רומיאו וחולייטה-החלום על וורונה הישנה- פרק תשיעי:שלוש נשיקות לרומיאו

" נו , מה????????? תגיד כבר את מה שרצית להגיד." התעצבנה חולייטה חסרת הסבלנות.
" אני רוצה לבקש ממך סליחה בשם כל המשפחה שלי." אמר רומאו בקול לא ברור.
" למה?????. ועל מה?????." צעקה חולייטה עליו בכל הכוח.
" על מה שהמשפחה שלי עשתה למשפחה שלך.. זה למה אני רוצה להתנצל ולהוריד בפניך את הכובע שאני.." התחיל רומאו לומר. אבל אז כמו תמיד , באה ברברה והפריעה להם באמצע השיחה.
" אה , הנה השחקנית הראשית שבאה לשחק. תפסיקי להפריע לי ולרומיאו . למה בכלל הוא נמצא איתך ובאיזו רשות את מדברת איתו?. אם כבר אנחנו מדברות בגלוי , אימא שלך בחרה אותי כדוגמנית לתצוגת האופנה הבאה שהיא אמורה לעשות. אה שכחתי , היא לא סובלת אותך ובאותה ההזדמנות הייתה שמחה לבחור אותי במקומך.. הייתי אומרת שזה עצוב… אבל מילה אחת מספיקה כדי לומר לך ש: תתרחקי מרומיאו וממני , עוד פעם אחת שאני מוצאת אותו ואותך לבד אז תגידי שלום לבית הספר הזה לתמיד." איימה עלייה ברברה , חולייטה התבוננה בה במלא מלא שנאה.
" אל תדאגי , זה הדדי. ולגביי רומיאו, אין לך שום סיבה לפקפק בו. כי אני לא אמצא לידו עוד בחיים שלי כי ביני לבינו לא יכול לקרות שום דבר חוץ מהשנאה שאני רוחשת כלפיו." אמרה חולייטה והלכה משם בכעס.
" אפשר לדעת למה אתה רודף כל פעם אחריי חולייטה? או אחרי קרולינה? אתה מחפש אותן כל פעם ולי נמאס לראות שאתה מסתובב ועוזר גם לחולייטה וגם לקרולינה. חולייטה תעשה הכול כדי שאנחנו ניפרד , למה אתה לא מבין את זה? " התעצבנה עליו ברברה , היא לא סבלה לא את חולייטה ולא את קרולינה.
" אני אוהב רק אותך , ברבי. סתם עזרתי לשתיהן מתוך ידידות . ולא חשבתי לרגע לבגוד בך ולברוח עם אחת מהן. אני רוצה רק להבין משהו שאמרת לחולייטה, למה הטחת בפניה שאמה מעדיפה אותך על פניה? מה זה המילים הלא מתאימות האלה? את רק מחפשת את הסיבות שיש לי להתרחק ממך עוד יותר. אני בן אדם של שלום. אני אוהב כל אחד וחולייטה תמיד תהיה בין האנשים שאני אעזור להם." אמר רומאו לברברה.
" אז אתה.. מאוהב בה? רומיאו, בטחתי בך וגם נתתי לך הזדמנות שנייה. אין לי כוח נפשי לעמוד בזה. כמה שאני מנסה לחזור ולבטוח בך , עכשיו אני חוזרת לפקפק בך בפעם השנייה. ואין לי מה לומר בנוגע לכך שאתה אוהב אותי.. איך אני אוכל לבטוח בך מבלי לדעת שלמחרת בבוקר אני שוב אהיה עם לב שבור. כבר הייתי הרבה פעמים בסרט הזה, תגיד לי מהי האמת בבקשה, אני זקוקה לאמת , לא לשקרים שאבא ואימא שלי תמיד אמרו לי שיש דבר כזה משפחה מושלמת ואין…….." אמרה ברברה בעצבנות ובלב שבור.
