רחוק קרוב פרק 5 מנקודת המבט של יולי

קמתי בבוקר , נרדמתי כל כך מהר שלא הגעתי לארוחת ערב , כשהגעתי לארוחת הבוקר , הייתי כל כך רעבה, כשהגתי רק לואיס ומרי ישבו שם "סליחה על האיחור " אמרתי מתיישבת, "היכן אבי?" שאלתי "אדוארד עם דמיאן בחדר העבודה" אמר לואיס מברך אותי בבוקר טוב , מרי גם מלמלה משהו "אתם מתרגשים מלונדון?" שאלה מרי "כן אני מחכה לראות היום כל כך הרבה דברים" אמרתי והסתכלתי על לואיס "בפריז מדהים את צריכה לבקר שם" היא אמרה במבטא הצרפתי שלה , תמיד היא מדברת על צרפת כאילו זאת המדינה המדהימה ביקום , "גם לונדון נעימה " אמר לואיס מנגב את פיו ומוזג מיץ לכוסו, "קר פה " אמרה מרי מסדרת את ישיבתה , "דווקא יש שמש היום " אמרתי "שמש חורפית" היא תיקנה אותי אוכלת עגבניה , גלגלתי את עיניי לואיס היה שונה לידה , תמיד יושב נכון, לא מדבר הרבה , לפעמים היה נראה מסמיק "את יודעת אתמול במרכז הקניות מרי ראתה חנות ספרים " אמר לואיס "היא אמרה שיש שם אלפי ספרים אולי נלך לשם אם תרצי " הוא אמר לי , "זה רעיון נפלא" פתאום אני שומעת את אבי מאחורי , אבי לא אהב את חיבתי לספרים תמיד אמר שנשים בזמנו לא ידעו לקרוא וזה לא הפריע לגלגל העולם להסתובב, בלעתי את רוקי "את צריכה שמלה חדשה, ולמרי יש טעם משובח אני חושב שכדאי שתצאו לשם היום" אמר אבי מברך אותה בקידה ובוקר טוב , תמיד כל המבטים נסובו עליה , היא הייתה כמו שמש, לא שמש חורפית , שמש אמיתית עם חיוך יפה ותלתלי זהב, דמיאן התיישב "הייתה פגישה מצויינת הבוקר חבל שלא הצטרפת לואיס" אמר דמיאן "פעם הבאה" לואיס אמר בעוד דמיאן מתיישב וקורא למשרתת שתמזוג לו לאכול , שחצן כזה, כמה קשה להרים את הכף , בלעתי את רוקי "אינני צריכה שמלה אני אסתדר" אך נראה שמרי מתרגשת "או את לא תאמיני לבדים ולגזרות שיש בחנות בה הייתי אני חושבת ששמלה ירוקה תהלום אותך מאד" היא אמרה מוחאת כף דמיאן השתעל מעט ולואיס היה נראה משועמם "יהיה אפשר ללכת כולנו אחרי הצהריים" אמר דמיאן "אני גם ככה צריך ללכת לבחור שטיחים לקומה העליונה " הוא אמר שותה מיץ , לואיס הביט בי וצחקננו ידעתי מה הוא חושב , תמיד צחקנו על אנשים בעליי רצון עז לקנות רהיטים ובדים ושמלות, במקום ספרים , קראנו להם טיפשים , אבי כחכח בגרונו "על מה הצחוק המשותף?" שאלה מרי את לואיס , לואיס נהיה אדום "או מרי, את עוד תתרגלי למבטים והצחקוקים הפרטיים של לואיס ויולי" אמר אבי "רק מטורף יבין את הבדיחות שלהם, הם חיים בעולם אחר" אמר אבי נוגס בביצה קשה , מרי עיקמה פרצוף , "נראה לי שלעולם לא אתרגל" היא אמרה מיישרת את חציאתה היא כבר סיימה לאכול "ברשותכם אשמח להתכונן לנסיעה ולפרוש בעת הזאת" היא אמרה וקמה , עכשיו ראיתי שעזבה את ידו של לואיס הם החזיקו ידיים כל הארוחה , ורתחתי , אינני יודעת מדוע , אבל אני ולואיס תמיד מחזיקים ידיים , אבל כשמרי מחזיקה לו יד זה שונה , כי אני רואה כמה לואיס נהיה נרגש ואדום , כחכחתי בגרוני "אבא איך עבר עליך הבוקר?" שאלתי משנה נושא , אבי היה דברן גדול שזה נגע בעבודתו , ואני האזנתי בהנאה, "בראיית חשבון יש את שני הדברים שלואיס הכי אוהב" אמרתי ולואיס חייך אליי מתבייש "רשימות ומתמטיקה" המשכתי ,הוא הנהנן והיה נראה שגמע כל מה שאבי אמר , דברים שפחות עניינו אותי , כמו מאזנים של סוף שנה , ותקציב עסקי , אבל אהבתי לראות אותו פותח את עיניו ככה בהקשבה, "לואיס אם אתה כה מתעניין במקצועו של אדוארד היקר , הוא היום עושה מאזן של הנכסים שלנו אולי כדאי שתשב איתו אני בטוח שהוא יישמח לעוד זוג עיניים " אמר דמיאן בקול המתנשא שלו לואיס היה נראה באקסטזה "אני מאד אשמח אם זה לא יפריע כמובן " והפנה את מבטו לאבי בעיניי עגל "אבל הבטחתי למרי ולך שאלך איתכם היום" הוא אמר מתעצב ברגע "מרכז הקניות לא בורח, אני בטוחה שמרי תבין" אמרתי לו בעידוד הוא נענע את ראשו בשלילה , נכון היא לא תבין "אני אוכל ללוות אתכן אדאג שלא יעבדו עליכן במחיר ובאיכות" אמר דמיאן כאילו הוא יודע מה זה איכות מלמלתי בראשי , שוב נאורו עיניו של לואיס, ואני נכנעתי באי רצון ליום עם שני האנשים השנואים עליי בעולם דמיאן ומרי , בבילוי השנוא עליי בעולם מדידות שמלה , נאנחתי , דמיאן סיים ומתוך נימוס כולנו סיימנו כשהמשרתות החלו לפנות עזרתי להן, תמיד שנאתי את החלק הזה , כל הכלים המיותרים שלא נגעו בהם, והסרוויסים הנוראיים "אינך צריכה לעשות זאת גברתי" אמרה לי משרתת אחת עגולה עם חיוך מתוק "או אני בשמחה עושה זאת האמיני לי לפעמים זה חסר לי , אני עושה המון מטלות ביום יום שלי " אמרתי לה ממשיכה לפנות את הכלים .

