רכבת אקספרס לאהבה | 64 | מיני מקרר? מיני מקרר!

אני פותחת את העיניים ולאפי מתגנב ריח מתוק ומגרה של פנקייקים ומאפים. אני מרגישה את הרוח הקרירה של הבוקר נכנסת דרך החלון, ואת התחושה הנעימה הזאת של התעוררות שקטה ושלווה. אני מחפשת את דניאל המבט. הוא לא בחדר. הדבר היחיד שנמצא בחדר, הוא בעצם, מגש עם צלחת ועליה מאפים שאני אוהבת וביניהם פנקייקים. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הקלוריות, אבל מצד שני….. אני לא שמה פס.
אני שמה לב לפתק קטן ולבן בצורה מלבנית בפינה של הצלחת, מקופל לשניים וסוג של עומד. אני פותחת אותו.
'תהני מארוחת הבוקר. אם תגעי בגלידה, אני מפרק אותך.' כתוב בעט שחור שדלף קצת. אני צוחקת, כל כך לא מסודר. כל כך לא מובן בכמה מובנים הזויים במיוחד. אני מחייכת ומניחה את זה בפינה. אני לוקחת את הגלידה ומכניסה אותה למיני מקרר שבפינה של החדר. אני מסתכלת על הארוחת בוקר ומרגישה את הרוק וההתגרות עולה ומציפה אותי. אח, הרעב!…
אני שמה סירופ שוקולד, בצורה מעגלית שנותנת לפנקייקים מראה מהסרטים. אני לוקחת את המזלג הקטן עם השלוש חודים המשולשים, קטן וקומפקטי. אני חותכת את הפנקייקים, והדלת נפתחת בטריקה.
"הבהלת אותי, מי שאתה לא תהיה…" אני אומרת ומכניסה חתיכת פנקייק שחתכתי אותו הרגע שנפתחה הדלת. יאמ. אני מסתכלת, אני רואה את הילי. היא מתיישבת על המיטה, לוקחת מאפה קטן, ומחכה שאני אסיים בפה. אני מסיימת ללעוס, בולעת, ומסתכלת עליה במבט שואל.
"אני… פרדי…" היא מתחילה אבל מסמיקה ולא ממש מסיימת. אני חותכת ומכניסה עוד חתיכה לפה. אני לועסת במהירות, בולעת, ומסתכלת עליה.
"התמזמזתם אתמול ולא יכלת להמשיך יותר, למרות שהוא רצה?" אני אומרת. בפשטות שבחיים לא זיהיתי בעצמי. אבל אם לומר את האמת, זה היה די ברור שזה יגיע לשם. פרדי שותה, מבלה, מתחיל עם בחורות וסביר להניח שגם מכניס אותן למיטה. הצרכים המיניים שלו שונים משל הילי, שנראית מאוד תמימה ובתולית בעיניי.
היא מהנהנת בתור כן. אני מחייכת, כמה שאני חכמה, אלוהים. אני לוקחת עוד ביס, גדול יותר, ונשכבת לידה. אני יודעת שהאוכל שלי מתקרר אבל כרגע לא אכפת לי. אני חושבת רק על הילי ואיך לעזור לה. טוב, לא ממש הולך מעניין בזמן האחרון אז… טוב נו, כן. אבל לא יצא לי ללכת על שיחת נפש.
"תקשיבי, הוא יחכה, הוא בטח אמר ואומר לך את זה כל הזמן… זה עניין שלך, אם את מוכנה ללכת עד הסוף או להישאר באותו מקום שאתם נמצאים בו עכשיו… הוא לא אותו בן אדם שהוא היה קודם…" אני אומרת. אני מחכה לתשובה שלה, ויודעת שיהיה קשה להוציא אותה. אני שומעת את הדלת נפתחת, ואת המקרר הקטן אחריה. טמבל. אני צוחקת……