" ברבי , את שוברת לי כל פעם את הלב מחדש כאשר אני רואה שאת בוכה בגללי.. אל תעשי את זה בבקשה. אמרתי לך כבר שאני אוהב אותך. כך שאין לי מה לחדש כי תגידי שאני מדבר יותר מדיי. " אמר רומיאו בחיוך מקסים ושניהם התקרבו אחד לשני והתחבקו.
ברברה נתנה לו נשיקה ארוכה ומתוקה. רומאו חייך אליה במהירות , ואז הם הלכו משם ביחד יד ביד לשיעור כימייה.
*
" טוב , בוקר טוב . היום , תלמידים יקרים . נלמד בשיעור שלנו ונדבר על רומאו וחולייטה. המשימה הסופית שאני רוצה שכולכם תגיעו אליה שאתם תציגו קטע מתוך הטרגדיה הידועה של רומיאו וחולייטה. יש לנו במקרה בכיתה כאלה , רומיאו וחולייטה. אני אחלק אתכם לשלוש קבוצות ואתן לכל אחד תפקיד מתוך המחזה הידוע של ויליאם שייקספיר." אמר גספר , המורה לכימייה.
" מה? קבוצה? אבל איזו.." התחילה חולייטה לומר אבל אז היא נקטעה על ידי ברברה.
" שתקי , אין לך זכות דיבור! את לא תתקרבי יותר אל רומיאו.. שמעת?" צעקה ברברה בקול ואז היד שלה הושארה באוויר.
" תגידי לי ברבי , בפעם המאה . עוד לא הבנת שאין לי מה לעשות עם החבר שלך, מה חשבת שאני עושה איתו , משחקת תופסת?" שאלה חולייטה בציניות.
"תופסת , איזה רעיון טוב נתת לי עכשיו . תודה חולי. " אמרה ברברה באותה הלשון.
"אז לכי תשחקי איתו עכשיו, כי ממש שעממת אותי עם השאלות המטופשות שלך." אמרה שוב חולייטה בציניות.
היא נאנחה והניחה את ידה על סנטרה כאילו ניסתה לומר ללא מילים " תעזבי אותי".
" טוב , עזבתי אותך . כי גם ככה את לא מעניינת אף אחד!" אמרה ברברה בעצבנות.
" יופי טופי!" קראה חולייטה בתגובה לעקיצתה של ברברה.
" שקט כולם , מי רוצה להיכנס לתוך הלהקה של בית הספר " סטאר " ובנוסף ללמוד שיעורי פיתוח קול עם המורה סנדי?" השתיק אותם המורה גספר. כמעט כולם הרימו את ידיהם חוץ מברברה שעשתה פרצופים לחולייטה.
" זה נהדר!" קראה סופיה בשמחה ומריסול קפצה מאחוריה.
" יש לי קול יפה. אני יכולה לשמש בלהקה הזאת כקול רקע לשירים יחודיים ומרגשים." קראה מריסול בהתרגשות.
" מה את מדברת , ילדה? יש לך קול שדומה לקרפדה." העליבה אותה סופיה.
" וחוץ מזה , היא צווחנית , ככה שבחיים היא לא תוכל לשיר נורמלי. מריסול , צאי מהחלומות שלך ומהקונכיה שלך ותביני כבר שאין לך קול ואין לך עתיד." קראה סופיה בלעג.
" כמה נכון , ככה מפתיע.. מריסול , בשבילנו תמיד תישארי הברווזונת המכוערת של השכבה " קראה ברברה בהסכמה והשתיים צחקו בלעג.
" אני גם רוצה להצטרף ללהקה ובאותה ההזדמנות אני רוצה להציע לך לאונרדו וגם לרומיאו , אף על פי שאין בנינו יחסים טובים להצטרף אליי ואל קרולינה. נשיר קצת ביחד ונלמד מהמורה כמה שיעורים." אמרה חולייטה בחיוך מקסים. רומאו ולאונרדו החליפו ביניהם מבטי שנאה – תמיהה.
" מה פתאום???" שאל לאונרדו בחלימה בהקיץ.
" נשמע נהדר. אני יכול לשיר הרבה שירים וגם לכתוב. יש לי קלסרים מלאים בחיבורים ובקטעים שאני חיברתי בעצמי." קרא רומאו בעליצות.
