רומיאו וחולייטה-החלום על וורונה הישנה- פרק שמיני : שיחת הפיוס של קרולינה וחולייטה'

רוסה סידרה מאחורי גבה של חולייטה פגישה בין חולייטה לקרולינה, כי היא רצתה שקרולינה וחולייטה יפגשו בביתה של חולייטה ויגיעו למסקנה לבדן שהן צריכות להשלים זו עם זו. היא תמיד אמרה שחברות זה דבר שצריך לשמור עליו טוב כמו אל דבר יקר וחשוב.
קרולינה וחולייטה נפגשו בדיוק בשש. הן ה עמדו והחליפו מבטי תמיהה ביניהן. עינייה של חולייטה נצצו מהתרגשות שאחזה בה כבר כמה דקות.
" אוי , כבר לא יכולתי להמשיך ככה בריב הנצחי הזה!!!!!!" אמרה חולייטה כאשר חיבקה את קרולינה .
" גם אני לא יכולתי . כל היום חשבתי את מי אני אשתף היום במה שאני מרגישה, ולא היה לי את מי לשתף. בגלל זה , אני כל כך התגעגעתי לזמן הזה שהיינו חברות. כמעט כמו אחיות ." הוסיפה קרולינה בהתרגשות.
" אין לך מושג כמה התגעגעתי אלייך , הנשיקה שלי עם רומאו הייתה יותר גדולה מהנשיקה של פולו ושלך. אבל אני מצטערת , מצטערת שהשנאה נכנסה לנו לחיים ומאז התנהגתי בצורה מאוד לא חברית. רומאו שלך , ואני לא הייתי צריכה להיכנס לכם באמצע. " אמרה חולייטה.
רוסה עמדה בצד כצופה במשחק והקשיבה בשקט לשיחה שלהן. היא חייכה.
" הנשיקה שלי הייתה יותר נוראית משלך. תסלחי לי , חברתי , אחותי , הכול בשבילי . אני אוהבת אותך מאוד." קראה קרולינה בחיוך.
" אני סולחת לך , קרו. הריב הטיפשי שהיה בינינו כבר תם ונשלם. אחרי הכול גם אני לא הייתי נאמנה ועכשיו אני מבינה שאת ורומאו לתמיד. " אמרה חולייטה בחיוך.
" חולי , תוכלי לעזור לי לכבוש את רומאו שלי? בבקשה חולי , אני אוהבת אותו . אז מה את אומרת?" שאלה קרולינה בחיוך וחולייטה הביטה בה בעניין.
רוסה הסתכלה עליהן וחייכה. היא שמחה מאוד שהן התפייסו.
" כן , אני אעזור לך. רומאו יהיה שלך. אני מבטיחה לך." אמרה חולייטה בהסכמה והשתיים התחבקו.
" אני אוהבת אותך!!!!!" אמרה קרולינה בצרחה וחיבקה אותה מאחור.
" את חונקת אותי, קרולינה!" קראה חולייטה והשתעלה.
" זוכרת את הפיצה שהכנו ביחד בוורונה?" הזכירה קרולינה זיכרון ישן.
" איך אפשר לשכוח?" צחקקה חולייטה וקמה ממקומה לעבר המטבח.
היא ניגשה אל רוסה וחיבקה אותה בשמחה.
" תודה , רוסה. בלעדייך זה לא היה קורה!" אמרה חולייטה בשמחה.
" מה בלעדיי? את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי תמיד. חברות היא מתנה , שימרי עליה היטב !" קראה רוסה בחיוך חמים .
" אני אשמור עליה היטב. רק דבר אחד: רוסה , שרציתי להגיד לך תודה ,תודה שאת פה כל הזמן. בזכותך , כמעט בעזרת הסיוע שלך , אני וקרולינה התפייסנו." קראה חולייטה בהסכמה.
