רכבת אקספרס לאהבה | 9 | נעל? בום?

אני נועצת את המבט בדלת, ומפנה אל עבר הצעדים. אני לא יודעת במה לבחור. הדופק בקצב, או ההבעה על הפנים של אריק כשיבין שהביא ספריי בלי כל צורך?…
אני בוחרת באריק. אני נועצת את המבט, ומופתעת לגלות שהביא… נעל. נעל עצומה. הוא מחייך ומניף אותה. אליס מזנקת על רגליה וניגשת לפתוח את הדלת. האנה מחייכת ומציירת עם האצבע צורות לא מוכרות על הרגל. אני מחייכת חיוך קלוש ומביטה בג'וק הפלסטיק שעל הרצפה.
"מה בנות, תפסתן אומץ?" אריק שואל ומכה את ג'וק הפלסטיק עם הנעל הכבדה. אני צוחקת, לא מצליחה לעצור את עצמי. טיפש. הגיוני שג'וק לא יתרוצץ?
אני מחבקת את רגלי. אני נעמדת, ומרגישה מכה קלה בכתף. אני מסתובבת, ובחור חדש ניצב בדלת. זה צפוי.
אני בוחנת אותו, מכפות הרגליים, לשרירים, לעיניים התכולות והשיער החום בהיר. הוא מחייך חיוך מקסים ומניח מחברת ועיפרון על הרצפה. הוא מתקדם אל עבר ערימת המזוודות ומניח למזוודה שלו, משעין עליה נרתיק גיטרה.. אני מבינה שסתם וויתרתי על הבאת הגיטרה האהובה שלי לטובת מזוודה נוספת ועושה פרצוף חמוץ.
"היי אחי.." אריק מתנשף וממשיך להכות את הג'וק. הוא עדיין לא הבין שהג'וק בחיים לא ימעך, עצם העובדה שהוא מפלסטיק?…
הבחור החדש צוחק. צחוק עדין. יפה. כמו מנגינה לשיר מסוים ולא מוכר. אני מחייכת ומתיישבת בחזרה. אני מרימה את הג'וק ומוסרת לאליס, שתופסת אותו בידה הימנית ומתיישבת לידי.
אליס משעינה את ראשה על הכתף שלי ובוחנת את הבחור החדש במבט מצומצם. אני מגחכת ומסמנת לו להצטרף למעגל. אריק מניח את הנעל הכבדה בשוק ומתיישב גם.
הנה המעגל הנחמד, שוב. אני מצחקקת ומשאירה לאחרים את השאלות.
"ספר על עצמך.." האנה אומרת ומכניסה לאריק ההמום מרפק. ליה צוחקת ומשחקת בשיערה.
"אני ג'ייקוב מינטאון, אני בן 18… אני מגולש… ומנגן בפסנתר…להוסיף עוד משהו?" הוא מספר בקצרה ומחבק את רגליו. רגע, פסנתר? אז למה הגיטרה?…
"למה הבאת גיטרה?" אני מוצאת את עצמי שואלת. למה באמת?… אני מחכה לתשובה. הוא נאנח ומחייך.
"הבאתי גיטרה בשבילכם… בן דוד שלי מייצר גיטרות, חשבתי שיהיה מגניב…" הוא מכריז ומנער את הראש. הוא מסדר את שיערו. וואו. אני לא יכולה לחכות לראות את הגיטרה.
דפיקה אדירה. נפילה. משהו כבד נפל. מה זה? מאיפה בא הבום הזה?… שיט. רק שאריק לא שבר משהו.