"רומיאו ויוליה"-פרק 6 ♥

~מצד בני וויטאלי~
" אתה אחראי על המעשים שלך מתאו . זכור זאת . " אמר לי ואני גלגלתי את עיניי
" עכשיו אני יכול ללכת ? " שאלתי עצבני מעט
הוא נאנח והנהן
" תודה רבה באמת .. " מ. למלתי והתקדמתי לעבר היער . נכנס אליו . יוצא לדרך אל אנה-מריה שלי . בעוד שאני יודע , שזאת עלולה להיות הפעם האחרונה שאני יראה אותה.
הדקות חלפו , ואני עדיין ממשיך ללכת , מרגיש כאילו כול שנייה זה נצח .
הרגשתי שאני חייב למהר , כול דקה שחולפת , אנה-מריה שלי סובלת יותר.
הגברתי את מהירות ההליכה שלי , רואה כבר את היעד שלי.
הגעתי לפתח היער , נושם עמוק , אוגר אומץ ונכנס לעיר של הקסטלים.
הכול היה שקט , שתיקה מעיקה שררה ברחבי העיר , אני יכול להישבע שנתקפתי בחרדה . זה היה שונה מאיתנו . אנחנו מלאים בשמחת חיים , מה ששונה מהקסטלים. אפשר להבין אותם . הם איבדו את המנהיג שלהם , את המושיע שלהם , את התקווה שלהם שאולי יבוא היום והמלחמה המגוחכת הזו תגמר .
בלעדיו , הם קורסים . כמו שקרה עם מריה . הם היו כה שבורים ומיואשים , שהם פתחו את המלחמה הזו .
מריה הייתה אישה יפהיפייה . היא הייתה מדהימה ממש . אני זוכר איך אבא הראה לי תמונה שלה , לפני 3 שנים . היו לו דמעות בעיניים . לא שאלתי אותו מה קרה . לא רציתי.
ועכשיו כשאני חושב על זה , חבל שלא שאלתי .
זה ברור שהיא הייתה קשורה אליו פעם , הוא לא היה מגיב ככה סתם , אני מכיר את אבי.אך זאת עוד תעלומה שלא ניתן לפתור.
אישה שנראת ממש מוכרת עברה מולי , היא מיהרה , ניגבה את דמעותייה מידי פעם .
נזכרתי היכן ראיתי אותה , ביום ההוא שלוויתי את אנה-מריה , היא קראה לה בכדי שתבוא ותמהר , היא מכירה את אנה-מריה . החלטתי לשאול אותה היכן אפשר למצוא אותה . מקווה שהיא תעזור לי.
התקרבתי אלייה , נושם עמוק.
" סלחי לי גברתי , את מכירה את אנה-מריה ? " שאלתי כשאני עומד מולה
היא הסתכלה עליי במבט מוזר , מנסה להבין כיצד היא מכירה אותי.
" סלחי לי על חוסר הנימוס שלי " אמרתי אוחז בידה ומנשק אותה ברכות
" מתאו " אמרתי בחיוך
" קרא לי מטילדה " אמרה בחיוך
אני הנהנתי
" אכן , אני מכירה את אנה-מריה , אני עובדת אצלה בבית " הוסיפה
" התואילי בטובך לקחת אותי אל ביתה ? " שאלתי בתקווה
" אתה מבני וויטאלי , האם אני צודקת ? " שאלה ואני בלעתי רוק בכבדות
אני הנהנתי בחשש , היא חייכה חיוך רחב.
" יש לך אומץ רב בחור צעיר , לא כול בן וויטאלי יכנס ככה לעירנו " אמרה ואני נשמתי עמוק וחייכתי
" מה עניינך באנה-מריה ? " שאלה
" אני.. ממ.. " מלמלתי והיא ציחקקה
" היא מוצאת חן בענייך ? " שאלה ישירות
אני הנהנתי והשפלתי את מבטי , מבוייש מעט.
" אינני יודעת אם אני פועלת נכון .. ללוות את אחד מבני וויטאלי , עד לביתה של אנה-מריה , בעוד שהיא הבת של המנהיג שלנו .. " היא אמרה ואני הרמתי את ראשי , נושך את שפתיי מעט , הרגשתי איך הרגשה של ייאוש התמלאה בכול גופי.
" ובכן , אני לא חושבת שפעם אחת תזיק " אמרה בחיוך ואני חיייכתי חיוך רחב
" תודה רבה לך , אינך יודעת כמה דבר זה חשוב לי " אמרתי והיא ציחקקה
" זה המעט שאני יכולה לעשות " היא אמרה
" מדוע אינך מגרשת אותי אם את יודעת שמדובר בבן וויטאלי ? " שאלתי כשהיא מתחילה ללכת ואני אחרייה
" כי אני חושבת שלא משנה למי אתה "משתייך" או מהיכן אתה בא , אתה בן אדם . ולכל בן אדם מגיעה הזדמנות " היא אמרה מסתכלת עליי לשנייה וממשיכה ללכת
" תודה " אמרתי שנית מחייך
" אני לא יאכזב אותך , וגם לא את אנה-מריה , אני מבטיח " אמרתי
" היא יודעת שאתה מבני וויטאלי ? " שאלה
אני שתקתי והיא נעצרה
היא הסתכלה עליי ואני נאנחתי
" אינני רוצה שהיא תשנא אותי .. " לחשתי והיא נאנחה
" מתאו , אתה חייב לספר לה " היא ציוותה עליי
אני הנהנתי והיא המשיכה ללכת
" חוץ מיזה , היא לא תשנא אותך , למען האמת , אתה ממש מוצא חן בעינייה " אמרה וחיוך נפרש על פניי
" באמת ? " שאלתי מחייך מאוזן לאוזן
" לא הייתי משקרת " אמרה
" הגענו " הוסיפה ונעמדנו מול בית ענקי , נראה כמו ארמון .
