רומיאו וחולייטה-החלום על וורונה הישנה- פרק שמיני : שיחת הפיוס של קרולינה וחולייטה – חלק א'

רוסה סידרה מאחורי גבה של חולייטה פגישה בין חולייטה לקרולינה, כי היא רצתה שקרולינה וחולייטה יפגשו בביתה של חולייטה ויגיעו למסקנה לבדן שהן צריכות להשלים זו עם זו. היא תמיד אמרה שחברות זה דבר שצריך לשמור עליו טוב כמו אל דבר יקר וחשוב.
קרולינה וחולייטה נפגשו בדיוק בשש. הן ה עמדו והחליפו מבטי תמיהה ביניהן. עינייה של חולייטה נצצו מהתרגשות שאחזה בה כבר כמה דקות.
" אוי , כבר לא יכולתי להמשיך ככה בריב הנצחי הזה!!!!!!" אמרה חולייטה כאשר חיבקה את קרולינה .
" גם אני לא יכולתי . כל היום חשבתי את מי אני אשתף היום במה שאני מרגישה, ולא היה לי את מי לשתף. בגלל זה , אני כל כך התגעגעתי לזמן הזה שהיינו חברות. כמעט כמו אחיות ." הוסיפה קרולינה בהתרגשות.
" אין לך מושג כמה התגעגעתי אלייך , הנשיקה שלי עם רומאו הייתה יותר גדולה מהנשיקה של פולו ושלך. אבל אני מצטערת , מצטערת שהשנאה נכנסה לנו לחיים ומאז התנהגתי בצורה מאוד לא חברית. רומאו שלך , ואני לא הייתי צריכה להיכנס לכם באמצע. " אמרה חולייטה.
רוסה עמדה בצד כצופה במשחק והקשיבה בשקט לשיחה שלהן. היא חייכה.
" הנשיקה שלי הייתה יותר נוראית משלך. תסלחי לי , חברתי , אחותי , הכול בשבילי . אני אוהבת אותך מאוד." קראה קרולינה בחיוך.
" אני סולחת לך , קרו. הריב הטיפשי שהיה בינינו כבר תם ונשלם. אחרי הכול גם אני לא הייתי נאמנה ועכשיו אני מבינה שאת ורומאו לתמיד. " אמרה חולייטה בחיוך.
" חולי , תוכלי לעזור לי לכבוש את רומאו שלי? בבקשה חולי , אני אוהבת אותו . אז מה את אומרת?" שאלה קרולינה בחיוך וחולייטה הביטה בה בעניין.
רוסה הסתכלה עליהן וחייכה. היא שמחה מאוד שהן התפייסו.
" כן , אני אעזור לך. רומאו יהיה שלך. אני מבטיחה לך." אמרה חולייטה בהסכמה והשתיים התחבקו.
" אני אוהבת אותך!!!!!" אמרה קרולינה בצרחה וחיבקה אותה מאחור.
" את חונקת אותי, קרולינה!" קראה חולייטה והשתעלה.
" זוכרת את הפיצה שהכנו ביחד בוורונה?" הזכירה קרולינה זיכרון ישן.
" איך אפשר לשכוח?" צחקקה חולייטה וקמה ממקומה לעבר המטבח.
היא ניגשה אל רוסה וחיבקה אותה בשמחה.
" תודה , רוסה. בלעדייך זה לא היה קורה!" אמרה חולייטה בשמחה.
" מה בלעדיי? את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי תמיד. חברות היא מתנה , שימרי עליה היטב !" קראה רוסה בחיוך חמים .
" אני אשמור עליה היטב. רק דבר אחד: רוסה , שרציתי להגיד לך תודה ,תודה שאת פה כל הזמן. בזכותך , כמעט בעזרת הסיוע שלך , אני וקרולינה התפייסנו." קראה חולייטה בהסכמה.
" את מאוד מזכירה לי את סבתך המנוחה נינה , היא אהבה אותך מאוד ודאגה לשלומך . הבטחתי לה שאחרי מותה אני אשמור עלייך ואני אדאג לכל מה שאת צריכה , ואני אמשיך להיות לידך ולבקש את טובתך. אני מסכימה איתך לגביי אימא שלך , אימא שלך לא רואה את מי שאת בפנים . היא מאוד רעה אלייך ואני לא מבינה אותה לפעמים." אמרה רוסה וליטפה את ידיה של חולייטה.
" לשמור עליי?! אני לא צריכה שמירה. אבל רוסה , רציתי להגיד לך שאני מאוד אתגעגע לסבתי נינה . הייתי מאוד קשורה אליה." אמרה חולייטה בהרהור.
" אני יודעת , חמודה. תאמיני שגם אני מתגעגעת אליה. " קראה רוסה בחום וחיבקה אותה.
" את יודעת במה נזכרתי? שהיינו גרים בוורונה ואז כל הזמן סבתא נינה הייתה לצידי כל הזמן.. אני לא מפסיקה להיזכר בה לרגע.. אני כל כך מתגעגעת אליה." קראה חולייטה בבכי ואז רוסה אספה אותה לזרועותיה.
" אני יודעת , מתוקה שלי. תאמיני לי שאני יודעת." ניסתה רוסה לנחם את חולייטה.
לאחר מכן חולייטה וקרולינה הלכו יחד לבית הספר " סטאר.". בדרך הם ראו את ברברה ורומאו שחזרו להיות ביחד. היא סלחה לו בתנאי שלא יוציא את עיניו לעבר חולייטה או קרולינה או כל בחורה אחרת שתסתכל עליו לרגע.
" רומאו, אם עוד פעם אני רואה אותך עם חולייטה , אני חותמת לך שאני במאה אחוז אגמור איתך ואז לא תוכל לראות אותי יותר." אמרה ברברה בכעס ואז רומיאו חיבק אותה.
" אני מבטיח לך , ברבי . שמעכשיו העיניים שלי לא יסתכלו לכל הכיוונים . אני אוהב רק אותך." אמר רומאו בחיוך. היא תהתה האם היא תאמין לו?
" כן , הבנתי. אבל איך אתה ממשיך להיות עם ברברה? כאילו הבחורה ממשיכה להתחל בך ואתה בכל זאת מאמין בה. אני לא מבינה כלום בחיי ש.." התפרצה קרולינה פתאום . הקול נשמע בכל רחבי ביה"ס. היא נקטעה על ידי רומיאו וברברה.
" את לא מבינה , אני אוהב את ברברה , רק אותה." אמר רומיאו בביטחון עצמי. ברברה ניצבה לידו, גם היא הייתה בטוחה בעצמה שהיא אהבה אותו בכל ליבה.
" את לא מבינה , רומיאו אוהב רק אותי." ברברה הטיחה בפניה של קרולינה. ואז היא התפרצה עליו בנשיקה לוהטת.
ואז קרולינה וחולייטה עשו את דרכן לפנים הבניין.