רכבת אקספרס לאהבה | 60 (!!!!) | בת הים הקטנה והנסיך אריק

אני מסתכלת על האנה ואני לא מאמינה. כמה שהיא לא רצתה בכלל להתקרב אליוף בסוף היא מנשימה אותו. מפה לפה. הוא כל כך חשוב לה, שזה מטריף. אני מסתכלת שוב, ואני קולטת את העיניים שלו נפתחות. כמעט כמו מישהו שמשו אותו מהמצולות. בת הים הקטנה והנסיך אריק. או פאק, אפילו השם של הנסיך הוא אותו השם. אני מתחילה לצחוק כמו משוגעת, למרות שבאותו מצב…. זה לא המצב לצחוק.
הוא מלטף את הפנים שלה, ומנשק אותה נשיקה קצרה. שנייה לפני שהוא נעזר בכיסא בשביל להתרומם. אני מסתכלת, אני ממש סקרנית, לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר. למרות, שבשיא הכנות, דניאל עומד מאחורי ומזה די קשה להתעלם.
כל האורחים עוזבים לאט לאט את המעגל שהתאסף סביבם, החולה חזר לנשום, שטויות שלא מעניינות אותם. דברים שנחשבים שטויות בשביל אדם אחד, יכולים להיות כל העעולם של אחד אחר.
האנה מסמיקה כמו מטורפת, ומושיטה לי את היד. אני ממהרת לתפוס בה ולמשוך אותה למעלה, היא לא פחות חולה ממנו, וזה מה שכואב. אני עוזרת לה. אני מתיישבת על כורסא, ומושיבה אותה מולי.
כבר לא אכפת לי מהנסיך אריק. עכשיו הכל הוא האנה. אני חייבת לדעת, חייבת, איך הכל נגמר ואיך לעזאזל היא הגיעה לפה.
"את מתכוונת לומר לי מה את עושה פה?" אני אומרת ומסתכלת עליה במבט מאשים. היא משפילה את המבט, נושמת עמוק. היא נשענת קדימה על המרפקים שלה. אני מחכה, שום תשובה.
אני שמה לב שהיא נרדמה. יאלה, נדחוף אותה לחדר של הנסיך… לפחות עוד אגדה יצליחו להגשים… היפיפיה הנרדמת. אני מגחכת קצת, ומרימה אותה. טוב נו, תומכת. אני בכל זאת בחורה….