רומיאו וחולייטה-החלום על וורונה הישנה- פרק שביעי: פרק 7 – דוד דונטו בא לביקור מוורונה

דוד דונטו בא במיוחד מוורונה לבקר את אחיו נטליו ובנו ויטוריו. אבל במיוחד הוא רצה לעבור בביקור קצר אצל משפחת מונטרו. כדי לבקר את אחיינו ברונו, הוא היה היחיד שדאג לו ובאמת היה לו אכפת ממנו, היה לו קשר מאוד קרוב איתו.
בחברה שהסבא של חולייטה עבד , עבדו גם שני בניו ברונו מונטרו וויטוריו קפורלה. אך מעולם הוא לא הסכים להכיר בו כאחד מבניו מכיוון שהוא נולד מרומן אסור בין הסבתא נינה לבין צעיר שהיה מוכר יותר רק בשם המשפחה שלו מונטרו. משום כך , נטליו מעולם לא התקשר אליו וגם לא שאל לשלומו של בנו ברונו אשר היה כבר אז חולה במחלת לב מורכבת. מי שבא לקחת את דונטו לבית של משפחת קפורלה היה דווקא נטליו ביחד עם הבן ויטוריו.
כשהוא בא לביקור בבית משפחת מונטרו , הוא נדהם לשמוע שברונו היה כל כך חולה ונטה למות בכל יום. הוא דווקא היה שמח לשמוע שאלנה לא נוטשת אותו לבד. כי היא פוחדת כשהיא תצא לאיזשהו מקום עם הילדים , מריאנו ורומיאו יקרה לו משהו.
באותה השעה , אלנה התיישבה לדבר עם רומיאו ומריאנו. הם לא הבינו כאשר היא פנתה אליהם בבקשת סליחה.
" על מה את רוצה לבקש סליחה? דודה , באמת שאני לא מבין. לא עשית כלום. גידלת אותי ואת רומאו בדרך הכי טובה שיכולת. מה אנחנו צריכים לסלוח לך? על מה?" שאל מריאנו בפליאה. רומיאו הביט בה בחשד.
" אמא , מה קרה? על מה את מדברת?" לא הבין אותה רומיאו.
" אני אוהבת את שניכם מאוד, ואני מעריצה אתכם בצורה שווה. אין גבול לאהבה שלי כלפיכם. מריאנו , אתה יודע שאתה בן משפחה אצלנו. אני מצטערת שלא סיפרתי לך קודם מריאנו." אמרה אלנה והחלה לפרוץ בבכי תמרורים.
" מה?????" קרא מריאנו בהלם.
" אני חייבת לדבר עם שניכם בגלוי, במיוחד עם מריאנו. באותו היום אבא שלך יצא מאוד עצבני מהבית והוא נסע באותו היום שקרתה התאונה, אני אמרתי לו שישאיר אותך כאן אבל מכיוון שהוא היה עצבני . הוא לקח את אמא שלך מאצלנו והוא נסע במהירות מטורפת שכזאת. אני מרגישה כל כך אשמה שרק בגללי ההורים שלך לא בחיים. הייתי לוקחת את הזמן ומריצה אותו אחורה כדי שכל זה לא היה קורה.. אבל קרה והתאונה הזאת הייתה חייבת לקרות." אמרה אלנה בבכי.
מריאנו שמע את זה והוא רצה למות. הוא חש כל הזמן שהוא חי בשקר. שהוא לא ידע מה באמת קרה להורים שלו.
" אני חי כבר כמה שנים בבית הזה, ואף פעם לא אסלח לך על מה שעשית להורים שלי. בזכות אימא שלך רומיאו ההורים שלי לא בחיים. אני שונא אותך , אני מרגיש שאני שונא אותך." הטיח מריאנו בפניה בשנאה. ברונו הקשיב מהצד בעודו מזועזע כולו. אלנה התחילה לפרוץ בבכי תמרורים שוב.
" למה לא סיפרת לו אף פעם? לא מצאת את הזמן המתאים לעשות זאת?" שאל ברונו את אלנה בהלם.
" אני מרגישה כל כך אשמה. שאפילו מגיע לי שהוא ישנא אותי ככה. לא סיפרתי לו כי לא מצאתי את הזמן המתאים לעשות ולא היה לי כוח ואומץ להודות באמת בפניו." אמרה אלנה בקול שבור.
