רומנטיקה באויר פרק 17

"הגענו!" אמר הנהג של הלימוזינה.
"אוי ואבוי אני כל כך נרגשת כולן שמו מסקרה שלא נשטפת בדמעות?" שאלה דודה שלי.
"כן" ענינו קול אחד אני, אורי וסבתא.
נכנסנו לחתונה כל האורחים מחאו כפיים לדודה שלי, ובזמן שכולם בירכו אותה יצאתי החוצה לנשום אויר צח.
"את נראית יפיפיה בשמלה הזאת" שמעתי קול מאחורי מיד ידעתי מי זה.
"גל איזה יופי אתה פה!" אמרתי ורצתי לחבק אותו. נזכרתי בסיפור שסבא סיפר לי ונהייתה לי תחשה מוזרה בבטן.
"בואי נכנס" אמר גל וקטע את זרם המחשבות שנכנסו לי לראש.
נכנסנו וישר רצתי לעמדה שלי.
"הדס דודה שלנו כ"כ יפה!" אמרה לי אחותי "אני מסכימה איתך אמרתי ואז קראו לנו.
נכנסנו לחדר שבו אירגנו את דודה שלי, "ואו את יפיפיה!" אמרתי לה זה היה נכון היא לבשה שמלה בגוון יותר בהיר מהגוון בשמלה שלי ושל אורי, השמלה הייתה מלאה בקפלים מרשרשים ואלגנטיים. הייתה לה הינומה יפה שהסתירה את פניה ושערה אסוף באופן מרשים ומכובד "בדיוק כמו של דוכסית!" אמרה אחותי.
ליוונו אותה, עד סבא שלי שלקח אותה והמשיך ללכת בעוד שאחותי מחזיקה בקצה שמלתה כדי שלא יתלכלך ואי מחזיקה את הזר, ומפזרת את הפרחים בעלה לעתיד עמד שם בחליפה יפה ועם עניבה הוא לקח את דודתי מידי סבא שלי והטקס התחיל. בסוף לאחר הנשיקה נתתי לכלה את הזר, היא זרקה אותו וכל הרווקות בנינו עמדו וניסו לטפוס אותו אבל רק אחת הייתה ברת מזל ותפסה אותו באמת. אני!.
אני הבאה שתיתחתן? זה בלתי אפשר אני רק בת 17 ! ועם מי??
המחשבות התרוצצו בראש. ואז בא גל "תסעי איתי?" שאל הרגשתי שוב את אותה תחושת בטן מוזרה
שהרגשתי מקודם אבל הרהוריי נקטעו כי הייתי חייבת לענות לגל. "אני לא יכולה, אנחנו נוסעים בלימוזינה ללוות אותם לשדה התעופה. אולי תבוא איתי?" שאלתי "כן בטח בואי" הלכנו ללימוזינה שבה כולם חיכו לנו. נכנסנו ונסענו לשדה התעופה שבו נפרדנו בדמעות, בנשיקות, ובחיבוקים מהזוג הטרי לחודשיים שלמים שבהם הם יהנו מירח הדבש שלהם.