רכבת אקספרס לאהבה | 40 (!!!!!) | אש, אש

אני מחפשת אחרי ענפים ביער, כי את הבולי עץ הבנים מארגנים. אני הולכת לבד. אני מסתכלת לצדדים ולא שומעת כלום חוץ מציוץ הציפורים. אני מחייכת. הלחות הורגת אותי והשיער שלי נראה זוועה. אני מפנטזת בלי סוף על האגם שנישטף בו. אני שוקעת שוב במחשבות. האנה, תתרכזי.
אני מרימה עוד כמה ענפים דקים ומנגבת את הזיעה מהמצח. אני מסתכלת לצדדים ולא זוכרת מאיפה באתי. אני מנסה לחשוב על משהו ולא מוצאת. מוציאה את האייפון, שיט, אין קליטה. אני מסתכלת על הבבועה שלי במסך שלו. אני מנגבת את הזיעה שוב ואוספת את השיער השחור והחלק שלי. מסדרת את הפוני , כמה שיותר הצידה, ויוצא לי מושלם. אני מסדרת את החולצה קצת ואת החזייה שנהייתה לוחצת ולא נוחה מהחום. אני יכולה לעשות את זה. כן, אני יכולה. אני מנסה לשמוע את הקול שלהם ולהיזכר מאיפה באתי. אני שמה אוזניות ושומעת מוזיקה.
אני חושבת. אני שומעת רעש של ענף נשבר? מישהו בא לפה.? לא יכול להיות. אני עם אוזניות אני מדמיינת. אני נקטעת כשאני מרגישה מישהו נוגע לי בכתף. אני נבהלת וקופצת במקום. הוא צוחק.
"אאוץ', הבהלת אותי" אני אומרת וזזה הצידה. הוא צוחק שוב ומחבק אותי מהצד עם הזרועות השריריות שלו. אני מריחה ריח טוב של הדאורדורנט שלו. הלחות שבין העצים הורגת. אני מרחיקה אותו ממני, למרות שאני לא מרגישה כל כך עור לח או משהו בסגנון. לא שלי יש, אבל….
"אתה עושה את זה בכוונה?!?!?!" אני שואלת. הוא מוריד לי את האוזניות ומרים את הראש שלי אליו. אני מסמיקה?…
"נאבדת?" הוא שואל אותי. אני מהנהנת עם הראש בתור כן. הוא מחייך. אין כאן קליטה לכלום, אבל המקום מדהים. הוא מסמן לי עם היד לעקוב אחריו. אני עוקבת אחריו, אבל אחרי חצי שעה נוספת של הליכה הרגליים שלי מתפרקות.
"רוצה שק קמח?" הוא מציע. אני מסכימה, ולמה לא, בעצם?…
הוא מתכופף ואני עולה לו על הגב. יש לו גב נוח. אני נתלית והוא מתחיל ללכת, שזה די מלחיץ כי בהתחלה את לא רגילה לקפיצות המוזרות שהגוף שלך עושה כשמישהו מסתגל למשקל הנוסף, של הגוף שלך.
"בואי נשיר שיר" הוא מציע. אני צוחקת. לא, אין מצב שאני שרה איתו. לא באמצע היער כשהגרון שלי יבש ואני מרגישה חרא עם עצמי בגלל הזיעה והייאוש. הוא צוחק ומתחיל לשיר.
"if we take this bird in, with its broken leg…" יש לו קול מדהים. אני מזהה את השיר וצוחקת. אני מניחה את הראש על הכתף שלו ונרדמת.
כשאני מתעוררת אני כבר לא על הגב שלו. אני מסתכלת מסביבי, אני בתוך הג'יפ שהבאנו. כמה ימים הקאמפינג הזה בדיוק? לילה?? שניים? אני מסתכלת החוצה. אני רואה את כולם מנסים להרכיב אוהלים. כמה אוהלים בכלל הבאנו?… אני רואה אותו שם. הוא הוריד את החולצה. ידעתי שהיה לו חם. אני צוחקת ומניחה את הראש שוב. נעים בג'יפ, יש מזגן. אני מסתכלת ורואה חבילת צ'יפס. אני נזכרת שאני גוועת ברעב ואני חוטפת אותה מהארגזים של האוכל.
"האנה, האנה, האנה, אני יודע שאת ערה, וזה לא בסדר, שאת נוטשת אותנו בשעת צרה" אני שומעת מישהו קורא מבחוץ ועוד מישהו מצטרף אליו. אני פותחת את החלון וזורקת עליו משהו אקראי. באמת? זרקתי עליו דאורדורנט?… מביךך.
אני מחייכת ומתחבאת בין הכיסאות. אני מרגישה את הג'יפ נוטה לכיוון הדלת. שיט. באו להפגיז אותי מקרוב?… אני מרימה את השקית צ'יפס ומי שנכנס לוקח אותה ובורח. רגע, הם לקחו לי את הצ'יפס?
אני כועסת. אני רעבה וכועסת. תעשו אחד ועוד אחד. זה לא טוב, האנה כועסת זה סיוט. אני קמה על הרגליים ומזנקת מהג'יפ. עזבו מיזוג, גם ככה קריר ונעים ליד האגם. לא חנוק כמו ביער. אני מסתכלת לצדדים. אני רואה אותה, והיא בידיים של פרדי. שיט איזו אסטרטגיה. אני בריב עם פרדי. אני מורידה את החולצה והשורט ונשארת בביקיני. אני רצה למים יחפה (למרות שזה כואב קצת ברגליים), אני חורצת לשון ונכנסת יותר עמוק. זה היה צפוי.~ הוא הוריד את המכנסיים ונשאר בבוקסר.הוא קפץ למים אחרי והתחיל לחתור לכיוון שלי כמו מטורף. אני צללתי וניסיתי לברוח. מצאתי את עצמי בנקודה מאוד מוזרה של האגם. הוא מגיע אליי ומרים אותי. הוא צוחק צחוק מרושע וצולל יחד איתי בידיים שלו. הוא מטביע אותי?
אני נאבקת לצאת לו מהידיים וכולם צוחקים מבחוץ. אבל בפנים הכל נשמע באופן מאוד מעומעם. אני פותחת את העיניים ומסתכלת לצדדים. וואו. הגוון מדהים, אבל כל כך עמוק פה שהוא כהה מדי בשביל לראות משהו. אני רואה קרן שמש אחת. אני מנסה לצאת החוצה אבל הוא תופס אותי. אני מרגישה שהאחיזה שלו משתחררת. הוא יוצא. אני יוצאת אחריו. אני מודה שהוא יצא חרא, אבל זה היה כל כך… חוויתי. רגע לפני טביעה.
אני יוצאת החוצה למרות שהשחייה שלי די איטית ואני קופאת מקור. אליס באה ונותנת לי את המגבת שלי. אני מחייכת אליה אני עושה את הקוקו הגבוה מחדש ומתיישבת. אני מסתכלת על הענפים שאספנו ועל העצים. המדורה הזו יכולה לבעור עד שנה הבאה. אני מסתכלת על ליה ודניאל מנסים לבנות אוהל בצרחות עידוד ומורל. אני מחייכת חיוך מטופש. הוא מחבק אותי.
אני לא מבינה מה קורה לו. אני פותחת לעצמי 'כיסא חירום', ומתיישבת. אני נשענת אחורה. אני מוצאת את האייפון ומצטלמת. פתאום אני שומעת משהו……