רכבת אקספרס לאהבה | 65 | וואן שוט,תנועה חלקה.

הדבר הראשון שאני עושה כשאני פותח את העיניים, זה להסתכל מהחלון. אני אוהב את התחושה הזו, עילאית. נותנת לך את התחושה שאתה יודע דברים לפני שבכלל קרו למישהו. התחושה הזו, המוכרת, של השמש עולה ומתמקדת במרכז השמיים.

כשאני מסיים את ההתבננות היומית שלי, אני מסתכל על המיטה הריקה, ועל המצעים ההפוכים. אני יודע שאת הלילה העברנו בשקט, אבל יודע שהיא הלכה, לאנשיהו, והחליטה להסתיר את זה ממני.
אני מסתכל על הדלת שפתוחה לרווחה, ורואה את ג'ייקוב מסתובב במסדרון עם קצה המתכת של העיפרון בפיו, ומחברת בידו. מנסה להלחין משהו, או לכתוב? אין לי מושג. לא תזיק לי בירה או משהו קל. אני יוצא החוצה, ועובר על פניו. הוא מסתכל עליי ומחייך. אני מרים אצבע אמצעית בלב, אבל לא מגיב בשיט.

אני יורד לבר, שסגור.אני מחפש את הפנים של הברמן, ומסמן לו לשים לי שוט. הוא מושך בכתפיים. אני מוציא שטר, ודוחף לו לכיס במהלך חלק. הוא מחייך ומסמן לי עם האגודל. אני נשען על הקיר שליד הדלת. כן, אני לובש פחות או יותר פיג'מה מאולתרת שמצאתי בכמה שניות, כדיי לא להלחיץ את הילי. אני רוצה, אני יודע שאני רוצה, אבל אני מוכן לחכות. ואם היא לא תבין את זה- זה פשוט לא ילך.

אני לוקח את השוט, גומר אותו בשלוק ומרגיש אותו יורד לי בגרון כמו להבה עוצמתית שמלהיטה את הנשמה. אני מסתכל על הברמן, מניח את הכוסית, ועולה להתלבש באופן נורמאלי.
אני עובר ליד דלת פתוחה של אחד החדרים, ולא עומד בפיתוי. אני נכנס….