"שוב רצית לחזור אליי כי שם כבר קר לך.." עונה 2 פרק 20

"אוו תיראו מי חזרה אלינו" אמר אריאל ברגע שנכנסתי לבסיס ורץ לחבק אותי..עברו שבועיים מאז שהתעוררתי עד אתמול הייתי בבית והיום החלטתי לחזור לבסיס. ניזכרתי כמעט בהכל כאילו אני כבר זוכרת את כולם אבל עדיין מידי פעם מופיעים לי פלאשבקים אבל בסך הכל אני זוכרת הכל..אפשר להגיד שחזרתי להיות קים הישנה;)
"קוף התגעגתי" צעקתי בחיוך וחיבקתי אותו,מזווית העין ראיתי את עידן יושב בספסלים עם כולם ומחייך את החיוך המושלם שלו,ברגע שהוא ראה שחיבקתי את אריאל הוא ישר הוריד חיוך..
"לאין את מסתכלת?" שאל אריאל והסתכל לאותו מקום שאני הסתכלתי
"מה איתכם באמת?" שאל
"כלום" עניתי
"אוח לא הגיע הזמן שתחזרו?" שאל באנחה והסתכל אלי..
"הזמן יעשה את השלו" אמרתי בחיוך והתקדמתי לעבר כולם..

"יפה שלנוו" כולם צעקו וקמו לחבק אותי,חוץ מעידן..
"מה חזרת לכל השבוע?" שאלה חן
"לא.. באתי לבקר, היום אני חוזרת הביתה יש לקרוב משפחה שלי חתונה" אמרתי בחיוך..
"כן אחותי הולכים לעוףף שםם" אמרה מעיין בהתרגשות וחיבקה אותי,מאיפה היא צצה פתאום!?
"נקווה שיהיה מלצרים חתיכים" אמרתי בחיוך,ואז ניזכרתי שעידן יושב ליידי…
"והרבה שתיהה" אמרה מעיין בהתלהבות..
"פחחחח,אתן חיות בסרט אם אתן חושבות שאני אתן לכן לשתות הרבה או שמישהו התקרב עליכן" אמר ואת המילים האחרונות אמר והסתכל אלי..
"מה שתגיד" אמרתי בחיוך מזלזל בכוונה לעצבן אותו,והלכתי לחדר..

"אני שמח שחזרת" אמר עידן בחיוך הזה שלו כשהיינו בחדר הביתה..
"שמחה לחזור" אמרתי גם כן בחיוך,אנחנו נוסעים הביתה להתארגן לחתונה,עידן וכריס לא מרשים לי או למעיין לנהוג בינתיים במכונית בגלל התאונה הם מפחדים.. אז אנחנו נוסעות עם עידן הביתה..
"שמחה שסוף סוף אתם מדברים" נידחפה מעיין לשיחה "המרתקת" שלנו..
"אויי שתקי כבר" אמרתי וזרקתי אליה את התיק שלי..
"איה בהמה" צעקה והחזיקה בראש..
"עצבן לא להרוג את אחותי" אמר עידן וחייך אלי..פתאום הרגשתי כאב ראש חזק..הגיע זמן לפלאשבק*_*

פלאשבק:
קמתי בבוקר ביחד עם עידן במיטה שהוא מחבק אותי,הסתכלתי אליו הוא היה כל כך יפה..
"לא לימדו אותך שזה לא מנומס לבהות באנשים?"
"מטומטם הבהלת אותיי"
"סליחה עצבן לא יקרה יותר"
"תפסיקק כבר לקורא לי עצבןן"
"חחחחח איך אני יכול להפסיק לקרוא לך ככה אם את כל הזמן מתעצבנת אלי"
"בסדר מה שתגיד עכשיו קום ממני אני רוצה ללכת לשטוף פנים"
"מה עם נשיקת בוקר טוב"
"לך לזונות שלך שהן יתנו לך נשיקת בוקר טוב"
הלכתי למקלחת,וכשיצאתי הוא היה בחוץ..
"למה את עוד פעם מתחילה"
"אני רק אומרת עובדות"
"באמת ששיגעת אותי בסדר הבנתי אני סטוציונר אבל חלאס למה כל פעם להזכיר את זה"
"כדי שלא תשכחח!!"
"וזאת פעם אחרונה שאתה צועק אלי תצעק על הזונות שלך ולא אלי"
"אל תדאגי אני לא שוכח"
"יופי,אני יכולה לצאת עכשיו?"
"בשמחהה" ויצאתי בטריקת דלת..
*סוף פלאשבק*

"קים את בסדר?" שאל עידן בדאגה,כנראה צעקתי בלי ששמתי לב..
"כ..כן,איפה מעיין?" שאלתי כששמתי לב שהיא לא ברכב..
"הורדתי אותה בבית שתתחיל להתארגן" אמר והמשיך בנסיעה..
"אה" אמרתי "עידן?" שאלתי מהססת טיפה
"מה?" שאל והסתכל עלי..
"עצבן היה הכינוי שלי?" שאלתי מנסה לברר…
"בערך,זה היה הכינוי שלך אבל רק בישבילי" אמר בחיוך
"ניזכרת בזה עכשיו?" שאל
"כן היה לי פלאשבק,של ריב אחד שלנו על זה שאתה סטוציונר" אמרתי משפילה מבט..
"אהה,הריב הראשון הרציני שלנו" אמר באכזבה..
"ממה אתה מאוכזב בידיוק?" שאלתי צוחקת…
"אתה רוצה שאני יריב איתך עוד פעם בשביל לשחזר את ההרגשה?" שאלתי וצחקתי..
"יאלה עצבן אל תשגעי אותי לכי להתארגן" אמר בזמן שהוא צוחק,בידיוק הגענו אלי הביתה..
"הולכת תודה על ההסעה" אמרתי בחיוך
"בכיף,תבואי כל יום" אמר וקרץ לי
"תיזהר אני יבוא" אמרתי,נתתי לו נשיקה על הלחי ויצאתי מהמכונית ושמעתי אותו מאחורי צוחק..
הוא חיכה שאני יכנס הביתה וכשניכנסתי שמעתי אותו נוסע,אני כל כך שמחה שאנחנו סוף סוף מסוגלים לתקשר פחות או יותר..