קרן אור בודדה -פרק2

ישבתי בחדרי,בהיתי בתקרה. דמעות חמות נזלו על לחיי,לפני כמה דקות חזרתי מסיוון. אני לא מאמינה שחברתי הטובה, חברתי האהובה,חברתי היחידה-עוזבת. היא עוזבת את הארץ. "ענבל" אמרה לי סיוון שמעתי את הרעד בקולה. "המשפחה שלי עוזבת את הארץ " היא התאמצה להמשיך . "המצב הכלכלי שלנו לא טוב,וכך גם המצב החברתי." היא סובבה את ראשה נימנעה ממבטי. שתינו פרצנו בבכי,לא ידעתי מה לומר,גוש ענק עמד בגרוני, חסם את קולי. רק הבטתי בחלון חדרה ובכיתי.אני לא אראה אותה יותר ,את סיוון . אני אשאר שוב בודדה , אני אחזור לימים ההם. שותקת, לבד ,מרוחקת. -רק דממה – אלו היו הימים שלי,אפורים ,שלא ארצה לפגוש בהם שוב -בדממה. הגעתי אל בית הספר. ישבתי במקומי בשתיקה,הפניתי את ראשי למקומה של סיוון ,הוא היה ריק. היא בטח צריכה לעזור עם המעבר ,חלפה מחשבה בראשי . לאט ניכנסו עוד תלמידים אל הכיתה , המורה גם . "תלמידים,יש לי הודעה מצערת בשבילכם. " כולם התיישבו במקומותיהם סקרנים. "סיוון תעזוב את הארץ בקרוב. " הודיעה, שמעתי את זה כבר אבל זה שוב צרב בליבי. יכלתי להבחין בחיוכים הנשלחים בכיתה ,דמעות עלו בעיני. "ככה?"קמתי ממקומי בזעם. " זה מצחיק אותכם שסיוון עוזבת?" צעקתי. " גם אתה אלון, תמיד היית כזה!" יצאתי מהכיתה. מבטים ננעצו בגבי המתרחק , והנעלם מאחורי הדלת הסגורה.