רגשות.

שלום. שמי יוקי. והחיים שלי השתנו על ידי שני נערים. בלבד.
מאז שנולדתי תמיד הייתי שקטה. ואדישה. ועד שאחי הקטן נולד הייתי בודדה. אבל מאז שהוא נולד.
הוא ואני היינו לבד בבית כי ההורים שלנו תמיד היו עסוקים בעבודה ובמסיבות. תמיד שיחקנו ביחד ונהנינו.
אבל כשאני הייתי בת 12 וכשאחי הקטן היה בן 6 ההורים שלנו נפטרו ממחלה בדם. המחלה הזאת התגלתה בדם של אחי הקטן. אבל אצלי במזל היא לא הגיעה. אבל בגלל זה אחי הקטן היה חלש. והוא לא יכל ללכת לבית הספר. אבל הוא תמיד חייך. במיוחד כשהייתי חוזרת מבית הספר. הוא תמיד היה נחמד וטוב לב.
כעבור 4 שנים. בית המשפט הביא לנו שני נערים מסוכנות לעזרת והגנת עשירים ואנשים מכובדים.
ההורים שלנו היו מאוד עשירים ומפורסמים בחברה שלהם. אז בית המשפט הביא לנו שני נערים מהסוכנות הזאת. בהתחלה לא ממש אהבתי שהם נכנסו לבית שלנו. אבל הם היו ממש נחמדים.
הם היו שניים. אחד עם שיער שחור ועיניים זהובות בשם קורו נייט ( קורו נייט- קורו- ביפנית שחור. נייט- באנגלית לילה). אבל כמעט כולם קוראים לו נייט.
והשני. בלונדיני עם עיניים כחולות. בשם סקאיי. (סקאיי= ביפנית – עולם. באנגלית – שמיים)
אבל שבוע אחריי שהם הגיעו המחלה של טום נהייתה גרועה יותר והיה צריך לקחת אותו לבית החולים.
ושבוע אחריי זה. הוא נפטר. האח הקטן שלי. הבן אדם הכי חשוב בחיי. הוא תמיד היה שם בשבילי.
תמיד חייך ואמר שהכול יהיה בסדר. תמיד שיחק איתי. כשההורים שלי נפטרו. לא היה לי אכפת. כי הם לא דאגו לי ובכלל לא הכרתי אותם. אבל טום…הוא תמיד דאג לי. ואהב אותי כאח קטן. הוא היה חשוב לי.
באותו היום. באותו הרגע שסיפרו לי שהוא נפטר. בפעם הראשונה בחיי. הרגשתי עצב נוראי.
הרגשתי בודדה. ועצובה כל כך. לא ידעתי עד עכשיו שעצב כזה אפשרי. הרגשתי אפילו בודדה יותר מכשהייתי לפני שהוא נולד. בכיתי…כמו שאף בנאדם בכה אי פעם. האור היחיד בחיי החשוכים .
נייט וסקאיי ניחמו אותי. ואמרו לי. שטום היה רוצה שאני אמשיך הלאה. ואחריי כמה ימים של בכי.
החלטתי שאני צריכה להמשיך הלאה. וככה הימים חלפו. אני נייט וסקאיי חווינו ביחד המון הרפתקאות.
וגיליתי יותר עליהם. סקאיי. נער שמתעצבן בקלות אבל בעצם הוא מאוד אדיב ונחמד.. ומלא כישרון. חיות לא אוהבות אותו כל כך. אבל הלב שלו טהור. נייט. אוהב ילדים. פלרטטן. ג'נטלמן (כנראה?). מאוד מתאים לתפקיד של משרת (איכשהו). אבל ליבו מלא חום ואהבה. שני אלה…גרמו לי להתאהב בהם.
הם…גרמו לי להבין…דבר מאוד חשוב. כל חיי לא ידעתי מה זה רגשות. לא ידעתי מה זו אהבה. או פחד. או שנאה. או כעס. או עצב. לא תמיד הרגשתי אותן. אבל כן היו המון רגעים שיצא לי להרגיש אותם לראשונה. תמיד חשבתי שאני ריקה. ושאני לעולם לא ארגיש רגשות. אבל כשהתאהבתי בהם…הבנתי…
קלטתי….שכל הזמן הזה רק פחדתי להרגיש. הבנתי…לפני שטום נולד הייתי בודדה ועצובה.
וכשהוא נולד הייתי סקרנית ותמיד הסתכלתי עליו. כשהוא גדל יותר שיחקתי איתו והייתי שמחה.
תמיד חשבתי מה כדאי לי להכין לו לארוחת ערב ולארוחת בוקר. זה היה בשבילי כמו משימה כיפית.
כשנייט וסקאיי פגשו אותי בפעם הראשונה וסיפרו לי. הייתי נורא מופתעת. כשהם נכנסו לבית. הייתי מבהולת ולא הבנתי מה קורה. אבל לאט לאט התרגלתי אליהם והם נהיו חלק מהחיים שלי. כשטום נפטר.
בכיתי. ובכיתי. הלב שלי היה מלא בעצב. ובחרטא. כי ידעתי שכל הזמן הזה שנהניתי איתו. יום אחד יהרוס את ליבי. ידעתי שאם אני רק אשחק איתו ואהנה איתו. הלב שלי יהרס. אבל אז לאט לאט אחריי זה התאהבתי בנייט ובסקאיי. וכשגיליתי את זה. זה כבר היה מאוחר מידי וכבר התאהבתי בהם יותר מידי. אבל בגלל שהתאהבתי בהם. בגלל שהם נכנסו לחיי. הבנתי…שכל חיי פחדתי. מלהרגיש רגשות. אפילו שבכל זאת הרגשתי אותם ללא רצוני.פחדתי שאני איפגע. פחדתי. בתוך ליבי תמיד חייתי בעולם שאף אחד לא באמת היה לו אכפת ממני. אלה רק היה אכפת מהכסף שלי. אבל נייט וסקאיי. להם היה אכפת ממני.
הם הראו לי. שלהרגיש רגשות…גם אם זה יכול לפגוע בי. או באחרים. זה דבר מופלא. וגם אם אני פוחדת. אני לעולם לא אוכל להפסיק להרגיש רגשות. הם לימדו אותי שאני לא ריקה מבפנים. וזה…זה מה ששינה את חיי.