עיניו של המורה לכימייה נחו על מלנה שהתבוננה בו בעיניים מעריצות. " מה איתך , מלנה? את אוהבת לשיר ולחבר חיבורים כמו רומיאו?" שאל אותה המורה לכימיה גספר.
" אני????? לשיר??? מתי ואיפה? אני אוהבת במה וריקודים. זה מה שהכי מלהיב אותי. אבל לא עם אחותי קטלינה." הציבה מלנה בפניו תנאים והסברים שהיא לא הייתה מעוניינת לשיר עם אחותה למחצה , קטלינה.
" אני גם רוצה לשיר, אבל למה את לא רוצה לשיר איתי ביחד? זה הכי כיף. וחוץ מזה אני , מריסול , סופיה ומלנה יכולות להתאמן אחרי הצהריים עם המורה סנדי. היא יכולה לתת לנו שיעורים פרטיים?" שאלה קטלינה את המורה לכימיה , גספר.
" אני אומרת לך שלא , ולא רק שאני לא רוצה לשיר איתך אלא אני מתעבת אותך." קראה מלנה בקרירות. ראשה של קטלינה נותר בקרקע. היא הייתה עם דמעות בעיניים.
" למה את אומרת לי דברים כאלה , מלנה? אני הכי רוצה לשיר איתך ואת יודעת שאני לא אוהבת לריב. זה לא באופי שלי." קראה קטלינה בבכי. זה כבר היה הרגע הכי משפיל שחוותה עד כה עם אחותה מלנה.
" מה איתי? את יודעת בכלל כמה אני רגישה ופגיעה מאז שאת נכנסת לחיי? את מודעת למצב הזה כשההורים שלך פרודים ואת לא יכולה לעשות כלום, רק לשבת כל היום בחדר ולבכות על כך שיש לי אחות כמוך . הגורל שלי מר. את לא יודעת איך זה מרגיש? תתביישי לך , קטלינה. את לא יודעת מה עובר עליי בכלל. בגללך אני עוברת גיהנום , את יודעת את זה???????????" קראה מלנה בצרחות. ראשה של קטלינה נותר שמוט. היא כמעט לא חייכה.
"מלנה, בבקשה ממך. אני רק רציתי.." ניסתה קטלינה לומר אך היא נקטעה על ידי הקול של מלנה .
" תחסכי ממני את ההצגות שלך , את זה את יכולה להראות לכל אחד. אבל לא לי. אני לא מעוניינת לקבל שום דבר ממך , אפילו לא הסבר. אני מייחלת ליום הזה ואני אוכל לנשום אוויר צח ונקי בלי שאני אוכל לחשוב עלייך ועל כמה שחבל לי שאת קיימת בכלל." אמרה מלנה בעוקצנות.
" טוב די!!!!!! בנות!!!!!!!! נצא כעת להפסקה קטנה שתוכלו לשאוף אוויר צח ולדבר ביניכן על הבעיות ביחסים שלכן. אני בטוח וסמוך שיש לכן הרבה מה לדבר." אמר גספר וחייך אל מלנה.
*
בהפסקה , רודולפו ניגש לאחד המחשבים וכאשר ראה על פני הצג את עיניה של קמיל חברתו. הוא מעט התרגש , כי הרבה זמן שהוא לא ראה אותה או דיבר איתה.
" קמיל , היי, אהובתי. איך את שם בצרפת?" שאל פולו בחיוך מקסים. קמיל הביטה בו בעיניים דומעות.
" בסדר, איך אתה בארגנטינה? אני מניחה שאתה די מעסיק את עצמך בלעדיי. איך בית הספר החדש " סטאר" . שמעתי שזה פיצוץ של בית ספר. רציתי לעשות לך הפתעה . אך אני לא אגלה לך עכשיו. אני מתכננת לבוא ללמוד איתך בבית הספר ושנהיה ביחד , אהובי התגעגעתי אלייך מאוד." אמרה קמיל בבכי . היא מחתה את דמעותיה בגב ידה.
