רומיאו וחולייטה-החלום על וורונה הישנה- פרק שמיני : שיחת הפיוס של קרולינה וחולייטה – חלק ד'

בדרך לכיתה , הן ראו את מריסול ששוחחה באותה שעה עם אביה, שהעדיף אותה על פני סופיה אחותה התאומה , הוא רצה לתת לבתו כסף.
" אבא , אפשר לדבר איתך באופן נורמלי? אני מרגישה שאתה מתרחק ממני ואני לא מבינה למה. הייתי רוצה שסופיה ואני נהיה כמו אחיות תאומות נורמליות לכל דבר. היא שונאת מהיום שהעזתי לחפש לעצמי חברים מלבדה , אבל לא להעדיף אותם על פניה. משום שבעומק ליבי אני אוהבת אותה אהבת נפש עמוקה. ואני לא רוצה לפגוע באף אחד.." קראה מריסול ברגשנות יתר ואז סופיה באה וקטעה אותה באמצע המשפט.
" אבא , מריסול היא שקרנית ממדרגה ראשונה , אתה לא מאמין לה , נכון? אין סיכוי שכל מה שהיא אומרת זה אמיתי. מריסול , או שאת מתנתקת בזה הרגע את שיחת הטלפון עם אבא או שאת תתחרטי מאוד על היום שבו נולדת. אני שונאת אותך , הייתי שורפת אותך אבל לפחות אותי יותר אוהבים מאשר אותך." אמרה סופיה בשנאה עמוקה כלפיי מריסול.
" סופיה , זה לא הוגן שאת עושה לי את זה. מימיי לא ניסיתי לפגוע בך וגם לא לאחל לך רע אבל להגיע לכך שאת שונאת אותי ככה? מה עשיתי לך ? זה בגלל שאני חיה ונושמת? " שאלה מריסול בכאב. סופיה התקרבה אליה ועיקמה לה את היד הימנית שלה.
" אני רוצה להמית אותך בתוך שריפה ושאת תחנקי ותעברי מן העולם הזה. אף אחד לא אוהב אותך פה. אני שונאת אותך שנאת מוות. מריסול , את לא יודעת שהגלגל החיים אף פעם לא עוצר. ואם תדברי , חמודה שלי. אני וברברה נדאג למרר לך את החיים עד שתהיי כזאת קטנה ומסכנה." איימה עליה סופיה.
" למה את עושה לי את זה , סופיה? תני לי סיבה אחת מספיק טובה , למה את כל כך שונאת אותי? איפה פסקה ההבנה והאהבה בינינו?" שאלה מריסול בחוסר הבנה. היא לא הבינה למה סופיה שונאת אותה כל כך.
" תזכרי מריסול , מילה אחת לאבא – את בצרות." אמרה שוב בקולה המאיים.
בחדר , קטלינה ניסתה לדבר אל ליבה של מלנה , אחותה למחצה. אבל כמובן גם עכשיו כשהיא רצתה לדבר איתה , מלנה הכבידה את ליבה .
" אני לא רוצה לשמוע אותך , למה היית צריכה להרוס את כל מה שהיה לי? את כל המעט שהיה לי זה את אימא ואבא שלי ביחד. עכשיו תלכי , אני לא מסוגלת להביט בך אפילו לא בתמונה." אמרה מלנה בכעס. קטלינה התעצבה.
" מלנה , אני לא אדם זר , אני אחותך ותנסי בבקשה פעם אחת להקשיב לי ותראי שאני לא מפלצת כמו שאת חושבת שאני. אני לא אשמה בזה ששהורים שלך החליטו להיפרד. תשמעי , אני מבקשת ממך ש-" היא ניסתה לומר אבל מלנה השתיקה עם ידה .
" אל תבקשי ממני דבר. כי את בשבילי כמו אדם מת. את לא קיימת. הלוואי שתמותי . את תודיעי לי מתי ההלוויה שלך?" קראה מלנה בציניות
" מלנה , את משוגעת. למה את אומרת לי דברים כאלה? אני באה אלייך בטוב ואומרת לך שאני רוצה להתפייס , שנדבר כמו אחויות רגילות. למה שלא תפסיקי עם ההתנהגות הגועלית הזאת שלך?" קראה קטלינה בבכי ויצאה מן החדר. ו
אז לולי נכנסה לתוך החדר ומשכה למלנה בשערות.
" אה , היא אמרה לך ? באיזו מהירות היא סיפרה לך שרבנו! אז תמסרי לה שאני מאחלת לה שתמות בקרוב." אמרה מלנה ברשעות.
" מלנה , את אכזרית , למה את אומרת דברים כאלה לקטלינה? היא לא אשמה במה שקרה לך. את צריכה להבין את זה כבר. למה את ממרת את חייה כך?" שאלה לולי בעצבנות. מלנה ולולי הלכו מכות.
" כי היא נכנסה לחיי ובמו ידיה היא הרסה לי ולקחה את מה שהיה שלי. בגלל זה , אני שונאת אותה כל כך! למה שלא תגידי לה שתמות כבר ותצא מהחיים שלי." אמרה מלנה וזרקה על לולי כרית.
" את יודעת מה? לקטלינה לא מגיע שתדברי אליה ככה, היא התייחסה אלייך יפה ואף פעם לא דיברה עלייך או ניסתה לפגוע בך. גם אם תהיי רעה אליה , אני לא יודעת איך קטלינה טובה אלייך כל כך ורוצה להתקרב אלייך. תחשבי מלנה , שאת שמה לך למטרה להרוס את קטלינה ולסלק אותה מהבית כדי שאבא ואימא שלך יחזרו . ואני חושבת שקטלינה היא אחות טובה , אך אני לא ארשה שתדברי אליה כמו שאת מדברת תמיד." אמרה לולי בשנאה ואז יצאה מהחדר.