחרת והיה אהוד במיוחד בחברת האנשים ועל המאמן עצמו שהרבה להתקשר לאביה של אנה כדי לדבר איתו על הבעיות של רוב במשחקים ולייעץ לו בקשר למלגה שהציעו לרוב במכללת אינדיאנה.
אביה של אנה היה נחוש במיוחד (אפילו יותר מרוב) לקבל את המלגה הזאת בשבילו בעיקר כי רוב לא היה מצטיין בלימודים וציוניו היו בינוניים מינוס והמלגה הזאת היתה נס קטן בשבילו.
למרות שרוב אהב מאוד לשחק כדורגל וזאת היתה תשוקה גדולה שלו, התחרותיות עצמה שהמשחק דרש לא היתה בתוכו. הוא לא אהב את העובדה שהוא צריך להוכיח את עצמו בפניו חבורת אנשים שמבססים על זה את עובדת קבלתו למכללה; הוא לא אהב את הלחץ שהפעיל עליו המאמן כדי שימשיך להשתפר ולשבח את משחקו והוא מאוד לא אהב את העובדה שהאנשים סומכים עליו לנצח את המשחקים ואם הקבוצה לא עושה זאת, השחקנים עצמם לוקחים את האשמה .
שלושתם נכנסו אל המגרש הריק והמואר (מאורות הרחוב) כשהם משוחחים על ארוחת הערב שהיתה להם עם מישל ועם אמה.
"היא בסדר," רוב משך בכתפו כשאביו שאל אותו על מישל.
"על מי אתה מנסה לעבוד?" אביו טפח על כתפו בכוח. "ראיתי אותך בוחן אותה. היא חתיכה אה?"
"אבא!" אנה קטעה אותו בקריאת זעזוע. "אל תקרא לבנות בגילי חתיכות!"
"מה?" אביה נראה מעט מבולבל.
"אתה נשמע כמו איזה סוטה!" אמרה אנה ורוב צחק.
"תעשי לי טובה," הוא אמר בביטול. "הבחורות בגילך עדיין לא בשלות. עכשיו, אמא שלך- היא אישה חתיכה ולוהטת."
"אבא!" רוב ואנה קראו שוב בחרדה ואביהם צחק.
"אני חושבת שעדיף שתתחילו להתאמן," אמרה אנה לאביה ורוב. היה לה נדמה שהאוזניים שלה יתחילו לדמם אם היא תמשיך להקשיב לאבא שלה.
אנה התיישבה על היציעים והביטה ברוב ואביה בועטים לשער ורצים קצת מסביב למגרש. לאחר שלושה סיבובים, אביה היה מותש והוא התיישב ליד אנה בשעה שרוב המשיך לרוץ.
"אני נהיה יותר מדי זקן בשביל הדברים האלה," הוא אמר בהתנשפות.
"אל תדאג, אבא. אתה תמיד תהיה צעיר בלב."
"את מאוד עליזה היום," אביה ציין. "יש משהו שאת רוצה לחלוק?"
"אני עליזה?" אנה שאלה מעט בהפתעה.
"אז מה את אומרת על העבודה שמישל הציעה לך? זה נראה לך טוב?" הוא שאל אותה.
"היא לא הציעה לי עבודה," אנה תיקנה את אביה בדיוק כמו שהיא תיקנה מקודם את אמא שלה. "וזה נשמע בסדר גמור לקיץ."
"אם תרצי, תוכלי להמשיך לעבוד גם במשך הלימודים." אבא שלה אמר בעדינות.
אנה נחרה בבוז. "לעבוד במשך הלימודים? אתה צוחק עליי?"
"יש הרבה מתבגרים שעושים ככה," הוא אמר. "אני חושב שגידלנו אתכם יותר מדי מפונקים."
"אני לא מפונקת." אנה נעלבה.
"זה לא נראה ככה," אביה חייך.
"אם זה נכון אז אתה יכול להאשים רק את עצמך," אנה אמרה לו.
"כשאת צודקת, את צודקת." הוא אמר.
רוב המשיך לרוץ מסביב למגרש מבלי לעצור.
"מזמן לא ראיתי את הילד של משפחת ג'יימס אצלנו," אמר אבא שלה כהערת אגב. "מה קורה איתו?". הוא ניסה להישמע קליל ולא רשמי מדי אבל אנה הבחינה בגופו הדרוך של אביה.
אנה הסתכלה עליו בחשדנות ואמרה, "הוא עדיין קיים…"
"קיים זה טוב," הוא אמר.
האם הוריה תיאמו יחד לנהל איתה את שיחת הסקס? בבקשה,אלוהים, רק שלא יתחיל לדבר על סקס!
"את עדיין יוצאת איתו?" הוא שאל.
"אתה יודע שכן, אבא." אמרה אנה. "אם אתה רוצה לשאול משהו, אז תשאל." היא הוסיפה.
אביה הפנה אליה את מבטו ואז נשען קדימה על מרפקיו כדי לנעוץ את מבטו ברוב שהמשיך לרוץ.
"פשוט רק עכשיו הבנתי שאתם יוצאים כבר די הרבה זמן-"
"שנה וחצי," היא אמרה.
"וזה הרבה זמן," הוא אמר. "ואני פשוט לא רוצה שתיפגעי ממנו."
"למה אתה חושב שאפגע?" היא שאלה אותו.
"כי אתם כול כך צעירים, ואולי את חושבת שזה יימשך לנצח אבל אתם רק בני 16 והרבה דברים יכולים לקרות שיכולים להפריד ביניכם, ואני רק רוצה שתשמרי על עצמך."
האם הוא מתכוון לאמצעי מניעה או מדבר בכללי?
"אני שומרת על עצמי,אבא," היא אמרה לו בשקט.
"והלב שלך מוגן?"
אנה היססה לרגע ואז אמרה, "זה אפשרי?"
אביה שתק.
"אל תדאג לי,אבא. ונייט הוא בחור נהדר…אתה מכיר אותו. הוא לא יפגע בי." אמרה אנה בחיוך. אביה צחק קלות ושם את זרועו סביבה.
"כמה שאת תמימה, אניינקה שלי." הוא אמר לה. "אני מתגעגע לימים האלה.".