"רק שתחזרי שוב בעתיד אדע מה בליבך את שומרת…" פרק 15 מה שהכי כואב

"הלו" שמעתי את קולו של ריק "מה קורה אחי?" שאלתי אותו "בסדר.. אבל אני יודע שלא בשביל זה התקשרת אז יאללה שפוך אחי" אמר לי איזה אח הוא איך הוא מכיר אותי "אתה יכול לפגוש אותי בקיוסק של אבי עכשיו?" שאלתי אותו "5 דקות אני שם" אמר וניתק. שמתי חולצה ויצאתי.
כשהגעתי הוא היה שם "אה גבר" אמר לי מחבק אותי חיבוק של גברים (אתם יודעים חיבוק שתי טפיחות על הגב וזה) "יאללה תפדל" אמר לי "אז ככה.. אני וזואי פגשתי אותה, ו..אני ואן התקרבנו נהיינו ידידים אבל.. אני מרגיש אליה משהו אחר. אני מרגיש שאני מכיר אותה.. שאני פוגע בה אני פוגע בעצמי. שהיא מחייכת בגלל מישהו אחר אני רוצה למות.. אני מרגיש שכבר שברתי לה את האמון.. אבל זה לא הגיוני כי אני לא מכיר אותה.." אמרתי לו "יש משהו שלא סיפרתי לך.." אמר משפיל ראש "ריק?.. מה לא סיפרת לי?" שאלתי אותו "אמ.. אן זאת אנאל.. אנאל שלך" אמר לי והרגשתי את הלב שלי מתנפץ לאט לאט. ורק אז הבנתי. הבנתי שכל מה שהרגשתי היה מוצדק אני הכרתי אותה. אבל איך? איך לא עליתי על זה מההתחלה. איך לא זיהיתי את העיניים האלה שלה? העיניים, שגרמו לי להתאהב בה.. אבל איך אני מספר לה?

נקודת מבט אן ♥
"אז הוא אמר לי שהוא אוהב אותי" זואי סיפרה לי מה שקרה לה עם אלירן. זה כאב לי. זה כאב לי שהוא אוהב אותה.. אני לא מבינה מה ישלי הם חברים טובים שלי אני צריכה לשמוח בשבילם אבל משום מה אני לא מצליחה.. אולי בגלל שאני רוצה שהוא יואהב אותי ולא אותה? לא לא לא! תוציאי את זה מהראש התעצבנתי על עצמי. "אני שמחה בשבילך" אמרתי לה בחיוך שנראה הכי אמיתי אבל עמוק בפנים הוא הכי מזויף שיש באמת שכאב לי.. הלב שלי נשבר שהיא אמרה לי את זה.. "תודה. אין לך מושג כמה אני שמחה שיש לי אותך" אמרה לי בחיוך וחיבקה אותי חיבקתי אותה בחזרה. כי באמת עשה לי טוב לראות אותה מאושרת. חוץ מזה. דודה שלה שהיא לא דיברה איתה מלא זמן התקשרה ולקחה עליה את התאומים. עכשיו זואי יכולה לחיות חיים שקטים כמו שמישהי בגילה אמורה לחיות.