רכבת אקספרס לאהבה | 73 | לא נחוץ בשבילי

"בורחת, זה הדבר היחיד שאת יודעת לעשות! פאק!" אני זורק את הבקבוק בירה הריק על הקיר של בניין בית החולים. אין לי מושג איך הגעתי לפה. ובכנות? כבר מזמן לא אכפת לי.

"תרגיע" איש אקראי מנסה להרגיע אותי. מה הוא בכלל יודע, אה?!… אני נועץ בו מבט תוקפני. יותר נכון ארסי, וזורק את בקבוק הבירה השני שלי.

יש לי ערימה. אני יכול לקחת את כל הלילה.

שכרות זו המומחיות שלי. שכרות, ובנות. אני זורק עוד בקבוק. השמירה מתחילה להביט סביב. החשדות עולות.

אני צוחק בחופשיות ומרים את הבקבוקים. אני בורח, ריצה מדדשת.

אחורי בית החולים לא ממש מאובזרים… לא בשומר עירני, בכל אופן. נותן לי את כל המקום והרצון שאני צריך, עד ש, כמובן, השומר יתעורר.

אני זז במהירות.

בניין נטוש. אני חושב על רוחות וצוחק.

אני מרים בקבוק נוסף. אני זורק. אני צופה ברסיסים מתפזרים לכל עבר. ירוקות ועבים.

"אפשר אחד?" אני שומע קול נשי. עדין. כל החושים שלי מתעוררים, ולרגע אני שוכח מהכל. מהאלכוהול ששולט בי, בכאב. אני נותן לזין לשלוט. המוח כבר מזמן לא מתפקד… והלב? קבור בהריסות.

~~אני מזנק עליה כמו אריה על טרף. אני מצמיד את שפתיי לצווארה. היא גונחת בעדינות הזאת שלה שגורמת לי רק לרצות להמשיך ולטרוף אותה. היא עוצרת אותי לרגע ומסתכלת לי בעיניים.

אני נמנע מקשר עין.

לא נחוץ. לא נחוץ בשבילי.