הגענו לכרכרה של דמיאן היא הייתה מנקרת עיניים מדי לטעמי אך זה עניין של טעם אישי , מרי ודמיאן איחרו ואני המתנתי שם לבד מלטפת את הסוסים שנראו בריאים כל כך התגעגעתי לסוסה שלנו לילי, "הקדמת" אמרה מרי ונעמדה על ידי הנהנתי "כן דמיאן תמיד נוזף בי שאני מאחרת מילדות" אמרתי לה היא חייכה את חיוכה המושלם "דמיאן מאד רשמי ומנומס " היא אמרה כמאשרת אותו ושוללת אותי נהדר , דמיאן הגיע והיה נראה מיוזע במקצת "קדימה בנות אין לנו את כל היום" הוא אמר ועזר למרי לעלות , הוא שלח לי יד אך סירבתי בנימוס ועליתי לכרכרה , הנוף השתנה מעצים לבטון, ומבטון לחנויות בעלות אורות יפים "וואו" אמרה מרי בהתרגשות שחלפנו על פני חנות בדים עם חלון ראווה מרשים "עצור" אמר דמיאן "מרי את רוצה להסתכל?" הוא שאל אותה ,היא הנהנה בהתרגשות "ואת?" הוא שאל אותי "אני אחכה כאן" אמרתי לו בחיוך מזוייף הוא עזר למרי לרדת , והם נכנסו לחנות , "אה אדוני?" שאלתי את הרוכב הוא הנהן "היכן נמצאת החנות ספרים?" שאלתי , סוס עבר במהירות לידנו והשאיר אבק "ממש מאחורנו הוא אמר, הנהנתי וקפצתי מן הכרכרה , מפלסת את דרכי בין ההמון, ילדים נשים כולם רצו וצצו ממקום למקום, הייתה צפיפות שהרגישה כמו חמימות בלונדון הקרה, כשנכנסתי לחנות הספרים , הבטתי בפליאה על כל האבק , גברת נחמדה התעוררה לקול הפעמון "או שלום" היא אמרה בטון זקן וקמה בעצלתיים מן הכיסא עליו נחה "אני מתנצלת על כל האבק, כבר נורא קשה לי לנקות" היא אמרה משתפת יותר מדי מידע לבן אדם זר, ואהבתי אותה ברגע "מה תרצי?" היא שאלה , הבטתי בכיסי הכסף של השמלה היה שם , יכולתי לקנות ספר שירים אחד ויישאר לי עודף לשמלה פשוטה, אמרתי לעצמי משכנעת את עצמי שאיזה נזק זה כבר יעשה אפילו אם הבטחתי לאבי שאקנה שמלה , "יש לך את אדי הלורד המשורר?" שאלתי , היא הביטה בי בפליאה "אני לא מבינה את הדור של היום, יש שירה כל כך נהדרת, אבל כולם רצים לקנות את הרב מכר ההמוני הזה" היא אמרה בעודה זזה בעצלתיים בין הספרים "יש סופרים נהדרים שהם קלאסיקה אבל אתם הצעירים מחפשים אחר הריגוש הבא " היא המשיכה מקטרת צחקתי היא נעלמה מאחורי מדף וחזרה ובידה ספרון קטן "אני חושבת שהוא חדשני" אמרתי לה היא צחקה "נו טוב , על טעם ועל ריח" היא השיבה ועמדה מאחוריי הקופה , נתתי לה את הכסף , היא החזירה את העודף "תהני מתוקה , אני מקווה שתחזרי היום כמעט ואך אחד לא קורא ספרים" היא מלמלה ונחה לה חזרה בכיסא ,"להתראות היה נעים להכיר " אמרתי לה בחיוך מקרבת לגופי את ספרון השירה, מרגישה שכולם שופטים אותי על פי הכריכה בלבד, אדי המשורר אפשר לומר היה גבר כל כך רומנטי ולו הכרתי אותו ככל הנראה שהייתי נמסה לרגליו, "או הנה את" אמר לפתע דמיאן "רחובות לונדון לא מתאימים לאשה צעירה להיות לבדה" הוא אמר ועלה לכרכרה מושיט לי יד שאעלה , לקחתי אותה בלי לשים לב וידו התחזקה על ידי "מה קנית?" הוא שאל שראה שאני מחביאה את הספרון "ספר שירה" לחשתי , מסתכלת לעבר החלון ומתעלמת ממנו בהפגנתיות , פתחתי את הספר, וואו.