" את מאוד מזכירה לי את סבתך המנוחה נינה , היא אהבה אותך מאוד ודאגה לשלומך . הבטחתי לה שאחרי מותה אני אשמור עלייך ואני אדאג לכל מה שאת צריכה , ואני אמשיך להיות לידך ולבקש את טובתך. אני מסכימה איתך לגביי אימא שלך , אימא שלך לא רואה את מי שאת בפנים . היא מאוד רעה אלייך ואני לא מבינה אותה לפעמים." אמרה רוסה וליטפה את ידיה של חולייטה.
" לשמור עליי?! אני לא צריכה שמירה. אבל רוסה , רציתי להגיד לך שאני מאוד אתגעגע לסבתי נינה . הייתי מאוד קשורה אליה." אמרה חולייטה בהרהור.
" אני יודעת , חמודה. תאמיני שגם אני מתגעגעת אליה. " קראה רוסה בחום וחיבקה אותה.
" את יודעת במה נזכרתי? שהיינו גרים בוורונה ואז כל הזמן סבתא נינה הייתה לצידי כל הזמן.. אני לא מפסיקה להיזכר בה לרגע.. אני כל כך מתגעגעת אליה." קראה חולייטה בבכי ואז רוסה אספה אותה לזרועותיה.
" אני יודעת , מתוקה שלי. תאמיני לי שאני יודעת." ניסתה רוסה לנחם את חולייטה.
לאחר מכן חולייטה וקרולינה הלכו יחד לבית הספר " סטאר.". בדרך הם ראו את ברברה ורומאו שחזרו להיות ביחד. היא סלחה לו בתנאי שלא יוציא את עיניו לעבר חולייטה או קרולינה או כל בחורה אחרת שתסתכל עליו לרגע.
" רומאו, אם עוד פעם אני רואה אותך עם חולייטה , אני חותמת לך שאני במאה אחוז אגמור איתך ואז לא תוכל לראות אותי יותר." אמרה ברברה בכעס ואז רומיאו חיבק אותה.
" אני מבטיח לך , ברבי . שמעכשיו העיניים שלי לא יסתכלו לכל הכיוונים . אני אוהב רק אותך." אמר רומאו בחיוך. היא תהתה האם היא תאמין לו?
" כן , הבנתי. אבל איך אתה ממשיך להיות עם ברברה? כאילו הבחורה ממשיכה להתחל בך ואתה בכל זאת מאמין בה. אני לא מבינה כלום בחיי ש.." התפרצה קרולינה פתאום . הקול נשמע בכל רחבי ביה"ס. היא נקטעה על ידי רומיאו וברברה.
" את לא מבינה , אני אוהב את ברברה , רק אותה." אמר רומיאו בביטחון עצמי. ברברה ניצבה לידו, גם היא הייתה בטוחה בעצמה שהיא אהבה אותו בכל ליבה.
" את לא מבינה , רומיאו אוהב רק אותי." ברברה הטיחה בפניה של קרולינה. ואז היא התפרצה עליו בנשיקה לוהטת.
ואז קרולינה וחולייטה עשו את דרכן לפנים הבניין.
בדרך לכיתה , הן ראו את מריסול ששוחחה באותה שעה עם אביה, שהעדיף אותה על פני סופיה אחותה התאומה , הוא רצה לתת לבתו כסף.
" אבא , אפשר לדבר איתך באופן נורמלי? אני מרגישה שאתה מתרחק ממני ואני לא מבינה למה. הייתי רוצה שסופיה ואני נהיה כמו אחיות תאומות נורמליות לכל דבר. היא שונאת מהיום שהעזתי לחפש לעצמי חברים מלבדה , אבל לא להעדיף אותם על פניה. משום שבעומק ליבי אני אוהבת אותה אהבת נפש עמוקה. ואני לא רוצה לפגוע באף אחד.." קראה מריסול ברגשנות יתר ואז סופיה באה וקטעה אותה באמצע המשפט.
" אבא , מריסול היא שקרנית ממדרגה ראשונה , אתה לא מאמין לה , נכון? אין סיכוי שכל מה שהיא אומרת זה אמיתי. מריסול , או שאת מתנתקת בזה הרגע את שיחת הטלפון עם אבא או שאת תתחרטי מאוד על היום שבו נולדת. אני שונאת אותך , הייתי שורפת אותך אבל לפחות אותי יותר אוהבים מאשר אותך." אמרה סופיה בשנאה עמוקה כלפיי מריסול.