" את מדברת ברצינות? גם אני מתגעגע אלייך , אהובתי. אל תדאגי , עוד כשתגיעי לפה נשלים את הזמן שאבד ושלא היינו יחד , אני אפצה אותך את עוד תראי. " אמר פולו בחיוך מאוהב. קמיל התבוננה בו ממושכות וחייכה אליו.
" אני מקווה שלא מצאת לך איזו חברה אחרת כדי שתוכל להתגבר עליי , אתה ואני זה לתמיד. אני מקווה שלא שכחת אותי ושאתה עדיין אוהב אותי. " אמרה קמיל בחשש.
" לא , מה פתאום?!" שיקר פולו מבלי להניד עפעף .
" אתה בטוח? אני מפחדת שאולי יש לך חברה אחרת, שאיתה אתה יותר נהנה ממני." קראה קמיל בפקפוק.
" טוב , קמיל, חייב לנתק. נדבר כבר כשתגיעי. להתראות אהובה. אל תשכחי שאני אוהב אותך." אמר וקמיל ניתקה את השיחה ראשונה.
קרולינה נעצרה בעת שהיא הבחינה באוקטביו שבחש בתוך הלוקר שלו מתוך מטרה לחפש את המכתב שכתבה לו לולי. בידה , קרולינה החזיקה במכתב שאוקטביו כתב לה אבל זה לא היה בשבילה , זה היה בשביל החברה לשעבר שלו , לולי.
" זה המכתב שאתה כתבת בשבילי?" הופתעה קרולינה אך מראה עיניה הטעו אותה.
" קרולינה , שום מכתב אהבה לא כתבתי בעבורך , אלא מי שכתבתי לה את המכתב זה האחת והיחידה שבה הייתי מאוהב ושמה הוא לולי. אז לכן תורידי מעצמך את האשליות כי המכתב הזה לא נכתב בשבילך. את רואה. מישהו דאג לבלבל את המכתבים וכך כנראה את קיבלת את המכתב הלא נכון. וכאן שיחתנו תמה." אמר אוקטביו אך כשפנה ללכת לדרכו , קרולינה חסמה לו את המעבר.
" כמה מצער , כי המכתב שלי היה בשביל רומיאו. לא בשבילך!" קראה קרולינה בביטחון ואוקטביו התפתה לתפוס אותה בידיו ואכן הוא הצליח. הוא התבונן בה בקסם.
" את בטוחה שאת לא היית רוצה שנהיה ביחד?" אמר אוקטביו בחיוך מתגרה.
" לא , אתה לא הטעם שלי , עכשיו תזוז , אני חייבת לעוף!" קראה קרולינה בלי לתת חיוך.
היא ניתקה מידיו וניסתה לפנות לדרכה , לפני שהיא נעלמה בעומק המסדרון , הוא הספיק לצעוק לעברה : " קרו , לא נוכל פעם להיות יותר מידידים?" שאל אותה בידידותיות.
" בטח שנוכל להיות ," העניקה לו קרולינה חיוך חמים ומלא שמחה.
באיזושהי פינה נסתרת בלב , הוא חלם על היום שבו קרולינה תהיה החברה שלו אך הוא לא העז להגיד זאת בפניה משום שהוא היה והוא יהיה תמיד מאוהב בלולי, הבחורה האחת והיחידה שמצליחה להרעיד את ליבו אבל לא נמצאת איתו משום שהיא חושבת שהוא עזב אותה.
בחצר , ברברה התווכחה עם חברתה סופיה על כך שרומיאו " בטעות." קרא לה חולייטה ותוך כדי שהם היו ביחד.
" אוי לא , ברבי . זה נורא מה שאת מספרת. את בטח מרגישה נורא. אל תדאגי, אני אנחם אותך. מה דעתך שאחרי שיעורי כימיה נלך לקנות מלתחה חדשה של בגדים. בנות , תעזרו לי לנחם אותה." קראה סופיה בעצב.
