רכבת אקספרס לאהבה | 53 | שיכור, מחוק, וישן!!

אני סוגר את הטלפון, ומבחין באריק מתקדם במסדרון. בצעדים מהירים. אני לא יכול להוציא מהראש כמה שזה לא טוב. כמה שזה אומר שמשהו קרה שם, ואני פשוט מתקפל והולך לחפש אותו. לא, הוא לא יבכה. אבל אני לא רוצה לדעת מה הוא יעשה בתור תחליף.
אני נותן את הטלפון לליה והולך אחריו. היא אומרת משהו אבל אני לא ממש מקשיב, אני יודע שאין לי זמן להקשיב.
כשאני מוצא אותו הוא יושב בבר ובוהה בתקרה. כן, יש בר לא רחוק מהבית חולים. הכניסה היא עם סלקציה, אבל אני בספק אם ידחו את אריק. אני מסתכל על השולחן ורואה לפחות 5 כוסות לשוטים. קטנות, אבל…
אני נאנח. אריק, צא מזה. אני חושב אבל אין לי איך לומר. איך לבטא. אני תומך בו ומוציא אותו מהבר. אני חושב לסמס לליה שאנחנו הולכים, אבל שיט, הטלפון שלי אצלה. אני חוזר איתו לבית חולים. הוא גמור, גבוה, ופאקינג כבד. הוא לא עוזר בשיט, והרמת משקולות זה לא אותו הדבר כמו לסחוב בן אדם שיכור.
אני רואה אתליה ומסמן לה עם הראש ללכת. היא מסדרת את השיער קצת, ובאה אחריי. אני מעדיף שאחרים לא יראו אותו במצב כזה, אז נסמס להם כבר מהמלון, אחרי שניקח חדרים בשביל כולם.
"מה קרה לו?" היא שואלת ומצביעה על אריק שנסחב לי על הגב, ישן. דבר ממש מוזר שאני מנסה להתעלם ממנו. אבל היא ישירה, אלוהים כמה שהיא ישירה.
אני מחייך ומנסה להתעלם מהמבט הביישני שלה. מנסה להתעלם מהדחף להביט גם. אני לא יכול להביט בה עכשיו, אני סוחב שיכור על הגב. הוא יפול, וזה לא טוב.
אנחנו עוברים ליד הבר והיא מבינה לבד. שניי מטרים ואנחנו שם. אני מסדר אותו על הגב, אבל המחשבה על כמה בא לי לסחוב את ליה על הגב לא יוצאת לי מהראש. היא כבדה? אני מנסה להוציא אותה. שוב.
אנחנו נעמדים ליד הדלת המסתובבת, נושמים ונכנסים…..