" סופיה , זה לא הוגן שאת עושה לי את זה. מימיי לא ניסיתי לפגוע בך וגם לא לאחל לך רע אבל להגיע לכך שאת שונאת אותי ככה? מה עשיתי לך ? זה בגלל שאני חיה ונושמת? " שאלה מריסול בכאב. סופיה התקרבה אליה ועיקמה לה את היד הימנית שלה.
" אני רוצה להמית אותך בתוך שריפה ושאת תחנקי ותעברי מן העולם הזה. אף אחד לא אוהב אותך פה. אני שונאת אותך שנאת מוות. מריסול , את לא יודעת שהגלגל החיים אף פעם לא עוצר. ואם תדברי , חמודה שלי. אני וברברה נדאג למרר לך את החיים עד שתהיי כזאת קטנה ומסכנה." איימה עליה סופיה.
" למה את עושה לי את זה , סופיה? תני לי סיבה אחת מספיק טובה , למה את כל כך שונאת אותי? איפה פסקה ההבנה והאהבה בינינו?" שאלה מריסול בחוסר הבנה. היא לא הבינה למה סופיה שונאת אותה כל כך.
" תזכרי מריסול , מילה אחת לאבא – את בצרות." אמרה שוב בקולה המאיים.
בחדר , קטלינה ניסתה לדבר אל ליבה של מלנה , אחותה למחצה. אבל כמובן גם עכשיו כשהיא רצתה לדבר איתה , מלנה הכבידה את ליבה .
" אני לא רוצה לשמוע אותך , למה היית צריכה להרוס את כל מה שהיה לי? את כל המעט שהיה לי זה את אימא ואבא שלי ביחד. עכשיו תלכי , אני לא מסוגלת להביט בך אפילו לא בתמונה." אמרה מלנה בכעס. קטלינה התעצבה.
" מלנה , אני לא אדם זר , אני אחותך ותנסי בבקשה פעם אחת להקשיב לי ותראי שאני לא מפלצת כמו שאת חושבת שאני. אני לא אשמה בזה ששהורים שלך החליטו להיפרד. תשמעי , אני מבקשת ממך ש-" היא ניסתה לומר אבל מלנה השתיקה עם ידה .
" אל תבקשי ממני דבר. כי את בשבילי כמו אדם מת. את לא קיימת. הלוואי שתמותי . את תודיעי לי מתי ההלוויה שלך?" קראה מלנה בציניות
" מלנה , את משוגעת. למה את אומרת לי דברים כאלה? אני באה אלייך בטוב ואומרת לך שאני רוצה להתפייס , שנדבר כמו אחויות רגילות. למה שלא תפסיקי עם ההתנהגות הגועלית הזאת שלך?" קראה קטלינה בבכי ויצאה מן החדר. ו
אז לולי נכנסה לתוך החדר ומשכה למלנה בשערות.
" אה , היא אמרה לך ? באיזו מהירות היא סיפרה לך שרבנו! אז תמסרי לה שאני מאחלת לה שתמות בקרוב." אמרה מלנה ברשעות.
" מלנה , את אכזרית , למה את אומרת דברים כאלה לקטלינה? היא לא אשמה במה שקרה לך. את צריכה להבין את זה כבר. למה את ממרת את חייה כך?" שאלה לולי בעצבנות. מלנה ולולי הלכו מכות.
" כי היא נכנסה לחיי ובמו ידיה היא הרסה לי ולקחה את מה שהיה שלי. בגלל זה , אני שונאת אותה כל כך! למה שלא תגידי לה שתמות כבר ותצא מהחיים שלי." אמרה מלנה וזרקה על לולי כרית.
