רומיאו וחולייטה-החלום על וורונה הישנה- פרק עשירי : החלום על וורונה – חלק א'

רומיאו וחולייטה ישבו על החומות של העיר העתיקה בוורונה , היא הייתה לבושה בשמלת זהב מפוארת והוא היה לבוש כנסיך עם כובע אדום. כשחולייטה התעוררה מן החלום , היא גילתה חדר ריק . כשחזרה לישון והחלום שוב חזר אליה , אז היא ראתה אותה ואת רומיאו מסתכלים זה על זו.
רק אחר כך הם הביטו על הנוף סביבם , רומיאו וחולייטה הביטו אחת על השני במבטים מאוהבים.
" אין יותר מונטרו , אין יותר קפורלה."קראה חולייטה בחצי חיוך ורומיאו הביט בה נלהב ונרגש כאחד.
בזמן שהיא חזרה לישון , חולייטה מלמלה כל הזמן בשמו של רומיאו. רוסה התעוררה אף היא באמצע הלילה ומצאה את חולייטה ערה במיטתה בשעה שכל בני הבית כבר שקעו בתרדמתם.
" מה, חולייטה, את לא מצליחה להירדם , ילדה שלי?" שאלה רוסה את חולייטה בחום.
" זה שוב אותו חלום רוסה, חלמתי שאני ורומיאו ישבנו על החומות בעיר העתיקה של וורונה , וזהו ככה נגמר החלום. כך שבעצם לא נרדמתי ולא היה לי שינה." אמרה חולייטה בקול שקט.
" זה בגלל החלום שאת ערה או בגלל סיבה נוספת? , את כולך זוהרת . ספרי לי איך הייתה המסיבה." התעניינה רוסה.
" טוב, אז בואי נתחיל בזה שרומיאו נפרד מברברה באופן רשמי , רוסה , איזו התרגשות. רומיאו נישק אותי. הוא נישק אותי, תנמיכי את קולך כי אני לא רוצה שלאונרדו ישמע את זה ." קראה חולייטה בשמחה.
" רומיאו נישק אותך? במסיבה ? וברברה ? מה איתה? אני אומרת לך , חולי . הנבואה של סבתא שלך נינה עומדת להתגשם. רומיאו ואת זה כמו שני כוכבים זוהרים שנעים באותו הכיוון." חייכה רוסה וחיבקה את חולייטה.
" ברברה היא סיפור אחר לגמרי , אבל אני מפחדת . מפני שהורי רוצים שאני אתחתן עם פולו , בזמן שעיניי נעוצות ברומיאו , ליבי מבקש רק אותו. אני לא יודעת איך להגיד אבל פולו .. אני לא אוהבת אותו כמו שהוא ראוי לכך." קראה חולייטה בהרהור.
" חמודה שלי , באשר לאהבת אמת , הכול מתגשם בסוף. כמו את ורומיאו ככה אתם נועדתם להיות יחד . אני מבטיחה לך, שהכול יסתדר על הצד הטוב ביותר. רומיאו ואת צריכים להיות ביחד." קראה רוסה בחיוך וחולייטה חייכה אליה.
איזבל חיכתה בשעה שתיים לויטוריו , שעדיין לא חזר לבית. היא דאגה לו כל כך , שהיא התקשרה אליו לפלאפון כדי לדעת בדיוק עם מי הוא נמצא עכשיו בשעות הקטנות של הלילה.
לפתע הוא הופיע מולה. עיניו הביטו בה בפליאה.
" למה את מסתכלת עליי ככה , איזבל?" הוא התפלא למראה מבטה הכועס.
" אתה עוד שואל אותי למה? ויטוריו , זה בגלל שאני כל כך דואגת והתקשרתי אלייך כל כך הרבה פעמים, שאני לא יודעת איפה ועם מי אתה נמצא." שאלה אותו והביטה בו במבט חשדני.
" הייתי במשרד, כן הייתי עד אמצע הלילה כדי להשלים את השעות ובעיקר להשלים משימות שלא הספקתי להתחיל אותן." תירץ ויטוריו בלי חיוך.
" הפלאפון שלך היה כבוי, חשבתי שאם אני אתקשר אלייך אתה תענה, אבל לא ענית לי. אם אני אדע שאתה נמצא עם מישהי אחרת , אני חותמת לך שנתגרש. ואני לא צוחקת עכשיו." קראה איזבל והביטה בו במבט חמור סבר.
" איזבל , אין לי זמן להצגות התיאטרון שלך. אני עייף. לילה טוב , יקירתי!" חתם והלך לדרכו.
" אנחנו צריכים לדבר, אתה לא הולך לשום מקום. " עמדה איזבל על דעתה. אבל ויטוריו כבר לא שמע אותה. הוא נכנס לחדר.