רכבת אקספרס לאהבה | 3 | שוקו חם, או מקלחת?

אני דופקת פעם. פעמיים. שום דבר.
אני מנסה להציץ דרך העינית, אך העינית סגורה. חכם בעל הבית. אני נאנחת קלות ונשענת על הדלת. מוזר שאת המזוודות שלי סחבתי בעגלת סופר?
הדלת נמשכת אחורנית, ואני מועדת ונופלת בין זרועות נשיות ולא מוכרות. אני מרימה את המבט, ומבטי נתקל בבחורה בעלת שיער שחור ופוני בובה, עיניים כחולות וחיוך מגוחך.
"היי" מלמלתי במבוכה, מזנקת בזריזות אל עבר העגלת סופר ומוציאה את המזוודות.. בקושי.
"היי.. את האחרונה.. ליה?" שאלה הבחורה, מתקדמת אל עברי ועוזרת לי עם המזוודות. כבדות, זו אינה אשמתי. אני זקוקה לזה. אופנה זה החיים שלי.
הנהנתי, נאבקת על חיי עם העגלה הכבדה, הנאבקת כדיי להתגלגל במורד השביל.
"או לא, את לא מנצחת אותי!" קבעתי, מוצאת את מקומי בשלולית בוץ. יופי, לא מספיק יורד גשם, גם הבגדים הלכו. שמעתי אותה, מצחקקת, ונקלעתי לצחקוק קל. צחוקה מתגלגל.
"אני האנה.." הושיטה את ידה כדיי לעזור לי לעמוד, לצאת מהשלולית בוץ המגעילה. זה עלה, או תולעת?..
ניערתי את ראשי, מתעלמת מהמגע המוזר שלרגלי ונעזרת ביד המושטת. חייכתי חיוך שטותי, סימנתי בידי, ורצתי להביא את העגלה.
"את לא חייבת לרדוף אחרי העגלה, היא תיעצר בשער!" צעקה האנה אל עברי. נעצרתי, עומדת רטובה תחת הגשם. רטובה ומלוכלכת. על עקבים. עם כאבי רגליים לא נורמאליים.
נאנחתי, ניגבתי את טיפות הגשם שלמצחי וחיכיתי שהעגלה תיעצר על ידי השער, וברגע שזה קרה, זינקתי להביא אותה. בהצלחה. שתמות העגלה הזו.
הוצאתי את המזוודות, נעזרת בשלושת הבנות הנחמדות. לא איכנע לעגלה שוב.
נכנסנו, סוחבות את המזוודות לפינה מסוימת, שכנראה היינו אמורות לשים את התיקים בה.
"אז.. בואו נעשה מעגל או משהו ונדבר קצת" הציעה אליסה, נכנסת למטבח המרווח ופותחת את המקרר.
"זו רק אני, או שאת מכינה שוקו חם?" שאלתי וגיחכתי, מתנשפת קצת בגלל הסחיבה של המזוודות.
אליסה חייכה והנהנה. יש. שוקו חם, או מקלחת קודם?