שוב אותו סיפור,שוב אותה אהבה-פרק 32

"אני לא מסוגל" לחש ונישק אותי,לא התנגדתי,רציתי להתנתק אבל לא הצלחתי הוא ממכר מידי..
"זאת הייתה נשיקת פרידה" אמרתי נושקת לו על הלחי והולכת לכיוון כולם.

נקודת מבט של ג'ייסון:
ישבתי בחדר שוכב על המיטה ובוהה בתקרה,עבר חודש מאז החתונה מאותו יום שהיא אמרה לי את מה שהכי לא רציתי לשמוע 'זאת נשיקת פרידה' עד היום המשפט מהדהד לי באוזניים זה לא ניקלט לי איך היא יכולה לוותר על כל מה שהיה בנינו?!
הייתי שבור מרוסק,לא מחייך,לא מתקשר עם אף אחד..מי שאמר לכם שבנים לא נכנסים לדיכאון כנראה בחיים לא התאהב..כי אני ההוכחה שיש גברים שבדיכאון.
אני רוצה למות אני לא יכול לראות את עצמי בלעדיה כמה שזה נישמע משפט קבוע שכל אחד אומר אני רציני מתכוון לזה!
נמאס לי לשמוע את הניחומים של כולם 'יהיה בסדר' , 'אתם עוד תחזרו' ,'יהיו לך עוד אהבות בחיים' זדיינו כולכם והניחומים שלכם, אני צריך אותה פה איתי!
"כמו שחשבתי" אמר ירין ונכנס לחדר.
"מה? "שאלתי והסתכלת עליו.
"חודש אתה לא מתפקד מה נסגר איתך?!" אמר בעצבים.
"אני לא יכול בילעדיה" אמרתי וקברתי את הפרצוף בידיים.
"דיי אחי אם אתם צריכים להיות ביחד אתם תחזרו" אמר
"אני בטוח שהיא באותו מצב כמוך" הוסיף.
"היא לא" אמרתי ישר.
"היא זאת שגמרה עם זה" אמרתי בעצב.
"אבל עזוב אותי מה איתך" אמרתי,לא נעים לי ממנו חודש אני חופר לו על כמה שקשה לי ובכלל לא מתעניין איך חיי הנישואים שלו.
"איתי הכל בסדר" אמר מבסוט.
"אתה קולט עוד מעט ויהיה לי ילד" אמר מתרגש.
"אני יהיה אבא" אמר,כלכך קינאתי בזוגיות המושלמת שלהם,הדבר שיעשה אותי הכי מאושר בעולם זה ילד מאמבר..
"אני ילד את הבן שלך כל מה שאני יודע" אמרתי מחייך.
"אתה מאמין אני כבר נשוי עם ילד בדרך,איפה כל החלומות שלנו על טיול אחרי צבא בתאילנד וים בחורות?" שאל
"מי צריך בחורות כשיש לך את האחת שלך" אמרתי לו,נזכר באמבר.
"כשאתה צודק אתה צודק" אמר מחייך.

'אה?' עניתי לפאלפון,אבאשלי התקשר.
'מזה אה? מה אני חבר שלך?' שאל בציניות.
'כן' אמרתי והוא גיחך.
'טוב תקשיב' אמר
'מקשיב' השבתי
'יש עוד יומיים תחרות של איזה שתי פנימיות,הם מתחרים בכל מני קטגוריות,ואחת מהקטגוריות זה כדורגל ולחימה' אמר,אבא שלי אחד משותפים של כל האיגודים הארציים האלה או משהו כזה.
'נו ומה את רוצה ממני?' שאלתי בחוסר הבנה.
'שתשפוט שם' אמר.
'לא אבא' אמרתי ישר,רק זה מה שחסר לי עכשיו על הראש.
'נו אתה גם ככה חודש לא מתפקד תצא מהדיכאון ותעשה לאבא שלך טובה' אמר ביאוש.
'לא עזוב אותי טוב לי להיות תקוע במיטה עם הדיכאון שלי' אמרתי.
'טוב חבל ואני חשבתי שתירצה לבלות עם אמבר' אמר.
'מה אמבר?' שאלתי,איך שאני שומע את השם שלה אני נדלק.
'היא גם שופטת' אמר
'באמת?' שאלתי
'לא,אבל אני יכול לסדר אתזה' אמר
'במחשבה שניה התחרות הזאת יכולה להיות רעיון לא רע' אמרתי.
'ככה חשבתי' אמר צוחק
'אני יגיע הביתה ויתן לך יותר פרטים' אמר וניתקתי את השיחה.

נקודת מבט של אמבר:
"נו אמבר את לא מרוכזת" אמרה עדי בחוסר סבלנות
"מה?" שאלתי ביבוש.
"איזה שם עדיף אלדד או אלדר" שאלה.
"מזה משנה זה אותו שם רק אותיות שונות" אמרתי בחוסר סבלנות.
"אוף את לא עוזרתת" אמרה ביאוש,בטח שאני לא עוזרת אני לא מרוכזת בשיט! אני רק חושבת על ההפלה ועל זה שהרופאים אמרו לי שאני לא יכולה להפיל בלי אישור האבא! אוףף כמה שאני מתגעגעת אליוו.
"שלוםם" אמרה ניקול מחייכת ונכנסה לסטודיו.
"או שלום אולי את תעזרי לי איזה שם עדיף אלדד או אלדר?" שאלה עדי את ניקול.
"זה אותו שם רק אות שונה" אמרה לא מבינה.
"מציקות מה תיאמתן תשובות? "שאלה בעצבנות.
"עזבי אתזה עכשיו" אמרה ניקול צוחקת
"אמ יש עוד יומיים תחרות ארצית של פנימיוות ויש שם קטגורית ריקוד ורוצים שאת תיהיה שופטת" אמרה בהתלהבות,אני לא כלכך התלהבתי.
"לא ניראלי" אמרתי מהססת.
"למה לא? זה יתן לך מקפצה ענקית לקרייה" אמרה
"כן ,אבל לא ניראלי שזה טוב במצבי" עניתי.
"זה רק לשפוט לא שתירקדי שם" אמרה מנסה לשכנע אותי.
"טוב נו בסדר " אמרתי בחיוך
"זאת פעם ראשונה שהשתכנעת כלכך מהר" אמרו צוחקות.
"מצחיקות" אמרתי בחיוך מלגלג.
"יאלה ישלי שיעור עפתי" אמרתי ונכסתי לשיעור.