" בנות , הוא קרא לי חולייטה , אין מה לעשות. שיתחנן בפניי שאני אחזור אליו. זה לא יקרה כי אני לא רוצה להשפיל את עצמי מולו. אני לא אסלח לו . על הכבוד האבוד שלו הוא ישלם על כך שקרא לי חולייטה."אמרה ברברה בעצב.
" אוי , ברבריטה , תמיד יש מה לעשות , אני חושבת שזה היה טוב שהוא התבלבל." קראה לולי בציניות. זה היה מה שהכעיס את סופיה לחלוטין.
" את חצופה , איך רואים שאת נהנית לראות את ברברה סובלת . את לא שמחה מפני שאת חפצה להרוס ולהפר את האושר של האחרים." קראה סופיה ברגש מתוך זה שכבודה של ברברה היה חשוב בשבילה.
" אני חושבת שלולי תמיד חלמה על רומיאו , הוא היה בשביל כמו האביר שלה והיא אהבה אותו כל חייה , את גנבת ללולי את רומיאו כי הוא היה שלה לפני שאת הגעת לבית הספר."התערבה קטלינה בשיחה.
" ברברה לא גנבה ללולי כלום , זה שטויות. והיא לא אשמה בכך שהוא אוהב אותה יותר ." התנפלה סופיה על קטלינה והביטה בה במבט חודר.
" אני לא אשמה שרו אוהב רק אותי." הגיבה ברברה במהירות.
לפתע, הן סובבו את העיניים שלהן וראו את רומיאו שרצה להתפייס עם ברברה.
" ברבי , תוכלי לסלוח לי? אני מצטער שקראתי לך חולייטה . בואי הנה . תעמדי פה. יופי. את מבינה?" שאל רומיאו את ברברה הזועמת .
ברברה רתחה מזעם. " אתה שקרן , איך היית מסוגל לקרוא לי חולייטה? איך? אין לך הסברים אז תלך , אני לא מעוניינת לשמוע אותך. אין הסברים. בנות , רוצות לשמוע מה שרומיאו עשה לי? באמצע שהיינו ביחד , הוא קרא לי חולייטה. אז טעית לי אין שיער בלונדיני כמו שלה." קראה ברברה בכעס ולא הייתה מוכנה להקשיב לו.
" ברבי , תקשיבי , את מדברת עכשיו מתוך כעס ואת לא מודעת למילים שאת מוציאה מהפה שלך. אני רוצה שאת תסלחי לי שקראתי לך חולייטה." ניסה רומיאו לשכנע אותה שתסלח לו.
" שום ברבי ולא שום דבר. אני לא רוצה לשמוע אותך , אני לא מאמינה שקראת לי חולייטה. זה סימן שאנחנו צריכים להיפרד, אני ואתה כבר לא יכולים להיות ביחד. " אמרה בכעס וחזרה לשבת ליד החברות שלה.
*
רומיאו הלך משם מאוכזב. הוא ניסה לדבר על ליבה של ברברה . אבל הוא לא הבחין שגם ככה הקשר ביניהם נגמר. לבינתיים עד שהם יחזרו .
*
קתרין זימנה את ברברה לשיחת בירור לאחר שגילתה שיש לה קשר ישיר לפרשת מכתבי האהבה השקריים שעשו הרבה כאוס , כעס ובלבול בין חברי הכיתה .
" אני יכולה להבין מה זה אמור להביע? כבר הזהרתי אותך פעמיים , אני ממש מתביישת להגיד את זה אבל את לא לימדת כלום מאירועי השנה שעברה שאת והחברה הכי טובה סופיה עשיתן וגם המעשה שהיה עכשיו??????? אני לא מבינה, איפה את חושבת שאת חיה, בג'ונג'ל ? אני רוצה להבין רק דבר אחד: איך את לא מתביישת לשחק ברגשות של תלמידי כיתתך ולבלבל בין מכתבי האהבה. אני לא מאמינה שהגענו לזה.. חשבתי שאנחנו מאחורי כל המעשים הילדותיים וההזויים שלך. דיברנו על זה , ברברה לא רק איתך אלא עם הוריך. רציתי להשהות אותך כדי שתלמדי להבא אבל נראה שלא למדת כלום." קראה קתרין בחוסר הבנה.
