קריאה | 3(אורינוש)
אני מסתכל סביב. הדבר היחידי שאני רואה הוא פעולות מתבצעות.
אין מבצע.
אני מרגיש מוזר, אבל נחמד לי לדעת שלמישהו אכפת.
אני מסיים את הארוחה שאורגנה כבר מראש,ומחליט לצאת החוצה.
השמש…. כצפוי, לא נראית בין עננים אפורים של ייאוש "ממלכתי". אני מחפש במבט אחרי נוכחות, אבל מופתע לגלות שאין. לא אחת קיימת, בכל אופן.
אני מכחכח בגרון ומגרד את ראשי.
אני קולט במבטי חלון שבור. מנופץ, לחדר שלא חשבתי שקיים בטירה שכזו.
אני אוזר אומץ ומציץ דרכו. החדר עטוף שטיח ארגמני מתקלף, מטונף, ומזעזע ברקמתו. אני מסתכל על החפצים, שנזרקו כל אחד לפינתו בערימות על גבי ערימות של תכונה ושמה 'אספנות'. אני מגחך. אני מזנק פנימה.
צפצוף. אני מסתכל למטה. דרכתי על משהו.
מנגינה רכה מתחילה להתנגן. אני מסנן קללות בשקט ומחפש את הגורם.
שם, בפינה, תיבת נגינה.
פתוחה לחלוטין, כל כך שברירית אבל…. חסרת כל סדק אפשרי.
אני מניח את אצבעותי ומגיע בקושי. אני מושך את תיבת הנגינה המאובקת, שטורחת להכתים את עורי.
אני תוהה לגבי אמבטיה חמימה. יש אופצייה שכזו?
"לא… לא בתיבה שלי" היא שבה ואומרת.
אני בולע את רוקי, אבל הגוש שעומד לי בגרון לא מסכים לרדת. מסרב, יותר נכון לומר.
"מי את?" קולי רועד.
התשובה תגיע?
תגובות (6)
תמשיכייי
ממ… מעניין…. ^~^
תמשיכי :)
ממשיכה עם תגובה של אורינוש אהובותי 3'>
את יכולה לעשות גם לי סיפור קצר? אם כן הנה הפרטים:
שם:שקד כהן
גיל: 20
מראה: שער חום חלק עם גוונים אדומים טבעיים וקצוות שטניות אדמוניות, עיניים חומות שלעיתים נראות שחורות
רקע: כותבת טור בעיתון ״במחנה״ של הצבא, אוהבת לשיר במועדונים -סוג של עבודה בסופש״ים שהיא משתחררת מהצבא, ביישנית מעט עדינה חסרת ביטחון מעט אבל לא בכתיבה, דעות חריפות וקשות ומעט מפונקת.
שם: נעם לוי
גיל: 20
מראה: שער קצר ומתולתל -תסרוקת כמו של הארי סטיילס- בצבע חום ועיניים ירוקות חומות קצת כהות -חוץ מהשער הוא לא דומה להארי סטיילס-.
רקע: חזר בדיוק ממבצע עופרת יצוקה ומרגיש אשם על חברו שמת במהלך המבצע על כך שלא יכל להיות לידו ולשמור עליו. הוא עקשן, חריף לשון, אוהב לאכול ולרוב מעביר את כאבו במשקאות אלכוהוליים, הוא מצחיק, אוהב בחורות חכמות, שונא זונות ולא סטוציונר מאמין באהבה.
מה שקורה שהוא קורא בעיתון המחנה מאמר של שקד על כך שאנשים צריכים להבין את הכאב של כל האנשים השכולים מהמלחמה ושל החיילים שחוזרים עם טראומות משם, בעוד החיילים המתים נמצאים במקום טוב יותר וזוכים לגן עדן. הוא מתחיל להתעניין בכותבת וקורא כל טור שלה בשקיקה ולאט לאט מתחיל למצוא את עצמו מכור אל כתיבתה אך עדיין כואב על חברו לילה אחד הוא הולך אל הבר בכדי לשקוע בדיכאונו על חברו ושומע מישהי שרה ומכאן תפתחי את הסיפור :-)
ויי המשך!
סבבה שקדוש 3'>
אורינוש, כבר ממשיכה!!