" אתה רוצה שאני אקרא לה ? " שאלה
" אני אסתדר מכאן לבד , תודה רבה לך , אני מאוד מודה על טוב ליבך " אמרתי ונישקתי את ידה
" אתה בהחלט ג'נטלמן מתאו " אמרה בחיוך
" רוב תודות " אמרתי בחיוך
היא נכנסה לביתה של אנה-מריה ואני נשמתי עמוק
הסתובבתי סביב הבית , מחפש חלון שמוביל לחדרה , מחפש קצה חוט.
" אנה-מריה ! " קראתי כשהבחנתי בה יושבת במרפסת ומנגבת את דמעותייה
היא הסתכלה עליי וקמה מהכיסא שישבה עליו במהרה.
" מה אתה עושה כאן ?" שאלה בקול רועד , מה שגרם לצמרמורת קלה בגופי.
הסתכלתי על הגובה של המרפסת עד אליי ונשמתי עמוק .
התחלתי לטפס לעבר המרפסת של אנה-מריה , ליבי דפק בחוזקה בכול פעם שהתקרבתי יותר ויותר למרפסת שלה.
" מה אתה עושה ?! " שאלה בלחץ
המשכתי לטפס , לא נותן חשיבות למה שהיא אמרה.
" אתה יכול ליפול ! " אמרה בחשש
היא אחזה בידי ואני נעמדתי במרפסת שלה
היא הסתכלה עליי , כשדמעה נוספת יורדת במורד פנייה
אני ניגבתי לה את הדמעה , כאב לי עלייה .. כולכך.
קירבתי אותה אליי , מושך אותה לחיבוק . פרפרים בבטן הציפו אותי .
ליבי דפק בחוזקה , מעולם לא הרגשתי כך .
" אני מצטער " פלטתי מפי והיא חיזקה את החיבוק
" מצטער על מה ? " שאלה
" מצטער בשבילך , על אביך " מיהרתי להגיד
היא נאנחה , הרגשתי את הכתף שלי נרטבת מעט.
" את צריכה להיות חזקה מרי .. " לחשתי באוזן שלה
" איך אפשר ? אבי הוא כול מה שהיה לי .. עכשיו לא נותר לי דבר .. קודם אמי , ועכשיו אבי .. איך אפשר להתמודד עם מציאות כואבת שכזו ? "היא לחשה
התנתקתי מהחיבוק , מסתכל עלייה , מלטף את הלחי שלה בעדינות ומניח את ידי השנייה על המותן שלה.
" יש לך אותי .. " אמרתי והיא חייכה חיוך קטנטן
" אני מבטיח לא לעזוב לעולם .. אני תמיד יהיה כאן .. " הוספתי
היא חייכה אליי , ולפתע החיוך ירד מפנייה.
היא הסתכלה על השרשרת שלי , היה לה מבט מופתע .
"קרה משהו ? " שאלתי בדאגה
היא סידרה את החולצה מעט והוציאה ממנה שרשרת של חצי לב . דומה לשלי.
היא הסתכלה עליי במבט לא מבין , אני העברתי את היד שליטפה את הלחי שלה לשרשרת , מסתכל עלייה היטב.
" מה המשמעות של כול זה ? " שאלה לא מבינה
אני התקרבתי אלייה , מחבר את השרשראות שלנו יחד , ומסתכל על עינייה.
" את אהבת חיי הנצחית .. " לחשתי בעוד שהמצחים שלנו התנגשו.
היא נשמה עמוק ועצמה את עינייה
" אנה-מריה .. מה את מרגישה אליי ? " שאלתי
היא העבירה את ידה על שיערי , מלטפת אותו מעט , עיניי נעצמו אוטומתית.
" משהו מאוד חזק .. אני כול הזמן חושבת עלייך .. אין יום שהמחשבות שלי לא עסוקות בך .. " היא לחשה
אני התקרבתי אלייה יותר , שפתיי ריפרפו על שפתייה.
" את האישה של חיי .. " לחשתי ונשמתה נעצרה.
" אינך מכיר אותי .. " היא לחשה
" אני מכיר אותך יותר ממה שאת מדמיינת .." מלמלתי
" אנה-מריה .. נסי להיזכר .. היינו קטנים .. את קטפת פרחים , אני עברתי לידך עם הסוס שלי .. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותך , הפעם הראשונה שנדהמתי מיופייך.. הסתכלתי על העיניים שלך , וברגע הזה , התאהבתי . בפעם הראשונה בחיי .. נסי להיזכר .. הייתי על סוס לבן " אמרתי
" כמובן .. הכול מתחבר לי עכשיו .. " היא לחשה
" אתה האביר על הסוס הלבן .. אתה האחד שאני חולמת עליו כולכך הרבה שנים .. איך לא זיהיתי אותך קודם ? " היא הוסיפה
אני חייכתי חיוך רחב
" אני יכול ? " שאלתי
היא הנהנה באיטיות , והשפתיים שלנו התחברו.

~תגיבו מה דעתכם:)
שיהיה לנו סופש נעים~