כמובן שברברה לא התרגשה משום דבר.
" יש לי הסבר.. תראי , אני לא התכוונתי לעשות את זה. אני עשיתי את זה מפני שחשבתי שזה יהיה מצחיק לעשות מתיחות על כל תלמידי הכיתה. מכיוון שאף אחד מהם לא חשב שמה שעשיתי יהיה מצחיק בטירוף. רציתי קצת לנקום ברומיאו , טוב.. אחרי הכול , עשיתי את זה כי במסיבה רומיאו וחולייטה התנשקו אז רציתי קצת להתנקם בהם.." הודתה ברברה לבסוף.
" לא מעניין אותי רומיאו וחולייטה , מצידי מה שעשית לא יעבור כך בשתיקה. אני רוצה שהחל ממחר את תתנצלי בפני חברייך לכיתה ותבקשי את סליחתם. אני לא אוסיף עוד מילה. צאי מהמשרד שלי בזה הרגע. אמרתי שתצאי והתכוונתי למה שאמרתי ברצינות." קראה קתרין , רותחת מזעם.
" טוב , טוב.. " אמרה ברברה ויצאה משם.
*
"אני רואה שאת באת לחפש ניחומים אצל מי? אצל לאונרדו קפורלה. אני לא שק החבטות החדש שלך או שבאת גם לשחק איתי?" קרא לאונרדו בחיוך יהיר.
"כן , כי אתה לאונרדו , יותר טוב מרומיאו, אתה חתיך ומקסים." אמרה והתקרבה לעברו ונישקה אותו. במקרה עבר שם וראה שברברה ולאונרדו מתנשקים מול הפרצוף שלו.
"מה אתה חושב שאתה עושה עם החברה שלי?" שאל אותו רומיאו בעצבנות.
" חברה שלך חיפשה אותי , אתה יודע מה? אני במקומך לא הייתי רץ לחפש אחרי תחליף כלשהו לברברה. ברברה היא אישה מהממת ." אמר לאונרדו בחיוך של שועל ורומאו התקרב לעברו והרביץ לו.
" ברברה , אם אני עשיתי משהו לך , זה מפני שהייתי כל כך תמים וקל דעת לחשוב שאת עדיין שלי, ולא בגלל שקראתי לך חולייטה. בשבילי את עדיין נחשבת לחברה שלי, אבל אני לא מבין מה את עושה עם לאונרדו." שאל רומיאו בפליאה.
" אל תעשה את עצמך , אם אני עדיין החברה שלך , איך יכולת לקרוא לי חולייטה? אני לא רוצה לדבר איתך ובטח שלא לשמוע את קולך המעצבן, סיימנו את הקשר וזהו." חתמה ברברה בלי חיוך והלכה משם. רומיאו רדף אחריה במהירות.
" חכי , ברבי.. אל תסיקי מסקנות לא נכונות. אני אוהב רק אותך." קרא רומיאו וקירב אותה אליו.
" מסקנות לא נכונות?!!!!!!! אתה זה שרודף אחרי חולייטה ועוד קורא לי בשם שלה! אל תבקש ממני שום דבר אפילו לא סליחה , אתה לא רק חוצפן , אתה נצלן! וזה מה שיש לי להגיד לך: תחפש אחרי חולייטה , היא בטח מחכה לך בכיתה." אמרה ברברה בבכי והלכה משם בריצה.
בבית של רומיאו , ברונו עבר התקף לב נוסף. הוא ניסה להגיע לעבר הדלת ולפתוח אותה. אך הוא לא היה יכול.
" ברונו! מה קרה לו? למה הוא על הרצפה?" שאלה אלנה בבכי ומריאנו שהיה עד עכשיו בחדר , יצא מהחדר וראה את דודו ברונו מוטל חסר חיים על הרצפה.
" מה קרה לך , דוד? אולי היה לו התקף לב?" חשב מריאנו בקול.
