רכבת אקספרס לאהבה | 5 | אלנה

היא הופיעה בדלת.. אישה מתוקתקת, שיערה אסוף בפקעת הדוקה ואופנתית, שפתיה צבועות לאדום ופניה מאופרות באופן כבד, ולגופה חליפת-חצאית מרשימה למדיי. היא החזיקה לוח פלסטיק-מתכת, שאליו חוברה בקליפס מוזר ערימת דפים. היא עיינה בדפים מבעד למשקפיים, וחייכה אל עברנו.
"שלום.. אני אלנה פיינסבורן, באתי להגיד לכן את סידורי החדרים, ולהודיע הודעות נוספות.. שקשורות לפרויקט שנכנסתן אליו.." הצהירה ברשמיות והתקדמה. העקבים שלה נוקשים.
היא משכה כיסא מהפינת אוכל, הניחה אותו לצד השולחן, התיישבה, והניחה את הלוח על השולחן, מורידה את המשקפיים ומחייכת. איזה חיוך יפה… ישר… לבן… מה היא בשביל הפרויקט? אישתו של הספונסר?
"קודם כל, הדף הזה פחות או יותר מחלק את החדרים… של הבנים, ושל הבנות… אז… איך אתן מסתדרות עד כה?" שאלה. היא באמת סקרנית לדעת? זה נחמד… אי פעם נראה את הספונסר?
"למה הספונסר לא בא?" שאלה האנה. אאוץ'. ישירה וחדה.
"יש לו הרבה עיסוקים לעשות… בינתיים, אני באתי לסדר אתכן ואת הדברים במקומם." השיבה ברוגע, מצליבה רגליים.
"את ההצעות והעבודות נשלח באימייל, או שנתקשר בטלפון… בינתיים, תצטרכו למצוא עבודת ביניים בשביל לממן קניות ואקסטרות, את השאר יממן הספונסר המוכר… אתן רשאיות להשתמש בבריכה, להתאמן, ולעשות כל מה שבא לכן לראש… במידה ולא יהיו הצעות עבודה גדולות, תקבלו תקציב מסוים, בשביל דברים בסיסיים או חשובים…" החלה, עוצרת לנשום וממשיכה
"בסביבה יש פארק, ואתן מוזמנות לקחת שיעורים לפיתוח קול, ריקוד, וכל מה שאתן חושבות שיעזור לכן להתפתח בתחום שאתן רוצות בשנה הקרובה… שאלות?". לא. הכל כבר הוסבר קודם, ביותר פירוט. הבנו, למרות שלפי דבריה זה נשמע יותר נוקשה ממה שזה. גיחכתי ביני לבין עצמי.
היא נשארה שם חצי שעה, בשביל להסביר ביותר רוגע ונעימות את מה שהולך לבוא. את כללי הבית.
כאשר עזבה, זינקה ליה על הדף שהצמידה אלנה בנעץ ללוח השעם הרחב והכהה, ופערה פיה.