רכבת אקספרס לאהבה | 57 | מה לעזאזל הולך פה?!

אני מסתובב קצת עם הילי מחוץ לבית חולים, ובסוף אנחנו נכנעים לעייפות ונשכבים על הדשא, שדי מפתיע שבכלל לא מטונף. היא מחייכת. אני מסתכל על השיניים הלבנות שלה שמסתתרות מאחורי השפתיים הוורודות. כל כך וורודות, שהדבר היחיד שבא לך לראש זה לטרוף אותן. אני צוחק, אלוהים, כמה שאני גאון.
היא מסתכלת עליי, אני יודע שהמילה הבאה שתבוא היא מילת שאלה, שדי דוחה את הצחוק האלוהי שלי. אני מסתכל עליה במבט חודר, לא ממש מתייחס ואפילו מתעלם מהשתיקה שלה. כמה שהיא יפה, אין לי איך לתאר את זה.
אני מסתכל על הכוכבים שבשמיים, זה נראה כל כך נכון. כמה שמתאים לי בירה עכשיו, סתם בשביל התחושה המשחררת. אני מסתכל עליה שוב, קשה להוריד את המבט, זה דורש. אני מלחיץ אותה, אני יודע.
אני קם ועוזר לה לקום. אני מתכופף ומציע לה את הגב שלי בשביל שק קמח, שהיא מסכימה לו בביישנות. היא קופצת על הגב שלי, ואנחנו מתקדמים לבית מלון. הרגליים שלה מחליקות, כשאנחנו מנסים להסתדר.
לא עובר הרבה זמן ואנחנו נכנסים ביחד למלון, אני לא חושב פעמיים, ולוקח אותה לבר. אנחנו מתיישבים על כורסא, אני מתיישב, ואני מושיב אותה עליי. אני מסתכל על מלצרית אחת, מסמן לה להתקרב, מבקש ממנה שוט אקראי, ודוחף לה שטר לכיס האחורי בסקיני שלה. אני מסתכל על הילי, שהקנאה נוצצת בעיניים שלה.
אני מלטף לה את הפנים ומסתכל על הטמבל שעומד על הבמה, וההבעה שלו היא הבעה לא נורמאלית של שוק היסטרי. אני מסתכל על לאן שהסתכל, רגע….. הטמבל, זה אריק… והנערה, פאק, זאת האנה?!!?!?!