רציתי להגיד לה שהוא אהב אותה…

רציתי להגיד לה שהוא אהב אותה.
רציתי להגיד לה שהיו לו רגשות, רגשות אמיתיים.
רציתי להגיד לה, שבכל רגע שהיא בילתה איתו הרגשות התעצמו יותר ויותר.

רציתי להגיד לו שהוא פחדן.
שהוא שחקן, לא מוכן להסיר את החומות שהוא בנה מסביבו רק בכדי שהוא ייצא 'גבר גבר'.
רציתי להגיד לו שהוא הפסיד את אהבת חייו.

רציתי להגיד לה שאני שמחה כל כך שהיא המשיכה הלאה.

אבל אני לא שמחה בלב שלם…
באיזושהו מקום קטן וחם בלב עדיין יש לי את התקווה שהם יחזרו, שהם יזרקו את כל מה שקרה ויתנו לאהבה שלהם לנצח.
למרות שאהבה שלהם היא טרגדיה, היא אסון…היא פסיכית.
רציתי שהם יחדשו את האהבה ובכך יוכיחו לעולם, יוכיחו לכולם,
יוכיחו לי.
שאפשר להתגבר על הכל, גם במקרים שנדמה לך שאתה מתגלגל עמוק עד תהום.
שיוכיחו לי שיש תקווה.
שיוכיחו לי שיש אהבה.

כי אני יודעת שהייתה להם אחת, ואף על פי שזה לא היה נראה כך,
היא הייתה הדדית.
ראיתי את הלהבה הזאת בעיניים שלו, בחיוך ובצחוק שלו כשהוא היה איתך.
למרות שהוא היה בליין, לדברים שהוא עשה עם אחרות לא היה את אותו משקל כהוא היה עושה אותם איתך.
ובפעמים שהיה נראה לך שלא אכפת לו, הוא היה שוקע באלכוהול, הוא היה מעמיד פנים.
אבל איכשהו הצלחת להסיר ממנו את המחסומים, ולהטביע את חותמך עליו, כמו הסיפור הזה עם המים ועם הסלע, טיפטת לאט לאט ונכנסת לו ללב.
ואת נשארת שם.
והוא כל כך מצטער על זה שהיה כל כך טיפש ונתן לך ללכת…
כי גם אני וגם הוא,
תמיד חשבנו שאתם לנצח.