רומנטיה פרק 2

כתבתי לה בווצאפ:
'תגידי לי את לא מתביישת ? אני סמכתי עליכן!'
היא כתבה לי :
'למה להתבייש? אני עשיתי את מה שתמיד רציתי!!!!'
ראיתי אותה מנותקת, לא ידעתי מה לעשות רצתי לשירותים והתחלתי לבכות שאף אחד לא ישמע אותי.
בכיתי כל כך הרבה זמן עד שהתחלתי לעשות משהו. . . לקחתי את האייפון וכתבתי ליניב בווצאפ את מה שאני מרגישה כלפיו, לא הייתה לי שום ברירה. . לא הרגשתי מה לפספס יותר בחיים שלי.
כתבתי לו:
'אני מצטערת אם אתה לא אוהב אותי, אבל אני אוהבת אותך ולא תוכל לעשות כלום בקשר לזה'
יצאתי מהבית, לא חיכיתי לתשובה הלכתי לסבתא שלי זאתי שפותרת לי הכל . הלכתי אליה
לקומה 3 ישבתי על הכורסא הישנה שלה, אמרתי לה את הכל והיא ענתה לי:
'"הזמן יעשה את שלו, חנה אל תדאגי, את בן אדם מדהים ואני בטוחה שהוא רק משקר."
חיבקתי אותה,הודיתי לה ונישקתי אותה, חזרתי חזרה הביתה ופתאום ראיתי את רונית, זאת שסיפרה ליניב את האמת. היא ראתה אותי שמחה ושאלה:
"תגידי מה פתאום את שמחה? את אמורה להיות עצובה!"
עניתי לה:
"את טועה, אני לא תמיד חייבת להיות עצובה, למדתי להתגבר!"
והלכתי ממנה ממבט של אני מנצחת'
————
יום שבת עבר והגיע יום ראשון, כולם ריכלו עלי אפילו שמעתי 'חנה' 'חנה' 'חנה'
אבל חייכתי והראתי לכולם שלא ממש אכפת לי ממה שהם יגידו, אם אני ישמח הכל יהיה בסדר אבל טעיתי,פתאום עידן בא ואמר לי:
"תגידי חנה,את חושבת שזה בסדר להסתיר את הבכיינות שלך?"
לא היה לי אומץ לענות אבל אמרתי לו'כן'
כולם צחקו עלי והתחלתי להיות עצובה,אבל הייתי חייבת להראות שאני חזקה מאוד ושאני לא בכיינית כמו שהייתי בכיתה ז' וממש היה טוב שהמשכתי לחייך זה עבד לי וכולם כעסו אבל ילדה אחת התערבה ופעלה למעני, וזאת הייתה לירון, לירון נחשבת כילדה חכמה, חברה טובה וכולם אוהבים אותה