" כן , אני חושבת. אבל למה הוא לא הראה לנו שום אותות מצוקה?" ענתה אלנה בקול שקט.
" אני אתלווה אליו לבית החולים , דודה. אבל על פי שאני כועס עלייך , מעולם לא רציתי שהדוד שלך ימות , בוודאי שלא ככה , אני לא מוכן לאבד אותו ככה." התנדב מריאנו ברצון.
" אני אהיה איתו , חמוד. אתה תישאר בבית עם רומיאו, ותעשו טובה עד שברונו יחזור מבית החולים, אני לא רוצה לשמוע על שום מריבה ועל שום מילה שבמקום , לוסיה , המזכירה של המשרד שלנו נמצאת פה. אני רוצה לוודא מה העניינים עם כל מה שקורה בבית. דודך חולה ואני לא יודעת אם הוא יחלים מהתקף הלב הזה." אמרה אלנה בלב שבור.
" זה בסדר, אני לא רוצה לחשוב מה תהיה תגובתו של רומיאו שישמע שלאביו היה התקף לב מתקדם. אני מפחד להגיד לו שהוא בבית החולים. אני אהיה בבית עד שרומיאו יבוא מבית הספר " סטאר" ונתייעץ ביחד." אמר מריאנו בזמן שהרימו את ברונו אל האלונקה והכניסו את האלונקה לתוך האמבולנס.
" אוי, ברונו! אני כמעט בוכה פה." קראה אלנה בבכי קורע לב. בעלה היה חזק אבל עם זאת היא חשבה שהיא צריכה לשמור עליו.
" אני מייחל לכך שדודי ברונו יהיה בסדר, רק שלא ימות. הוא כמו אבא בשבילי, הוא בעצם גידל אותי כשחשבתי שאין מישהו שיכול לגדל אותי." אמר מריאנו בקול שבור.
" גם אני רוצה לחשוב שדודך יהיה בסדר ואל תדאג ברונו עוד יחזור אלינו שלם ובריא , כמו שור. אני מבטיחה לך שעוד הוא יצחק על זה שאנחנו דואגים כמו מטורפים לגביו." קראה לוסיה בהרהור.
" תודה לך על שאת מנסה לעודד אותי , אבל אני אלך קצת לחדר ואנסה להירדם. אני לא יודע מה יהיה עם דודי, אני מקווה ורוצה כל כך שהוא יחלים." קרא מריאנו והלך משם לחדרו.
בערב , בבית משפחת קפורלה , חולייטה התכוננה למסיבה במועדון בערב. היא תיכננה את המסיבה כבר חמישה חודשים והנה הגיע היום שבו תהיה המסיבה והיא תרקוד לצידו של פולו. היא לבשה שמלה שחורה וענדה את שרשרת הפנינים שלה. שעה קודם לכן , רוסה מילאה את האמבט של חולייטה בקצף ובסבון , היא הניחה לחולייטה להיכנס לתוך האמבט.
חולייטה נפנפה בשיער הבלונדיני שלה לאחור. ואחר כך סרקה אותו וחילקה אותו לכמה קבוצות של שיער.
" חולייטה , תהני במסיבה , קרולינה מחכה לך בכניסה לאחוזה." קראה רוסה בחיוך חמים , חולייטה אספה את שערה הבלונדיני ופיזרה אותו לאחור.
" השיער שלי יפה?" שאלה חולייטה ליתר ביטחון.
"כן , הוא יפה כל כך , תצאי ותהני . להתראות , ילדה שלי." ענתה רוסה בקצרה וחיבקה את חולייטה וסגרה אחריה את הדלת.
חולייטה יצאה להיפגש עם קרולינה והלכה ביחד איתה ועם לאונרדו למסיבה במועדון. היא לא ידעה שרומאו גם תיכנן להיות באותה מסיבה עם בן דודו מריאנו. ובדיוק כשחולייטה הגיעה למסיבה עם קרולינה ואחיה הבכור לאונרדו. היא הבחינה ברומיאו ובברברה צמודים יותר מתמיד. עיניהם נפגשו בדיוק כשברברה ניסתה לנשק את רומיאו מול חולייטה. קרולינה הצטרפה ללאונרדו לריקוד ושניהם נהנו , מריאנו התבונן בהם בקנאה.
