שוב אותו סיפור,שוב אותה אהבה-פרק 37

"תפסיקי לדבר שטויות" החזרתי לה.
"אני שונאת אותך" צעקה בבכי ורצה לחדר,והינה ההורמונים התחילו.

יצאתי לחצר לעשן רק זה מרגיע אותי. אחרי חמש דקות החלטתי לעלות עליה,לא משנה כמה אני כועס עליה,אני לא יכול לחיות עם העובדה שהיא בוכה וזה בגללי.
נכנסתי לחדר שלה בשקט,הסתכלתי עליה היא שכבה עם המיטה עם הגב עלי,שמעתי אותה בוכה וכל שניה מושכת באפה,אני לא יכול יותר אני נשבר כשהיא ככה.
פשוט נשכבתי לידה במיטה וחיבקתי אותה חזק.
"אושר שלי" מלמלתי ונישקתי את הלחי שלה.
"תלך מיפה" מלמלה בקול שבור,והסתובבה עלי עם הפנים שלה.
"אני לא הולך" אמרתי וחיבקתי אותה חזק יותר,היא קברה את הראש שלה בחזה שלי ושוב פרצה בבכי.
"אמ אני מתחנן תפסיקי לבכות אני לא יכול לראות אותך ככה" אמרתי בעצב,וליטפתי את שיערה.
"אני מצטער לא הייתי צריך לצעוק עליך,אבל תביני אותי את משקרת אומרת לי שזה לא הילד שלי ואז אני מגלה שזה כן ואת עוד רוצה לעשות הפלה,איך אני אמור להגיב? כשאני יודע שהאהבה של החיים שלי רוצה להרוג לנו את הילד" שפכתי לה את הלב.
"אני מפחדת" אמרה והרימה את מבטה מהחזה שלי.

"ממה יפה שלי?" שאלתי מופתע מנגב לה את הדמעות,אמבר בחיים לא הודתה בזה שהיא מפחדת.
"שיהיה לי כואב,שאני יהיה אמא גרועה,שאני לא יצליח לגדל את הילד ולתת לו הכל" אמרה.
"אוצר שלי את תיהיה האמא הכי טובה שיש,ואת לא לבד בזה אני איתך" אמרתי מלטף את פניה.
"אתה איתי עכשיו אבל עוד מעט תחזרו לצבא" אמרה.
"הצבא לא מעניין אותי" אמרתי.
"רק את מעניינת אותי" הוספתי.
"אני לא רוצה לפול עליך עם זה ושתרגיש שאתה חייב להיות איתי בגלל הילד" אמרה.
"את שומעת מה את אומרת?" שאלתי בגיחוך.
"אני בחיים לא ירגיש שאני איתך רק כי אני חייב,אני אוהבת אותך ואני יהיה איתך תמיד כי אני לא יכול בילעדיך,וזה לא נופל עלי אלה זה עושה אותי בנאדם מאושר שיש לי ילד מאהבת חיי" אמרתי לה,והיא שוב בכתה,דיי אני עוד שניה מת פה.
"מה עכשיו?" שאלתי בלחץ מחבק אותה חזק.
"אני כלכך אוהבת אותך" אמרה ממשיכה לבכות.
"גם אני אותך חייםשלי" אמרתי מנשק את קודקוד ראשה.

"יאלה קומי" אמרתי והרמתי אותה מהמיטה.
"מה?למה?" שאלה בבילבול.
"אם כל השטויות על ההפלה שלך,ניראלי ששכחת ללכת לאולטרסאונד" אמרתי.
"אוי שיט" אמרה.
"כמו שחשבתי" אמרתי בגיחוך.
"מזל שיש אותך" אמרה בחיוך ונכנסה לאמבטיה שבחדרה.
"תעשי את זה מהר" צעקתי לה,ויצאתי לסלון.
"אל תשכח לקבוע תור" שמעתי אותה צועקת מלמעלה.
'שלום אני רוצה לקבוע תור לאולטרסאונד' אמרתי לפקידה.
'למתי?' שאלה.
'להיום,יש תור?' שאלתי.
'כן עוד שעתיים מתאים?' שאלה.
'כן' עניתי.
'רק מה השם?' שאלה
'אמבר וונסון' אמרתי.
'אוקי רשמתי' אמרה וניתקה.
"נו אמ כמה זמן" צעקתי ביאוש עברה כבר שעה וחצי.
"אני יורדת" אמרה וירדה במדרגות תת,,,היא לבשה טייץ שחור וגופייה כחולה,לא יכולתי שלא לחייך מהבטן המבצבצת שלה..
"מה אתה מחייך?" שאלה בחיוך.
"אני מאושר" אמרתי ונישקתי את הבטן שלה.
"נלך?" שאלה,הנהנתי ויצאנו מהבית.אחרי עשרים דקות סוףסוף הגענו.

"מה את חושבת זה בן או בת?" שאלתי אותה כשיצאנו מהאוטו.
"אני רוצה בת" אמרה.
"גם אני" אמרתי מחייך,שתיהיה הנסיכה הקטנה שלי.
"שלום ישלנו תור" אמרה אמבר.
"מה השם?" שאלה הפקידה.
"אמבר וונסון" ענתה.
"כן,חדר 8 הרופא מחכה" אמרה,הלכנו לחדר שהיא אמרה ונכנסנו.
"שלום" בירך אותנו הרופא כשנכנסנו.
"אמבר?" שאל,היא הנהנה.
"תשכבי בבקשה" אמר,והיא שכבה על המיטה הזאת.
"ומי אתה?" שאל כשהתיישבתי לידה על הכיסא.
"האבא" אמרתי מאושר.
"טוב בואו נתחיל" אמר,אמבר עדיין שתקה.ראיתי שהיא מפחדת.
"זה הריון ראשון שלכם?" שאל הרופא.
"כן" עניתי.
"אוקי,אין לך מה לפחד הכל בסדר" אמר לאמבר מנסה להרגיע אותה.
הוא לקח את השלט הזה או מה שזה לא יהיה והתחיל להעביר לה על הבטן,פתאום על המסך הופיע נקודה מוזרה.
"מה שאתם רואים על המסך זה העובר" אמר הרופא,אהה אז הנקודה השחורה זה הילד שלי.
"זה בן או בת?" שאלתי.
"מזל טוב ישלכם בת" אמר מחייך.
"אני לא מאמין" מלמלתי מאושר,ישלי בת! ראיתי את אמבר מתחילה לבכות.
"דיי אהבה שלי ישלנו בת בידיוק כמו שרצינו" אמרתי וחיבקתי אותה חזק.
"אתם משוחררים" אמר הרופא,הוא הביא לנו את התצלומי אולטרסאונד והלכנו.
"מה יש?" שאלתי בנסיעה,היא שותקת מאז שהגענו.
"אני מנסה לעכל שאני יהיה אמא" אמרה.
"את תיהיה אמא מושלמת" אמרתי ויצאנו מהאוטו.
"אתה באמת רוצה אותו?" שאלה.
"יותר מכל דבר אחד" אמרתי מחייך.
"תפסיקי לפחד,אני אוהב אוץף ואני איתך בהכל" אמרתי ונישקתי אותה.