" את יודעת מה? לקטלינה לא מגיע שתדברי אליה ככה, היא התייחסה אלייך יפה ואף פעם לא דיברה עלייך או ניסתה לפגוע בך. גם אם תהיי רעה אליה , אני לא יודעת איך קטלינה טובה אלייך כל כך ורוצה להתקרב אלייך. תחשבי מלנה , שאת שמה לך למטרה להרוס את קטלינה ולסלק אותה מהבית כדי שאבא ואימא שלך יחזרו . ואני חושבת שקטלינה היא אחות טובה , אך אני לא ארשה שתדברי אליה כמו שאת מדברת תמיד." אמרה לולי בשנאה ואז יצאה מהחדר.

ויטוריו יצא במיוחד כדי להיפגש עם קתרין , עם מנהלת בית הספר " סטאר", בלי שהיא אפילו זיהתה שזה הוא.
" ויטוריו????????" שאלה קתרין בהלם. כי היא לא ראתה אותו הרבה שנים.
" קתרין! איזו שמחה למצוא אותך כאן . עברתי עם ילדיי מוורונה לארגנטינה ועם אשתי איזבל. הרבה שנים שלא נפגשנו ככה , את ואני. מה נשמע? מה עבר עלייך מאז שנפרדנו?" שאל ויטוריו בסקרנות.
" לא , אני מתגוררת עם בני חואקין, אבל ספר לי מה קורה איתך ? התחנת עם איזבל? ומה? כמה ילדים יש לך, ויטוריו?" שאלה קתרין בסקרנות.
" בני לאונרדו ובתי הקטנה חולייטה , דווקא הם לומדים בבית הספר הזה ביחד. שמעתי שאת המנהלת של בית הספר " סטאר". מגיע לך מזל טוב." אמר ויטוריו בחיוך מקסים.
" אה , תודה. וכן , הילדים שלך חולייטה ולאונרדו לומדים בבית הספר " סטאר". יש לי שאלה אלייך : למה עברתם לפה מוורונה?" שאלה קתרין בעניין.
" קתרין , יש לי שאלה מאוד חשובה לשאול אותך : לבן שלך , חואקין אין אבא? או שאת גידלת אותו לבד?" שאל ויטוריו בסתמיות . הוא לא ידע שהאבא הביולוגי של חואקין זה הוא.
" לא, לצערי לבן שלי חואקין אין אבא מכיוון שלא טרחתי לעצור ממסע החיים ולחשוב לאן הוא נעלם. טוב שנפגשנו. עכשיו כשחואקין בבית , אני אבדוק את העניין יותר לעומק." אמרה קתרין בחיוך מושלם.

" קתרין , יש סיכוי שאת תהיי החברה שלי.. שוב?" שאל ויטוריו בערמומיות.
" אם נפגשנו עכשיו , אז סיכוי שכבר לא נמשיך להיפגש שוב? כן , אני אהיה החברה שלך אבל בסתר. לך יש אישה ואתה נשוי. ואני לא רוצה שאשתך תחשוב שאני רוצה לגזול אותך ממנה." קראה קתרין בהרהור.
ויטוריו התבונן בה בהרבה אהבה, הרבה חיבה יותר ממה שהוא הרגיש לאשתו איזבל. הפלאפון שלו צלצל ללא הפסקה.
" אשתי איזבל לא יודעת דבר וחצי דבר. עד עכשיו , היא לא חשדה בשום כלום. אז אין סיבה שנפחד בגללה , וחוץ מזה אני לא אוהב את איזבל כמו שאני אוהב אותך , קתרין." אמר ויטוריו בקול . מישהו נעצר מול הדלת והאזין לכל מה שהוא אמר. ויטוריו לא שם לב שהקליטו אותו כשהוא התוודה בפני קתרין על אהבתו כלפיה.
" ויטוריו אוהב את קתרין יותר מאשר את אשתו? כבר תראה ויטוריו כי הסוף שלך קרוב." אמר ונעלם בתוך המסדרון.
*
רומיאו ניצל את זה שברברה הייתה בחברתה של סופיה , לולי וקטלינה כדי לגשת לחולייטה ולבקש את סליחתה. הוא תפס אותה בזרועה והיא לא הבינה מה הוא רצה ממנה.
" לא הבנתי , אתה מבקש ממני סליחה ולמה אתה מבקש סליחה?" שאלה חולייטה בעיניים תמהות.