" אז, אנחנו חברות עכשיו?"שאלה חולייטה ברצינות תהומית, קרולינה לקחה את חולייטה לצד. חולייטה וקרולינה התחבקו.
" כן , אנחנו חברות לתמיד." אישרה קרולינה בחיוך.
" חברות לנצח ולתמיד!" חייכה חולייטה וחיבקה את קרולינה שוב.
הן הלכו מחובקות לשבת ליד ברברה ורומיאו. אבל מתי שרומיאו ישב במקביל אליה. היא לא הייתה יכולה להפסיק להביט עליו.
שניהם התבוננו זה בזו ללא הפסק, מבטם נפגשו, חולייטה הורידה את ראשה בביישנות. כאשר היא הרימה את מבטה לעבר רומיאו , רומיאו חייך אליה וחולייטה חייכה אליו בחזרה.
כאשר חולייטה הבחינה שרומיאו בא לשבת לידה , היא העבירה את מבטה אל כל סביבותיה. כשעיניה פגשו במבטה של קרולינה והיא זיהתה בעיניה עצב וצער. היא לא אהבה לראות כך את החברה הכי טובה שלה סובלת בגללה.
הוא התיישב לידה והביט בעיניה היפות . כך הוא נלכד בקסם של חולייטה קפורלה.
" את יפהפייה," קרא רומיאו בחיוך מיוחד . הוא התקרב אליה עוד ועוד ואז הוא נישק אותה.
אני אוהבת אותו , זה מה שתמיד חלמתי , אהבה אמיתית. חשבה חולייטה בליבה.
קרולינה הזיזה את מותניה וכשהביטה לאחור היא הבחינה שרומיאו וחולייטה מתנשקים. היא התקרבה לעברם, היא הזיזה את חולייטה משם. ואז היא נישקה אותו למול עיניה של חולייטה.
ברברה ראתה שקרולינה נישקה את רומיאו , ואז היא באה לעברם והקימה את קרולינה ממקומה.
פולו ראה את הנשיקה בין ברברה לרומיאו והוא רצה להרביץ לו . שלוש נשיקות לרומיאו, חשב פולו בתסכול. הוא קם ונתן אגרוף לתוך פניו של רומיאו.
" אתה נוראי , רומיאו." הטיח פולו בפניו בבוז.
ברברה נדחפה בין שניהם ואמרה לרומיאו: " אתה האדם הכי בוגדני שהכרתי בחיים , נישקת את חולייטה לנגד עיניי ואת קרולינה, אין לך בושה." קראה ברברה ברגשות תסכול ואכזבה.
" למי , אין בושה? לי או לך? ברברה , את לא בן אדם נאמן. פעם אחת אומרת לי שאת אוהבת אותי ופעם אחת שאת לא רוצה להיות עם אחד כמוני , או שאני גם בזה טועה?" העמיד רומיאו את ברברה במקומה הראוי לה.
" לפני שתאשימי אותי , כדי שתסתכלי על עצמך." השיב רומיאו והלך לדרכו.
ברברה נשארה לעמוד שם הרבה זמן אחרי שרומיאו השאיר אותה לבד עם פה פתוח ועם לב שבור לחלוטין, הפעם היא הייתה בטוחה שרומיאו היה מאוהב בחולייטה.
אחרי הרבה זמן שרומיאו היה איתה , היא לא הייתה יכולה להאמין שהוא הבחין במישהי אחרת ויותר טובה ממנה.
" חולייטה , את מי את אוהבת? " שאל אותה פולו ורדף אחריה ולא נתן לה מנוחה.
" אני לא יכולה לענות לך כרגע , פולו." התחמקה חולייטה מלתת תשובה ברורה לפולו.
" למה נישקת את רומיאו?" שאל אותה.