רומאו התקרב לאימו וניסה לעודד אותה. על אף שהוא לא הצליח לעודד אותה. הוא ניסה להרגיע את מריאנו הפגוע. אך מריאנו לא ניסה אפילו להקשיב לדברים שאמר לו בן דודו רומיאו.
רומיאו שתמיד ניסה לשכך את הרוחות שאיימו להשתיק את השלום שהוא היה חפץ בו ,כבר לא הייתה בו היכולת לעשות זאת. עכשיו הוא היה אבוד עצות.
*
קרולינה וחולייטה היו עדיין מסוכסכות בגלל שהנשיקה שרומאו נתן לחולייטה ערערה את דעתה של קרולינה כי גם היא כמו חולייטה , הייתה מאוהבת בו קשות. חולייטה יצאה החוצה וראתה שם את קרולינה . היא נסתה להשיג אותה אך ללא הצלחה.
" חולייטה , חשבתי שאת חברת נפש שלי. אבל טעיתי. כמה מצערים החיים לפעמים כשמבינים שחברים טובים הם לא כמו שחשבנו, ואני לא חשבתי שתהיי מסוגלת לבגוד בי כך. במיוחד עם מי שאני אוהבת , את ידעת היטב שאני אוהבת את רומיאו בכל ליבי ואני מאחלת לעצמי להיות איתו. אבל לא.. כמו תמיד היית מוכרחה להרוס לי. נכון?" הטיחה קרולינה בפניה בארסיות.
" נדמה שאני כבר לא מכירה את קרולינה הרננדס , החברה הכי טובה שלי, האחות שלי וחברת נפש של ממש. הקנאה שבך ממש מסנוורת אותך . איפה קרולינה של פעם?" שאלה חולייטה בטון מאוכזב .
" קרולינה של פעם כבר נמחקה לחלוטין. ועכשיו מי שאת רואה לפנייך זאת קרולינה האמיתית , אחרת. מכיוון שאת העזת להפר את הקודים החבריים אז קרולינה הרננדס כבר לא קיימת בשבילך." קראה קרולינה בשנאה עמוקה. לפתע גם פולו הצטרף אליהן.
" בנות תפסיקו לריב, באמת. אולי תשלימו? חולייטה בבקשה.." ניסה פולו לתווך בין השתיים אך נראה שקרולינה וחולייטה לא רצו להמשיך בשיחה הטעונה הזאת.
" טוב , פולו. המחשבה אכן מתאימה לי . אני בהחלט חושבת שאני אתפייס איתך , חולייטה. את יודעת מה? על טעיות בחיים משלימים. " הסכימה קרולינה וחייכה חיוך ציני.
" איזה יופי , קרולינה. ידעתי שאת תסכמי להתפייס איתי.." אמרה חולייטה בחיוך כי היא חשבה שקרולינה באמת רצתה להתפייס איתה.
" זה מוצא חן בעיניי , בנות. סוף סוף תשלימו ותשאירו מאחור את כל מה שהיה ביניכן." קרא פולו בעידוד.
אבל קרולינה התקדמה לעברו ואמרה: " את יודעת מה? פתאום מתחשק לי לנשק את החבר שלך, כמו שאת נישקת את שלי , אני אנשק את שלך." קראה קרולינה ברגשות נקמה וכעס חזקים. מתוך זה שהיא וחולייטה מסוכסכות. היא נישקה את פולו בנשיקה לוהטת.
" אני לא מכירה אותך כבר . איפה קרולינה , חברת הנפש שהייתה לי. איפה היא? למה את מנשקת את פולו?" קראה חולייטה בכעס.
" מה את חושבת שאת עושה , קרולינה??" קרא פולו.
" גם אני חשבתי שהכרתי אותך, חולייטה . ואת יודעת מה גיליתי? שאני שונאת אותך הרבה יותר מאשר שאני אוהבת אותך." קראה קרולינה בשנאה שוטפת.
" גם אני כבר לא מזהה אותך , אני גם שונאת אותך, שונאת בכל ליבי. אני לא מבינה מה גרם לך לחוש שנאה ובוז. זה כל כך מכוער. מה שאת עושה לי, חשבתי באמת ובתמים שאת רוצה שנתפייס. " אמרה חולייטה ונעלמה משם בבכי.
" פולו, תתחיל לפקוח עיניים , כי החברה שלך פשוט לוכדת אליה את כל הגברים שאני רוצה , אני פשוט שונאת אותה, " אמרה.