רכבת אקספרס לאהבה | 59 | תנשום, בבקשה ממך…

אני מסתכלת עליו, הדמעות עומדות לי בעיניים והמילים חונקות לי את הגרון. אני כל כך רוצה לחבק אותו, להרגיש את החום של הגוף שלו, אבל אסור לי. אני חושבת על ג'יי שוב.
כשהוא מתעלף, הלב שלי מחסיר פעימה. אני לא יכולה לנשום, והאוויר לא מסכים לרדת לריאות. אני מרגישה בחילה לא נורמאלית, כואב לי הלב. אני צונחת על הברכיים, ומלטפת לו את הראש.
אני לא יודעת אם זה האלכוהול, ששמים לב שהוא שתה, או שזה הוא עצמו. אבל אני לא לוקחת סיכון. אני מבקשת ממישהו אקראי שירים את הרגליים שלו, ומנסה להעיר אותו עם כוס משקה קר עם פרוסת לימון שסתם נתקעת לו על נקודה מסוימת בעין ולא זזה. אני זורקת אותה, ופוגעת בזקן בפינה.
אני מטפלת בבחור מעולף, אבל אני לא בסדר בעצמי. רגעים כאלה רק גורמים לך להבין כמה הבן אדם שזה קרה לו, חשוב בשבילך. אני מרגישה סחרחורת, אבל אני לא אוותר. אני שומעת את הקול של דניאל, ואת הקול של ליה עולים ויורדים, אבל לא מבינה מילה. כל כך לא מרוכזת.
האיש הזקן צורח עליי, צוות המלון מתאסף סביבינו. קהל.
אני נאנחת, אני לא באמת חושבת. אני רוכנת ומצמידה את השפתיים לשלו. אני מבצעת הנשמה מפה לפה, בתקווה שזה יעבוד….